כבר לפני יותר מחצי שנה זיהיתי את הדו-פרצופיות של עמית סגל וחברו הטוב קלמן ליבסקינד.

שניהם חולקים תכונות מאוד דומות: מחשבה מעוותת שהם המונופול על הייצוג של הימין בתקשורת, זחיחות, טהרנות, התנשאות, זלזול במה שמייצגים ה"ביביסטים", ואגו מפותח שגם אצטדיון כדורגל ענק לא היה מכיל כל אחד נפרד.

אתמול היה עוד שלב בחשיפת פרצופם האמיתי של השניים, והחושף היה, לא פחות ולא יותר, עמית סגל בעצמו.

אמר סגל בראיון:

"אני חושף פה לראשונה, ששבועיים לפני הקמת הממשלה הזאת, עוד לפני 'שומר החומות', כן?
בפעם הראשונה שכמעט עלה בידי לפיד ובנט להקים ממשלה, דיברתי עם קלמן ליבסקינד, ושנינו סיכמנו שהממשלה עם רע"ם זו חציית כל הקווים, ואז אמרנו אולי נכתב איזה טור ביחד שהכותרות שלו, לליכוד אמנם מגיע להיות באופוזיציה אבל לעם ישראל לא מגיע כזאת קואליציה.

כתבנו טור, כתבנו ביחד והתייעצתי עם אותם אנשים אם לכתוב אותו, ואני אומר לך בהערכה סבירה, שאם היינו כותבים אותו, כנראה לא הייתה קמה ממשלה.
זה נשמע מטורף, נכון? אמר לי את זה אחד, נפתלי בנט, הוא אמר לי תקשיבו אם זה מתפרסם אני לא אקים את הממשלה, שתדע.
והתלבטתי מאוד אם לכתוב אותו, והחלטתי מאותם טעמים שאני לא אעשה את זה, כי המשמעות של זה הייתה שאני כבר שחקן מעורב, אתה כבר לא יכול לשחק".

התיאור המדהים הזה הוא של עמית סגל – זיקוק כל המגלומניות, שיגעון הגדלות והשרלטנות התקשורתית – תיאור אחד קצרצר.

***

בעקבות הריאיון של סגל צייץ ליבסקינד את הדברים הבאים:

***

הסיבות והמשמעויות

ראשית, המגלומניה: מתכנסים שני "עיתונאים" ובינם לבין עצמם קובעים בנחרצות ש"לליכוד מגיע להיות באופוזיציה".

סליחה, מי שמכם?

שנית, המחשבה הזו, שבגלל מאמר כזה או אחר לא תקום ממשלה היא תסמונת שיגעון הגדלות של סגל.

שלישית, מהניסוח שלו עולה כי בנט כנראה ידע על המאמר הזה בזמן.
האם סגל שיתף את בנט בלבטיו? אם כן, זה חמור מאוד (סגל אמר על בנט בעבר שהוא "פוליטיקאי על" ושהוא מכיר אותו כאת כף ידו ואילו ליבסקינד ליהג עליו "איש טוב שראוי להיות ראש ממשלה").

אלא שהדבר הכי חמור בתיאור הזה, במילותיו של סגל כאמור, שהוא וליבסקינד הפעילו על עצמם צנזורה עצמית. כלומר, איש לא כפה עליהם לא לפרסם מאמר כזה אלא הם כפו על עצמם לא לשחרר את הגיגי ליבם על ממשלה של בנט עם רע"מ.

ולמה הם עשו זאת? לפי סגל הוא היה נתפס כ"שחקן מעורב". הייתי מצפה מסגל לתירוץ קצת פחות נלעג ומגוחך.
נהפוך הוא: אי פרסום המאמר הפך אותו ל"שחקן מעורב" לטובת בנט.

ובכלל, לסגל נוח להיות "שחקן מעורב" ולקבל מחמאות מהציבור הימני מתי שנוח לו, אבל כשזה לא נוח לו (פגיעה בבנט) פתאום הוא רוצה להפסיק להיות "מעורב".

זאת ואף זאת, בואו נפסיק להיתמם: כל העיתונאים "מעורבים" ומי כמו סגל יודע זאת, במיוחד בערוץ ובעיתון שבו הם עובדים. מה, אמנון אברמוביץ' לא "מעורב"? נחום ברנע לא "מעורב?", גיא פלג לא "מעורב" בפוזיציה של הפרקליטות וההפיכה השלטונית?
מה, פתאום סגל מנסה לשחק אותה מהאו"ם?

צרפו את סיפור "המאמר הגנוז" להצהרות הנחרצות של עמית סגל שלא תקום ממשלה כזו ותקבלו חוסר יושרה אינטלקטואלי קיצוני כלפי הציבור – זה קהל הצרכנים שלו.

כפי שזיהיתי די מזמן, את סגל לא מעניין הימין והוא גם לא מייצג את הימין ומעולם לא ייצג אותו בהתנצחויות עם אילנה דיין ואחרים.
את סגל מעניין רק סגל והאינטרסים הכלכליים שלו. שיהיה לו לבריאות, אבל זו איננה עיתונאות. מי שעיתונאי ברמ"ח אבריו ולא מפעיל על עצמו צנזורה, בוודאי לא אחרי שקנה לו מעמד והשפעה.

ההפיכה השלטונית שהתרחשה פה בשנים האחרונות התאפשרה בעקבות תפירת תיקים, הדלפות פליליות וסימביוזה אנטי דמוקרטית בין המדליפים (פרקליטים בכירים) לבין המודלפים ("עיתונאים") שהטו את דעת הקהל והובילו אותנו לכאוס פוליטי במשך שנתיים.
אני משוכנע שסגל יודע ומבין שהיתה פה תפירת תיקים והפיכה שלטונית – הוא הרי חד מחשבה. למרבה הצער, בצנזורה שהוא כופה על עצמו, גם באמירות חדות תפירת תיקי נתניהו, יש לו חלק, פאסיבי אמנם, בשתיקה אמנם, באירוע חסר התקדים שהתרחש בדמוקרטיה הישראלית.

***

***

אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
11:47 -> 11:51 -> 13:51 -> 17:25 -> 18:12