כל מי שבקיא בהנהלת חשבונות מבין שאין יציאת סחורה מעסק ואין קבלת סחורה אצל הרוכש בלי תעודות משלוח לשני הצדדים – זה שמספק את הסחורה וזה שמקבל אותה – אחרת לא יודעים אם הסחורה אכן יצאה ואם הסחורה אכן התקבלה.
מה שקרה בתיק 1000 הוא דבר מדהים: כל תעודות המשלוח על מאות רכישות של מילצ'ן נעלמו כלא היו.
לכן, אי אפשר לוודא שהסחורה הגיעה ליעדה ובוודאי שאי אפשר לוודא כמויות כאלו ואחרות שנשלחו לבית ראש הממשלה נתניהו – שם בטוח לא היו תעודות משלוח.
***
הדבר לא נעלם מעיני השופט בר-עם כבר ביומה הראשון של חקירתה הראשית של הדס קליין. שימו לב לתשובתו המוזרה של עו"ד אלון גילדין, התובע הראשי בתיק 1000.
השופט משה בר-עם: יש גם את תעודות המשלוח כדי שאפשר לקבל מועדים? כי החשבונית לא בהכרח מלמדת על מועד האספקה, חשבונית זה חשבונית, אדוני עוסק במיסים ומבין, תעודות המשלוח בדרך כלל היא המסמך של…
גילדין: מתי זה עבר? לא, אין, החנויות לא היה משהו, אבל אנחנו נשאל את הספקים ואנחנו נראה את המועד, אחרי כמה זמן הם מוציאים חשבונית.
התשובה המשעשעת הזו מעידה כאלף מונים שאין ברשותו של גילדין תעודות משלוח, דבר מאוד הכרחי למשפט שעוסק בקבלת סחורות כמו משקאות.
גם האמירה הזו ש"החנויות לא היה משהו" (כלומר, לא שמרו על תעודות המשלוח בניגוד לחוק לכאורה) היא מוזרה בלשון המעטה ומלמדת כאמור על אי סדרים לכאורה.
יתירה מזו: מי ש"לא היה משהו" הוא גם הצד שקיבל את הסחורה, קרי מילצ'ן ופאקר, ובהרבה מקרים זו היתה הדס קליין בעצמה.
המשמעות היא שגם בצד המקבל, בין אם זו קליין ובין אם זו הנהלת החשבונות של מילצ'ן או הנהלת החשבונות של פאקר – לא נמצאו באופן מוזר תעודות משלוח.
כלומר, בלשונו של גילדין, גם הנהלת החשבונות של מילצ'ן ופאקר "לא היו משהו".
ביום השני של החקירה הראשית של קליין שוב עולה עניין תעודות המשלוח:
בר-עם: יש רישום של המלאי? היה מעקב מבחינה רישומית כמה נרכש, כמה נמסר, כמה נותר במלאי כפי שמנהלים מחסנים בדרך כלל, יש?
קליין: לא ניהלנו מחסן, לא ניהלנו מחסן, אני אומרת אף פעם לא ניהלנו מחסן כי גם בבית אני לא כותבת איזה בקבוק קולה פתחנו בבית לשתות, לא ניהלנו וגם שוב, לחזור לאתמול, גם לשאלתך על תעודות משלוח אם היו שיונתן (יונתן חסון, הנהג של מילצ'ן) הביא את (השמפניות והסיגרים) מי היינו בדיוק מחתימים בבלפור?
היינו אומרים לשרה לחתום על השמפניות שהיא קיבלה? או את מר נתניהו לחתום על סיגרים? לא היינו עושים את זה.בר-עם: תעודות משלוח מגיעים אליכם, לא מגיעים לשרה נתניהו.
קליין: לא, חשבתי ששאלת אותי אם היה רישום.
בר-עם: לא, לא.
מהתשובות האלה אנחנו למדים שני דברים: קליין מתחמקת לענות איפה תעודות המשלוח (הם נעלמו) שאמורות היו להגיע אליהם, ומאשרת שאין אפשרות לסכום את המשלוחים לבלפור.
הסבר יותר מפורט על תעודות משלוח
כל עסק, כולל עסק למכירת משקאות, בין אם אלכוהוליים או בין אם קלים, חייב לנהל את המלאי במחסנים שלו. מתוך המלאי הזה יוצאת סחורה ללקוחות ונרשמות בספרים הכנסות. בחלק מהחשבוניות שהוצגו בתיק 1000 רואים שכתוב אפילו מאיזה מחסן זה יצא.
כשסחורה יוצאת מבית העסק צריכה לצאת חשבונית על המכירה ובמקביל גם תעודת משלוח כדי לאשר את קבלת הסחורה. לעיתים החשבונית לא יוצאת באותו רגע אלא נשלחת מאוחר יותר. אבל בכל מקרה, מי שמוביל ומספק את המשקאות והסיגרים – במקרים של מילצ'ן ופאקר אלו היו שורה של חנויות – היה צריך להחתים את המקבל על תעודת משלוח ולחזור עם העתק להנהלת החשבונות של העסק המוכר.
כאמור, אין מצב שלא יוצאת תעודת משלוח, ואם זה נעשה בלי תעודות משלוח העסק מתנהל שלא על-פי החוק. זה א-ב של ניהול עסק, כי בלי תעודות משלוח אי אפשר לוודא שהסחורה יצאה והתקבלה ואפשר לבצע פעולות פיקטיביות.
הדס קליין מתארת מצב שבו קיבלה את השמפניות בחלק מהמקרים באופן אישי מידידה היבואן דובי פיינטוך. במקרה הזה הוא היה חייב להחתים אותה על תעודת משלוח והיא הייתה אמורה להעביר את התעודה להנהלת חשבונות.
הרי מדובר על סחורה בשווי של אלפי שקלים כל פעם ואף יותר ובמצטבר עשרות ומאות אלפי שקלים.
שני הצדדים אמורים לשמור זאת, למשל, למקרה של ביקורת מס הכנסה על הספרים. זה החוק ואין בילתו.
ומכאן השאלה המתבקשת: איך יכול להיות שמאות תעודות משלוח נעלמו, פשוט נעלמו בשני הצדדים – גם של החנויות שסיפקו את הסחורה וגם בהנהלת החשבונות של מילצ'ן ופאקר, שקיבלו את הסחורה?
האמירה הזו של גילדין שהחנויות "לא היו משהו", היא שערוריית ענק. אם הן לא היו משהו והנהלת החשבונות של מילצ'ן ופאקר לא היתה משהו – גם תיק 1000 הוא לא משהו.
בעצם, אין תיק.
