יומן הבוקר
כצפוי, עדותה של הדס קליין, העוזרת של מילצ'ן ופאקר, היתה עמוסה בשמפניות, סיגרים ואמוציות נגד שרה נתניהו (שאינה צד במשפט). אפילו השופטים הבינו שהעדות היא רגשית ואינה נשענת על עובדות וראיות. שופרי הפרקליטות כמובן חגגו. הנה הדברים

לא היה שום דבר מפתיע או חדש בעדותה אתמול של הדס קליין. סיפורי השמפניות, הסיגרים, קצף הגילוח והשקיות כבר הודלפו זה מכבר.
יש כאלו ואפשר להבין זאת, שלא מרגישים בנוח עם הסיפורים האלה על משפחת נתניהו. אבל אנחנו לא בענייני אסתטיקה – זה כל אחד יחליט בקלפי – אנחנו בתחום המשפט. ובתחום המשפט אני יכול להגיד לכם שמבחינת ההגנה זה היה בסך הכול יום מצוין, למרות כל הכותרות הצפויות של ערוצי הפרקליטות.

למה מצוין? כי שנאתה של הדס קליין למשפחת נתניהו, במיוחד לשרה נתניהו, זעקה מכל משפט שלה. היא פשוט שונאת אותה שנאה פתולוגית – ואת זה השופטים הרגישו.
דבר שני שהשופטים הבינו, במיוחד השופט בר-עם שהרבה כרגיל לשאול: אין שום תיעוד למתנות שהגיעו למשפחת נתניהו, לא סיגרים ולא שמפניות – הכל הערכות והשערות פרועות של קליין ושל הפרקליטות – שמצאו את דרכן לכתב האישום בצורת סכומים על חודו של שקל.
וצריך לאמר זאת שוב בצורה הכי ברורה: הפרקליטות הכניסה נתונים שקריים לכתב האישום במודעות מלאה, בתיק 1000 כמו בתיק 4000.

***

על שנאתה של קליין למדתי מתוך עדותה במשטרה, קל לזהות זאת. אבל אין כמו מראה עיניים: קליין להוטה להשחיר את משפחת נתניהו בכל מחיר, היא גוזמאית, מרבה בפרטים לא רלוונטיים ועדותה רצופה סתירות.
היא מרבה בתיאורים מתקרבנים על כמה שהיא עבדה קשה, 24 שעות ביממה, שהעניין של נתניהו היה "סיפור חיינו", כאילו שהיא עבדה בשבילם ללא הפסקה. אבל כשהשופטים ניסו לקבל ממנה מידע מפורט על כמויות ועל ביקורי נתניהו בביתו של מילצ'ן בבית ינאי, היא לא הצליחה לספק מידע מדוייק.

אין כאמור תיעוד מסודר לכמויות שנשלחו לבלפור ואין תיעוד מדוייק לכמויות שלדבריה נמסרו בביקורים של משפחת נתניהו בבית ינאי.
לשאלה כמה פעמים ביקרו בנימין ושרה נתניהו בבית ינאי היא ענתה 4-5 פעמים בכל עונת קיץ (שבה מילצ'ן היה מבקר בארץ בדרך כלל). 4-5 פעמים לא מתקרב לתיאורים המוגזמים שלה, גם אם לוקחים בחשבון ביקורים נוספים של מילצ'ן בבלפור כשהיה בארץ וגם בקשות שלדבריה הגיעו כשהיה בחו"ל.
איך שלא מסתכלים על הסיפור שקליין מספרת לנו – זה ממש לא "סיפור חיינו", זה אולי הסיפור שהיא רצתה מאוד שייצא החוצה ממניעים לא ממש נקיים.

שתי עובדות ברורות מאוד: למרות הניסיון של קליין להציג את עצמה כקורבן שעבד 26 ביממה – ב-6 השנים האחרונות היא נהנית מאוד משכר שוטף בלי לעבוד קשה, כי הן ארנון מילצ'ן והן ג'יימס פקר לא הגיעו לארץ לאורך כל התקופה הזו. אז בשביל מילצ'ן היא מתחזקת את הבית בבית ינאי (שם יש עוד עוזרים) ולפאקר היא לא עושה דבר. 6 שנים לקבל משכורת מפאקר בלי לעשות דבר? זה לא נשמע כזה ערכי במיוחד ממי שמטיפה לנו על קבלת מתנות.

את העדות שלה אתמול חילקתי לכמה פרקים, לאו דווקא לפי הסדר שבו העידה.

1. עו"ד עמית חדד: "שנאתה של קליין מקלקלת את השורה"

חדד באחת ההתנגדויות לשאלות הפרקליטות:

"רואים עד כמה הראיות קלושות פה ואנחנו עוד נראה את זה. שאלו את העדה שאלה על סיגרים, והיא ענתה כמובן שנתניהו, וחברי יודע שיש פה סתירה (קליין אמרה דברים אחרים בעדותה במשטרה).
כוכבים בשמיים יש פחות מאשר הסתירות של הדס קליין. השנאה מקלקלת את השורה ובית המשפט מרגיש זאת, אני מבטא מחשבות שלי, ואם לא הוא ירגיש זאת".

2. קליין בהתפרצות על שרה נתניהו ועל עו"ד בעז בן צור

השופט בר-עם: "כעסת על ההתנהלות?"

קליין: "זה היה סוד גלוי אצלנו, ארנון ידע על זה, גם אמנדה אישתו לא אהבה את זה, גם יונתן (חסון, נהגו של מילצ'ן). זו היתה הרוח, ארנון אמר לי שכעסתי על ההתנהלות – זה ראש ממשלה, מה את רוצה שלא יהיה שקט במדינה?"

בר-עם: "את עדיין כועסת?"

קליין: "אני לא כועסת, עברתי 6 שנים של תהפוכות, אפילו היה ביני לבין ארנון מתח איום ונורא, ייתכן שיום אחד אפילו אאבד את הפרנסה שלי.
הצוות אמר (הכוונה לצוות המשפט שבראשו עמד אז עו"ד בן צור) שאחרי המשפט יעיפו אותך "בוולה", אותך ואת יונתן.
ארנון לא היה פה 6 שנים, אני בן אדם ישר והגון, באתי לתת עדות, סיכנתי את מקום העבודה שלי, הבעל שלי הוא נכה צה"ל, הוא עובד אמנם, אבל אני המפרנסת שנושאת בעול המשפחה. אמרתי את הדברים באומץ לב, לפי הערכים של ההורים שלי. אין ספק שראיתי את החקירה של גברת נתניהו, מה שהיא אמרה עליי, אני אזרחית המדינה ישרה, והיא אמרה איזושהי קונספירציה שאני גנבתי חד עם יונתן, עם כרטיס האשראי הפתוח.
אני מאוד נפגעתי, אני יודעת איך הדברים עובדים, לא בכל מחיר צריך לפגוע במישהו אחר כדי להגן על עצמך. אני קוראת את הדברים ברשת שנכתבים עליי, אבא שלי ז"ל ואמה שלי חולה מאוד היו גאים בי, אני לא יודעת מה יילד יום".

המשמעות: בר-עם הבחין מיד שקליין מאוד אמוציונלית בכעס שלה והתברר גם למה: כנראה ששרה נתניהו טענה שהיא היתה שותפה לקונספירציה כלשהי. מניח שהדברים יתבררו בחקירה הנגדית.

3. היחסים של קליין עם מילצ'ן

קליין התחילה לעבוד עם מילצ'ן בתחילת אוקטובר 1986 כמזכירה עד שהגיעה להיות העוזרת הראשית שלו:

קליין: "אני מתאמת עם הבנקים, אין לנו פעילות עסקית בארץ כיום, יש חברה שמחזיקה בני"ע. אני מלווה את ארנון, את המשפחה, אנחנו בעשרות טלפונים יומ-יומיים גם על דברים אישיים, גם היום (תזכורת ארנון מילצ'ן לא הגיעה ארצה כבר כ-6 שנים).

"היה בבעלותנו (שימו לב למינוח – בבעלותנו – למרות שקליין היא לא חלק מהעסקים) חלק מערוץ 10 וארנון מכר את החברה בעצת שמעון פרס שאמר לו שלא יגידו הון שלטון, אתה לא צריך את זה. מכר ליוסי מימן, למרות שהיה קשה לאימא שלו להיפרד. יש למילצ'ן עסקים חובקי עולם ואנחנו בקשר כל הזמן. מקיימים הנהלת חשבונות, יש לנו רואה חשבון, אני מטפלת בכל ההוצאות, בכל כח האדם, במנהלי הבית, בנהג, בעוזרות וגם בדברים אחרים שיש לו בחו"ל. אם הוא צריך את עזרתי, לתאם פגישות. התואר 'עוזרת אישית' זה ממש ככה.

"אני חייבת לעשות הפרדה, היו שנים מאוד פוריות מבחינת כמות אנשים והמוביליות והדברים שעשינו, המון אורחים, המון אירוחים. יש לו מנהלי הבית, בית בבית ינאי, אחוזה של 5-6 בתים, יונתן חסון נהג היום. הוא מנהל את הבתים, מתחזק עם צוות אנשי מקצוע. יש דירה אחת בהרצליה ברח' אל על 4, אנחנו מתחזקים, יונתן מנהל את האופרציה, אני מעליו, יש בריכה ויש גננים.

"בשנים האלה לימור ויסקובסקי היא השפית שלנו – ארוחות בוקר לא, מארוחות צהריים ועד הלילה, היא מבשלת, מארחת. אירוע קצת יותר גדול, משפחתי, היא מביאה מלצרים ועובדים.
לימור ניהלה לנו את כל משק הבית מהבחינה של האירוח, כל יום, בשהות של ארנון בארץ. הוא היה מגיע בתקופות הקיץ, מאוד אוהב את השמש, היה שם חודשיים וחצי, זה אומר שאני לא רואה את הבית שלי, אנחנו 24 שעות שם. מתארחים אצלנו המון אנשים אנחנו שם כל הזמן.

"מילצ'ן מגיע לרוב גם בדצמבר. המשפחה של אמנדה מדרום אפריקה, הם היו באים ארצה לפני, וסביב דצמבר הם היו טסים למשפחה של אמנדה בדרום אפריקה.
אנחנו בונים את החופשות לפי לוח הזמנים של ארנון, לא הייתי קובעת חופשות בחו"ל בזמנים שארנון בארץ. אני גם עובדת ביום כיפור, אם ארנון נמצא – אבל אני אוהבת את העבודה איתו, הוא יכול להתקשר ב-4 בבוקר, אנחנו ממש משפחה, הבת שלי הקטנה היתה מתארחת שם, ממש משפחה.
יש לי אהבה גדולה לארנון, כמובן שב-6 שנים האחרונות הקשר פחת, היו כמה חודשים במתח – במרבית הדברים כל הזמן אנחנו ביחד, כל הזמן בטוב".

4. היחסים של הדס קליין עם ג'יימס פאקר

קליין: ג'יימס פאקר הוא בנו של קרי פאקר, שותף של ארנון בחברת הסטודיו של מילצ'ן, לא היה שותף בכיר. הוא איל תקשורת אוסטרלי די חופף למרדוק, ארנון היה שותף גם עם מרדוק ועם קרי פאקר. קרי נפטר וארנון הכיר את ג'יימס כבר כנער, מילצ'ן הציע בנדיבות לקנות את המניות של האבא במחיר הוגן, ולכן קנה את חלקו. הוא שמר עליו, הרגיש כמו אבא רוחני שלו.

"פאקר החזיק בבעלות על רשת קזינו באוסטרליה, היה לו גם במקאו, הראשי שלו באוסטרליה, זו רשת של בתי קזינו. זה תחום העיסוק העיקרי שלו.
הכרתי את פאקר ב-2013 כשארנון הציע לו להגיע לישראל. הוא הגיע לבד, ארגנו לו טיולים לירדן ולמצפה רמון ושם היכרתי אותו. הוא איש מדהים, איש שברירי ופריך, שני מטר גובה של טוב לב, נפש טובה. הוא היה שבוע ויותר, לקחנו אותו ליד ושם, ארנון הפגיש אותו עם נתניהו והמשפחה, עם בוז'י הרצוג, עם כל האנשים שיכיר את המדינה.
הוא מאוד מאוד התלהב מארנון, הוא היה על סף גירושים. מאז הצטלבו דרכנו, פאקר הגיע לעיתים תכופות בישראל, יותר מארנון, הוא הודיע לי שהוא התאהב בארץ, הוא רוצה להיות יהודי, הוא דמות מיוחדת, קיצונית לכל הכיוונים. אנחנו ליווינו אותו לכל מקום, אני ויונתן, מאוד התאהב ורצה להשתקע, לא לגור כאן באופן קבוע, אבל להגיע הרבה.

"לקחנו את זה עלינו, כי הוא מקסים ועשינו את זה בשביל ארנון, נהנינו אבל זה הפך לרמה שאני לא ראיתי את הבית. יונתן רצה לקבל העלאות שכר, ארנון לא הסכים, הוא דיבר עם ג'יימס, שלא רצה לוותר עליו, הוא מימן לו את ההפרש.
יונתן התחיל לפניי לעבוד אצל  פאקר. פאקר הגיע עם היו"ר שלו ביולי 2015, והוא רצה שאני אהיה עוזרת שלו והוא מוכן לשלם כל סכום. היינו בשיחות על המשכורת שלי עם ארנון ואז הגיעה הצעה של פאקר – ואני שמחתי – כי אני באמת אוהבת את האיש. ואז התחלתי לעבוד עם פאקר במקביל. הוא רצה להשקיע בישראל אבל לא השקיע.

"עם ארנון זה 22 שעות, אז אצל פאקר 26 שעות ביממה. הוא הגיע לפה מאוד מאוד חולה. אני לא יודעת מה להגיד בדיוק בגלל חיסיון רפואי. זו היתה עבודה מאוד צמודה. זה כלל טיסות עם המטוס הפרטי שלו, היינו צריכות להתלוות אליו, לפגישות עם נתניהו בבלפור, אנחנו נוסעים לירושלים, לנים שם במצודת דוד.

"הוא רצה דירה כלשהי, שכרנו דירה בת"א, במלון רויאל ביץ', היתה דלת מחוברת למלון, כי אי אפשר היה לעזוב אותו. באיזשהו שלב לקחנו את שני קוסקס, היא מנהלת את הבית שלו בקיסריה, ברח' הדר 71, היו לה שני כובעים. סביב השעון, יונתן, אני, לימור, שני והיה לו צוות, עוזר, יועץ משפטי, מאמן הכושר שלו, קבוצה ענקית מאוסטרליה.
לארנון היה קשה גם לחלוק אותנו, עברנו שנים מאוד קשות, שזה הסתיים בסוף 2016. עד עצם היום הזה הוא לא עצר את המשכורות שלי ושל יונתן. הוא כותב לי, הוא מקווה שביום מן הימים הוא יחזור ארצה.

"שכרנו את הדירה ברויאל ביץ', קומה 9 פונה לים, הגענו אלינו פניה מנתניהו למילצ'ן שאמר שיש בית צמוד אליו בקיסריה למכירה. ואז ארנון אמר שג'יימס יקנה את הבית.
מר נתניהו צלצל אליי באחד מימי שישי, הוא נתן לי טלפון של מיכאל רבלו ושימרון (עורכי דין המקורבים לנתניהו) שיטפלו ברכישה. דיברתי עם רבלו – פגשתי את מתווך הדירות, יהודי חרדי – הראה לי את הבית, העברתי לג'יימס. הוא קנה את זה מיד. הוא מאוד רצה לרצות את השכנים. יונתן אמר לו אל תקנה. יונתן התקשר אליי מבוהל, אמר לי שלא יקנה, זה יקר מאוד. קיבלתי טלפון מארנון שצעק עליי למה יונתן מתערב ברכישת הדירה".

5. יחסי מילצ'ן עם משפחת נתניהו

קליין: "בני הזוג נתניהו היו מגיעים בדרך כלל לבית ינאי בדרך כלל במוצ"ש או במהלך השבוע, חוץ מתקופה שהיה קרע.
ארנון ואמנדה הגיעו גם לבלפור, באיזשהו שלב אמנדה התעייפה מהנסיעות וקטעה את ההשתתפות שלה בפגישות בבלפור. היו גם פגישות של ארנון עם נתניהו, בלי שרה, בדירה הרצליה שנפגשו עם טוני בלייר והרצוג.
לפעמים עשינו את זה בדירה בהרצליה.  לא הייתי בכל הפגישות. בפגישות בבלפור לא נכחתי. הייתי באה הרבה, הבאנו את השפית לימור שהיתה מבשלת שם. יונתן ואני היינו באים, ארנון ביקש – והיינו יושבים במטבח – אבל לא בפגישות עצמן. בבית ינאי, ארנון היה מתרגש, שהכל יעבוד, המוזיקה והבריכה, לא היינו בארוחות עצמן. כמובן שדיברנו".

6. יחסי פאקר עם משפחת נתניהו

קליין: "הפגישו ביניהם וג'יימס התאהב בנתניהו, מאוד העריץ אותו, הוא אמר שהוא האיש הכי מרשים בעולם, מאוד מאוד העריץ אותו והוא היה כותב לי כל הזמן מחו"ל, שולח כתבות על ביבי, מאוד מאוד העריץ אותו. והוא היה תמיד אומר לנו לא לחסוך בכלום, שהם עובדים מאוד קשה וכל מה שמבקשים לתת.

"הוא התרשם ממנו, זה גם בעניין הכוח. הינו לנו המון שיחות, ראיתי אותו בוכה, הוא נלחץ מאוד עבור נתניהו. אני אומרת שהאיש הזה הוא רגש. הבכי שלו היה מלחיץ, היתה קרבה בינינו, הייתי נותנת לו יד, והוא קורא לי עד היום האחת שלו, הוא העריץ אותו והוא הכיר גם את יוסי כהן, ראש המוסד, הוא העריך את הכוח. לא היה לו משהו אחר לעשות.

"איפה הם נפגשו? ברגע שהבית בקיסריה של פאקר היה מוכן, באפריל 2016, הם היו נכנסים משתמשים במתקני הבית, ולפעמים ג'יימי היה בבית. וכמובן גם בירושלים בבלפור. הוא ביקש להפגיש עם היו"ר של וורנר, היתה ארוחת ערב בבלפור. אני חושבת שזה היה ב-2015, הממשלה נפלה, חוק 'ישראל היום', ואמרתי לפאקר שיכול להיות שלא יהיה זמן לנתניהו להיפגש איתו אבל הוא נפגש איתו. ראה אותם הרבה בבלפור והרבה בקיסריה".

7. האינטראקציות של קליין עם שרה ובנימין נתניהו

קליין: "הייתי בקשר עם אנשי הלשכה כל הזמן. תיאומים של פגישות, שיחות של ארנון שמבקש את נתניהו, ארי הרו, ניר חפץ, אייל חיימובסקי, גיל שפר כל האנשים שהיו סביבו.
כמובן עם מר נתניהו, לא פעם ולא פעמיים, מספר פעמים לא קטן, ראיתי אותו תמיד בבית ינאי, זה מתחיל בזה שלוקחים את הסיגרים ואני נותנת לו שקית, דרך סידור עבודה לרומן, החבר של נתניהו".

עו"ד חדד: "היא בקושי דיברה איתו".

קליין (בכעס): "לא, לא. דיברתי איתו. הוא אמר לי למה זה לא מתקדם משהו עם עידן, אב הבית, שרצה לסדר לו עבודה. שיחה נוספת שעולה לי בראש על סיגרים, סיפרתי שאני טסה לקובה."

השופט בר-עם: "אלו שיחות ספורות?"

קליין (בתשובה מוזרה): "זה לא ספורות, זה פעמים. הוא התקשר אליי גם פעם למה שרה מאחרת. למשל, טוני בלייר התקשר אליי ואני מתקשרת לנתניהו לתאם פגישה".

התובע אלון גילדין: "יצא לך לדבר שיחות טלפוניות עם נתניהו?"

קליין: "כמובן, בקשר לוויזה. הוא אמר לי שארנון לא יהיה מודאג, העיקר שהוא בריא ועשיר".

גילדין: "היו לך שיחות עם נתניהו?"

קליין: "כל הבקשות עברו דרכי, בטח. זו העבודה שלי. היא היתה מתקשרת אליי, גם הייתי פוגשת את שרה בבלפור שאני ויונתן מביאים שמפניות. היו לה בקשות מסויימות, מיוחדות, לא דווקא על שמפניות. אפילו באחת הפעמים קיבלתי טלפון משרה, היא ביקשה שאגיע אליה. היא דיברה איתי על מה שהיא ביקשה, שאלה אותי אם הבאתי שמפניה, אני דאגתי, לא רציתי שיונתן יסחוב. אני, למשל, באחד מחגי הפסח, היא ביקשה שמפניות".

השופט בר-עם: "את מדברת בלשון רבים"

קליין (ממשיכה בשלה): "כשהיינו מגיעים היינו מביאים לפחות שני ארגזים וכשארנון הגיע זה היה ארגז אחד. היינו שמים בצידנית עם קרח, שאפשר לשתות. היו הרבה טלפונים לפעמים מרוגזים אם לא עשיתי מה שהיא רצתה, הייתי האמצעי שעשתה את זה. אם מדובר על שמפניות, היינו אחראים על לוגיסטיקה, הייתי אומרת ליונתן צריך עכשיו, שרה ביקשה. סיגרים, אם ארנון נוסע ליונתן, בתיק שלו על הכתף יש סיגרים שאני רכשתי. יונתן ואני. תכשיטים למשל, שרשרת וטבעת אני נתתי לשרה בקיסריה בבריכה. גם רכשתי מעיל".

חדד: "אי אפשר להרחיב את מה שכתוב מעבר לכתב האישום"

קליין: "למה?"

חדד: "אנחנו נראה עוד מה דינן של טובות ההנאה, אבל כתב האישום מדבר על שמפניות וסיגריות ותכשיט, זו יריעת המחלוקת, ועם זה נתמודד ונתמודד היטב. אי אפשר להרחיב את זה אפילו כרקע. לבוא ולספר על דברים נוספים – זה דבר שהוא אסור. יש שם דברים קשורים לשרה נתניהו, יש ניסיון למזג ולערבב את כולנו. איש איש לעצמו, אי אפשר לערבב".

8. המתנות שהעניקו מילצ'ן ופאקר לנתניהו

ראשית לכל: לפאקר אין שום עסקים בישראל והוא ונתניהו היו חברים מאוד טובים – כל הסביבה הקרובה העידה על כך. לכן, ההכנסה של פאקר לכתב האישום היא מוזרה ותמוהה מאוד – כי מותר להעניק מתנות בין חברים. אין חולק גם שמילצ'ן היה חבר מאוד טוב של נתניהו.

קליין: "ארנון הסביר לפאקר שנותנים מתנות, פאקר אמר מה שהם מבקשים. כמו בכל דבר אחר בדברים שלו, הוא ידע כל הזמן שיש אספקה שוטפת, והוא לא רצה לדעת יותר מדי.
היינו נוסעים לירושלים, יונתן היה מביא את הדברים. פאקר לא נכנס עם הסיגרים כמו ארנון, זה קרה עוד לפני הפגישה. אצל ארנון, זה התחיל לפני, אנחנו יותר סדורים, מסודרים, יש שם הנהלת חשבונות, ארנון כארנון תמיד, כל שקל יוצא מהחשבון לא משלמת לפני שארנון מאשר, אלא אם כן יש קטסטרופה.
יש טבלאות מסודרות של אקסל, הנהלת חשבונות מעבירה, כולל משלוחי שמפניות וסיגרים. כל דבר מחשבון מים ועד חשבון טלוויזיות. לא קונים שום דבר בלי אישור של ארנון"

אחרי זה נראה שהדברים של קליין סותרים את מה שהיא אמרה אחרי זה כי אין עד היום תיעוד מסודר לצריכה של משפחת נתניהו.

קליין: "יונתן תמיד אמר לי מתי הוא נוסע, אין דבר כזה שלא היה אומר לי. ארנון גם היה מבקש לקנות בדיוטי פרי שיהיה במלאי. כמובן שיש שימוש אישי של אמנדה וארנון לשמפניות. מר נתניהו קיבל את הסיגרים, גברת נתניהו את השמפניות.

"הכרתי סיגרים אבל למדתי, קוהיבה, מספרים שונים של סיגרים, אני יודעת שזה היה הרצון של נתניהו ממני. ישבתי בבית ינאי, ישבתי בחוץ ומר נתניהו הוריד חלק מסיגר, ואמר לי שזה הסיגר שאני רוצה. שמרתי אותו בתיק עד שהוא נעלם לי. פעם עשיתי טעות בסוג, וארנון צלצל עליי ואמר לי שנתניהו כועס –  ולא מצאתי.
סיפרתי להם שאני נוסעת לקובה, חוגגת 50, והוא אמר לי שתחפשי לי את הירוקים האלה, ובאמת חיפשתי ולא מצאתי. נסעתי לשבעה של מאיר דגן וקיבלתי טלפון והוא שאל אותי אם מצאתי את הירוקים. אני לא אהבתי את השאלה, אבל לא היה את הסוג הזה 56.

"ארנון ואמנדה לא מעשנים סיגרים. הייתי מאוד זהירה בחקירה, את כמות הסיגרים אני יכולה לכמת כי זה קל לי, קנינו קופסת סיגרים לטובת אורח שבא מחו"ל, פתחנו אותה, השתמשו בה עם סיגר אחת, בסוף זרקנו. מעולם לא נתתי סיגרים למישהו אחר. ישנתי היטב בלילה שאחרי החקירה כשדיברתי על הסיגרים. כל מה שקיבלנו עבר לנתניהו. לא היה לנו מה לעשות עם זה. אף אחד מאיתנו לא מעשן".

"שמפניות קנינו מסוג דון פרניון, 1,200 שקל בקבוק, ארנון היה שותה את הפחות יקר. זה קנינו במשורה את הדון פרניון. באיזשהו שלב מצאתי את היבואן, זה היה כ-730 שקל, וקנינו גם את השמפניה הוורודה, שגם ארנון ואמנדה שתו. השמפניה הוורודה עולה משהו בסביבות 270 שקל, היינו קונים את זה בשישיות.

"היינו רוכשים קרטונים שלמים של שמפניות שתמיד יהיה בבית, שלא ניתקע.  תמיד היה לנו אצל מלאי. יונתן משנע לירושלים, הרבה פעמים אני מצטרפת אליו. לפעמים הוא ביקש שאפי אזולאי אב הבית יצטרף אליו באמצע הדרך. בפסח אחד לא הגבתי לשרה נתניהו ואז ארנון צלצל אליי שאי אפשר להתעלם.
פעם הבאתי לשרה שתי שישיות, סחבתי, אני לא מבקשת עזרה, זה היה בליל הסדר – איחרתי לליל הסדר, אירחתי 40 איש"

שימו לב לתיאורים המתקרבנים של קליין – היא חוזרת עליהם שוב ושוב בתיאורים שנשמעים דמיוניים.

קליין: "בבית ינאי היתה חבורה של נהגים שמגיעה איתם, השמפניות זה היה ידוע שיונתן צריך לשים אצל הנהג. היינו מעמיסים לבגז' של מכונית ראש הממשלה וסיגרים ארנון היה נותן למר נתניהו. נתניהו מעשן ולוקח את הקופסא הפתוחה בסוף הערב".

9. של מי היתה היוזמה למתנות במקרה של מילצ'ן

קליין: "שרה מבקשת שמפניות מארנון וממני". בשלב זה קליין כהרגלה, מתחילה להרבות בפרטים על דוגמאות של בקשות משרה נתניהו במיוחד.

השופט בר-עם: "את נשאלת על בקשות להביא והבאת 2-3 דוגמאות".

קליין (בעוד תשובה מוזרה): "זה סיפור חיינו".

גילדין: "מה ששאלתי אם היא הביעה תרעומת".

קליין (ממשיכה בשלה): "זה היה אינספור פעמים, זה היה סיפור חיינו".

גילדין: "ארנון יזם את זה, הוא ביקש לקנות את המתנות?"

קליין: "ארנון לא התנדב לקנות, לא"

התשובה הזו די מנוגדת למה שמילצ'ן אמר בעדותו, הוא נתן אישור לזה.

קליין: "שרה התקשרה ואמרה שלמעט דירה, כל הדברים מותרים לתת. ושלא נשחוט אותם, היא ביקשה שאכתוב תצהיר לטובתה בפרשת מני נפתלי, אמרה שנוני מוזס מממן את מני נפתלי. אמרתי לה בבדיחות שאת לא תקבלי מעולם דירה מארנון. ארנון אמר לי להתקשר לעו"ד מולכו לשאול על הדברים האלה ואמרתי לו שאני לא רוצה להתקשר, לא רציתי להתערב".

בהמשך:

קליין: "אני יודעת שהוא לא יכול לאכזב, וארנון לא יכול לבוא בלי. הם היו חברים, הוא היה נכנס בדלת פתוחה, הוא אהב את הכוח הזה. היה לו טלפון פתוח לנתניהו.
אז אני לא יודעת מה היה קורה אם הוא לא היה מביא את הדברים האלה… הוא קיבל באהבה, אף פעם לא אמר שזה לא בסדר. בפעם אחת הוא אמר לי שרואה החשבון שלו מעקם עיניים ואמרתי את זה לשרה.

"לא אהבתי את ההודעות על השמפניות של שרה. כעסתי, אפילו אמרתי לארנון. לא חשבתי שמשהו פלילי. אמרו לי בבית תעברי לחדר אחר שאת מדברת על זה, אבל זו העבודה שלי. בגבולות שחשבתי שזה לא בגבולות אתיקה, אמרתי לו שאנחנו 30 שנה ביחד, הוא יכול לפטר אותי כי אני לא יעשה. לא אהבתי את זה.
ארנון אמר לנתניהו שאני לא אוהבת את ההודעות האלה. וגם אפי אזולאי (בזמנו אב הבית של נתניהו) כתב לי הודעות וארנון אמר שהוא יסדר את זה. וארנון התקשר לנתניהו, ואפי התקשר והתנצל. לכן אני יודעת שהמעגל נסגר.

גילדין: "קיבלתם מתנות?"

קליין: "קיבלנו מחזיק מפתחות של בנימין נתניהו באנגלית, הם  גם הביאו מהפיראט האדום, שרה נתנהו אמרה לשמעון הבן, זו מתנה מראש ממשלה".

10. של מי היתה היוזמה למתנות במקרה של פאקר

קליין: "פאקר קיבל מאוד יחס אוהד, הוא איש חם, חלק מהדברים, הייתי בשיחות, הוא אמר לו שנוסעים לירושלים – לא באים בידיים ריקות לזוג נתניהו.
גם כשבאים אלינו, לעולם לא הגיעו לדירה בת"א, תמיד נתנו, זה לא סוד, זו עובדה. ג'יימס הוא מאוד נדיב, בצורה מוגזמת, מוחצנת, ואמר לנו וליונתן – אני לא רוצה לדעת, תקנו כל דבר. אבל יש הנהלת חשבונות, כרטיסי אשראי של מילצ'ן ופאקר היו לי, תמיד היו אישורים של האנשים של פאקר באוסטרליה. אם אצל ארנון הוא ידע כל רכישה, הוא נתן לנו צ'ק פתוח והוא מאוד שמח לתת להעניק, שמפניות סיגרים, הוא העריץ את ביבי, הוא אמר שהוא האיש הכי מרשים עלי אדמות.

"הוא אמר תמיד שיהיה, היה לנו מלאי, בבית בקיסריה מילאנו ארגזים של שמפניות וגם סיגרים, והם ידעו בדיוק איפה הדברים נמצאים. לכן, גם שלא היה מישהו בבית, הם ידעו ולקחו.

"מילצ'ן הרגיש הקלה רבתי, הכסף לא הבעיה, מדובר בשני מיליארדרים. הוא שמח שמי שמשתתף בעלויות האלו וגם בעלויות השכר שלנו. לכן, יכולנו לתת כמויות הרבה יותר גדולות. היתה פגישה של שרה עם פאקר. פאקר אמר לשרה שתרדי מהדס ותפני לאיאן מוריס מסרי לנקה, העוזר של פאקר, הוא התגייר.

השופט בר-עם: "הוא לא יכול לבוא בידיים ריקות?"

קליין: "נכון".

בהמשך סיפרה קליין על צורת העברת ארגזי השמפניה מביתו של פאקר בקיסריה לביתו הסמוך של נתניהו, עם איזה סיפור על כך שאיאן מוריס, עוזרו של פאקר, יצאה פעם אחת בפג'ימה להביא את השמפניות.
שוב, הסיפורים האלו שטפו את עדותה של קליין והיא ממש היתה להוטה לספר כל פרט ופרט, למרות הזיכרון המתעתע שלה.

גילדין: "מה את יכולה להגיד על מי יזם?"

קליין: "פאקר היה פאסיבי, פתוח, שמח, מעולם לא היה אקטיבי".

השופט בר-עם: "את טענת שהוא לא יכול להגיע לבלפור בידיים ריקות".

קליין (בתשובה מתחמקת): "זה ארנון אמר לו והסביר לו את המשמעות. תמיד דאגנו להביא יין לבן, כדי שיהיה לג'יימס פאקר. הוא שתה יין לבן".

השופטת פרידמן פלדמן: "את אומרת מצד אחד שהוא לא התנדב, ומצד שני את אומרת שהוא לא יכול לבוא בידיים ריקות".

בר-עם: "את אומרת שהוא העריץ את נתניהו, כלומר לא היתה דרישה מוקדמת".

קליין (שוב מתחמקת): "ארנון הסביר לג'יימס שהדברים מתנהלים כך, שהם אוהבים מתנות, הם אוהבים שמפניות וסיגרים, אתה לא יכול לבוא בידיים ריקות. כי אחרת לא תוזמן לשם יותר. בשביל ג'יימס שמפניות וסיגרים זה בהחלט לא מזיז אותו".

בהמשך סיפרה קליין על שני קוסקס, שניהלה את ביתו של פאקר בקיסריה ואיך העבירה בשקיות את דרישותיה של שרה נתניהו לבית של נתניהו סמוך אליהם. מהסיפור שלה נוצר הרושם שהשמפניות מסופקות מדי יום.

השופט בר-עם: "כל יום שישה בקבוקים הועברו?"

קליין: "לא כל יום, אני קראתי לשני קוסקס החלבנית, אמרתי לה שתשים ליד הדלת ותלך… זה סיפור חיי" (ביטוי שהיא לא מפסיקה לחזור עליו אבל כפי שאפשר לראות זה לא בדיוק כך).

בהמשך סיפרה קליין על הספקים המגוונים שעבדה איתם, שתי חנויות של חינוואי בהרצליה, חנות של 'דרך היין' ברמת החייל וישירות עם יבואן משקאות.

11. הכמויות: קליין מודה שהכל השערות וניחושים

גילדין: "את מתארת נתינה ארוכת שנים, את יכולה לאמר משהו על היקף המתנות?"

קליין: "אני חשבתי שהכמויות הלכו והתגברו, כמעיין המתגבר, הפחד נמוג, היה פחות הדוק, זה מה שהרגשתי, שזה הרבה יותר חופשי. אף פעם לא כימתי, אף פעם לא עשיתי חישובים, למעט פעם אחת עם ארנון, אמרתי בחקירה, אני לא יודעת לספר בעל פה על חשבוניות.
אני אמרתי לשרה שוחט, מנהלת החשבונות שלנו, אישה טובה. אני נחקרת, ארנון לא יודע כלום. אמרתי שאנחנו עושים ספירת מלאי וביקשתי ממנה שתוציא לנו את כל החשבוניות. שנכנסתי לקלסרים, ראיתי את הכמויות".

בר-עם: "איזה חלק מהשמפניות של מילצ'ן?"

קליין: "שראיתי את הכמויות של הסיגרים עד ליום האחרון של הרכישה, אז ראיתי מאסה שעולה ועולה ועולה, זה דרמטי, לא הרגשתי את זה אפילו".

גילדין: "באיזו תדירות ניתנו מתנות לבני הזוג נתניהו?"

קליין: "קודם כל שנפגשים, זה הכי קל, או בבית ינאי או בבלפור. כל ביקור אצלנו מינימום 2 שישיות ו-2 חבילות סיגרים. אני לא יודעת כמה פעמים הם נפגשו. מכל מקום, לא קרה שבאו לארוחה לבית ינאי ולא העמסנו את זה".

בר-עם: "מה היתה התדירות?"

קליין: "כמה חודשים בקיץ, נפגשים בסופי שבוע".

פרידמן פלדמן: "מה התדירות. פעם בקיץ?"

קליין: "מספר פעמים, 4-5 פעמים בחופשת קיץ גדולה של מילצ'ן. אני רוצה לאמר שאני ראיתי קרטונים של שמפניה בקיסריה בבית של נתניהו" (שימו לב: פתאום התדירות לא כל כך גבוהה).

גילדין: "סיפרת על שמפניות שהיתה צריכה עצמית".

קליין: "ארנון ואמנדה אוכלים ארוחה מרכזית בערב, זה היה מספר פעמים בשבוע. מקסימום בקבוק אחד לארוחה. הילדים לא שותים".

גילדין: "אנחנו מבקשים לכמת, איזה הגיע לצריכה אישית למילצ'ן ואיזה חלק לנתניהו".

קליין: "היה לי קשה מאוד לכמת את זה בהתחלה, לא רציתי לעשות עוול בהתחלה. אני חשבתי ש-30% לצריכה אישית והשאר לנתניהו. ויש טקילה שארנון אוהב ויין אדום לאירוחים. חשבתי על זה הרבה, באתי למחרת, אמרתי להם, תשמעו חשבתי על זה, לא רוצה להזיק לאף בן אדם, כי ככה אני, וביקשתי אם אפשר לשנות, בכל זאת ל-35% ו-65% ואני חושב שהייתי הגונה בזה. עשיתי זאת שכלתנית, בכמויות בשתייה" (המשמעות: מדובר בניחוש).

12. הבדיקה המוזרה שקליין ניסתה למסמס בתירוץ לא הגיוני והקלסרים שמסרה למשטרה

גילדין: "היתה בדיקה להיקף הרכישות?"

קליין: "פעם ארנון אמר לי ששרה שוחט תעשה אקסל כדי שהוא יידע כמה הם עולים לו (בני הזוג נתניהו). אמרתי לו בשביל מה, אני לא אוהבת את זה. הוא אמר לי ככה, הוא רוצה את המספר הזה להגיד לביבי.
אני לא אמרתי בהתחלה לשרה שוחט, אבל ארנון שאל, ושרה התחילה לעשות את הרשימה. זה לא נראה לי, אמרתי לה שתמהר לאט (ביטוי עקום, התכוונה שתעבוד לאט)".

בר-עם: "למה?"

קליין: "יש פה משהו יותר רשמי שעולה במחשב, מסמך כמה נתנו לשרה ולביבי. זה הפחיד אותי, לא מצא חן בעיני, זה נראה לי לא טוב. אותי זה הפחיד".

בהמשך:

קליין: "אני באמת די מסמסתי את זה. אבל לא היתה לי ברירה, אני עובדת אצלו, אמרתי לשרה תעשי. והיה לו את המספר עצמו, הוא אמר אני ארשום שורה תחתונה. שאלתי אם הוא אמר לביבי, הוא אמר שכן, לא יודעת אם הוא באמת אמר".

גילדין: "מי העביר את הקלסרים למשטרה?"

קליין: "אני העברתי את הקלסרים. שרה שוחט לא עשתה מספר מדוייק, לא הוציאה את כל החשבוניות. אני ביקשתי משרה שוחט להוציא את כל החשבוניות, עבודה מדוקדקת, היא לא תדע מה ולמה, אני אמרתי לה שזה חלק מספירת המלאי המלאה, שלא כמו הטבלה הקודמת.
כל פעם שהיה קלסר מוכן העברתי למשטרה. העברתי את זה לבועז בן צור והוא אישר להעביר את זה ואני נתתי את זה ללהב 433. באיזשהו שלב עשיתי זאת גם אצל פאקר".

13. המרצע יצא מן השק: אין תיעוד להעברת המתנות

בשלב הזה גילדין מעביר לשופטים ולהגנה קלסר עם חשבוניות של הספקים שלמעשה אינם אומרים דבר. הוא דוגם כמה חשבוניות כדי שקליין תתאר אותן כולל כתב ידה לאישור.

בר-עם: "אי אפשר להבין בהכרח שאחרי חשבונית זה נמסר. יכול להיות שזה נמסר באירועים אחרים?"

קליין: "לא, לא. אני יכולה להגיד שגם בארוחה עם שמעון פרס הביאו שני בקבוקים".

בר-עם: "הרגע אמרת שממש לא. את יודעת על כל הפגישות?"

קליין: "בטח. רוב הפעמים היו ארוחות אצל ארנון".

בר-עם: "יכול להיות שזה היה יותר מ-35%?"

קליין: "לא" (שוב, זה ניחוש פרוע של קליין).

בהמשך:

בר-עם: "איך יודעים כמה בקבוקים סופקו לבלפור, לשרה נתניהו, מלבד העדות שלה?"

קליין (בעוד תשובה מוזרה): "אנחנו רק בני אדם, גם מים אתה שותה בכמות אדירה, אני באמת רגועה בנפשי עם הדבר הזה. אני יודעת איך היתה ההתרחשות בבית ינאי, הייתי כל יום שם כשארנון היה בישראל. אין ספק, לא זלזלתי בכמויות, ברור לי ששותים בבית ינאי, כל השאר עבר, לא נשאר אצלנו".

בר-עם: "אולי היו גורמים אחרים כמו שמעון פרס, עוד גורמים".

קליין (די נסערת ומבולבלת):  "שתו, אני לא אומרת שלא שתו, אבל בהשוואה לקרטונים שיצאו מאיתנו, כל נסיעה מינימום 2 קרטונים, שאני נוסעת בקיסריה, ומורידה בשתי הידיים הכואבות שלי את הקרטונים. אני הייתי שם, כשהמבטח בודק לי את האוטו ונפתח הבגאז'.
אני שוב אומרת, אנשים עלו לרגל לארנון, אין ספק ששמעון פרס הגיע. זה היה פעם או פעמיים בסך הכל".

 בר-עם: "ואנשים אחרים. כמה פעמים הגיעו?"

קליין: "הגיעו אנשים, פעם בשבוע. ממש לא קבוצות או משפחות. אנחנו מדברים על פוליטיקאים. ארנון שותה הרבה טקילה."

מאמרים אחרונים

בנימין נתניהו, איילה חסון (ויקיפדיה)

תופרי התיקים לנתניהו מנסים להכפיש את איילה חסון. אותם אנשים, אותה שיטה

קודם כל מסמנים מטרה, אחר כך מפיקים כתבת השחרה עם ציטוטים אנונימיים, אחר כך מהדהדים את השקר. כך עובדת מכונת התפירה והתעמולה של 'הארץ דה-מרקר'. כך תפרו את 'תיק 4000' וכך "מחפשים" כעת את איילה חסון

הקליקו לתוכן »
בן כספית (צילום מסך טלוויזיה)

10 הערות על המודיע המשטרתי, בן כספית, על זיהום ועל השחתה ערכית של העיתונות

כספית ועוזרת הבית, השנאה לנתניהו, השנאה לאיילה חסון, פרשת הרפז, ההשתעבדות לפוליטיקאים כושלים, הקשרים עם חיים סבן, הבורות בתיק 4000, ניגוד העניינים בתיק 1000, החיטוט בפחי האשפה של הטוויטר, הפלופ הכי גדול בתולדות העיתונות

הקליקו לתוכן »