יומן הבוקר
הדס קליין, עדת תביעה בתיק 1000 (צילום: אלי ציפורי)
החקירה הראשית של הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן, השיגה את מטרתה: שיטפון של רכילות "אנטי שרה" בערוצי התקשורת, פסטיבל של סיגרים ושמפניות. החקירה הנגדית, ע"י עו"ד עמית חדד, תתחיל בשבוע הבא

צריך להסתכל על חקירתה הראשית של הדס קליין כמופע בידורי.

הסיפורים שלה לפעמים כה מנותקים מהמציאות, התיאורים מלודרמטיים ומוקצנים – שזה מעורר גיחוך.
יש לה גם נטייה די אובססיבית להציג את עצמה כמרכז העולם, היא משתמשת בלשון רבים, "אנחנו", "הכנו", "ארגנו", כאילו היא בעלת מניות בקבוצת מילצ'ן ושותפה בכירה שלו.
היא נוטה גם להתקרבן – איך היא לא ראתה את המשפחה, איך היא ישנה על הספה, איך היא היתה כל הזמן עם פאקר ולא היה לה זמן לארנון מילצ'ן.

המופעים שלה מתאימים יותר לטלנובלה ולא לאולם דיונים במשפט פלילי. אבל זה, למרבה הצער "סיפור חיינו", כפי שהיא הגדירה אתמול.
סיפור חייה העצוב של מערכת אכיפת החוק.

***

היום השני של חקירתה הראשית של הדס קליין היה עוד מאותו דבר, די הרבה מחזורים סביב השמפניות והסיגרים.
זה בדיוק מה שהפרקליטות רצתה לעשות: שערוצי הטלוויזיה ואתרי החדשות הממסדיים יישטפו ברכילות הזו. אבל, האמת בסופו של דבר נוהגת לצאת לאור ולבצבץ למרות מסכי העשן. והיא החלה להתברר גם ביומיים האחרונים ותתברר ביתר שאת בחקירתה הנגדית של קליין שאמורה להתחיל ביום שלישי בשבוע הבא.

הנה עיקרי הדברים אתמול בעדותה של הדס קליין:

1. ההיכרות האישית עם יבואן השמפניות שהגיעו אליה ישירות

קליין: "אני מזמינה ישירות מדובי פיינטוך, יבואן המשקאות, אני מכירה אותו, והוא נותן הוראה להנהלת חשבונות שלו להוציא לנו חשבוניות. דובי הוא תושב הרצליה ואת השישיות הוא מביא לי בבאג'ז שלו, והוא מביא עם חשבוניות ותעודת משלוח. או שאני מגיעה או שיונתן (חסון, הנהג) ואני מקבלת ומעבירה הלאה.
זו פרוצדורה רגילה, ואני מעבירה אז לשרה שוחט מנהלת החשבונות. זו פרוצדורה סדורה מאוד, אנחנו אוספים לשרה, היא בונה טבלת תשלומים ואני עוברת על זה עם ארנון מילצ'ן. לכן, תראו הערות שלי על החשבוניות כהכנה לתשלום. כל מיני הערות שאני כותבת, כך אני עובדת. זו צורת העבודה".

2. ההצטיידות לבית של פאקר בקיסריה, ליד ביתו של נתניהו

קליין: "במרץ 2016 אלו היו הימים שסיימנו את בניית הבית בקיסריה. יש פה בחשבוניות הצטיידות של שתייה רגילה של בית. יינות לצריכה אישית של ג'יימס. יש גם סיגרים".

השופט בר-עם: "זו רשימה שפאקר ביקש?"

קליין: "הוא אמר שאנחנו נדאג להצטייד. הצטיידנו כמו בבית חדש, התחלנו לרכוש סיגרים בתפזורת, קנינו גם בתפזורת וגם בקופסאות סגורות".

בר-עם: "זה לא בהכרח נתניהו?"

קליין: "אני הייתי שם 24 שעות ביממה, הייתי בורחת לכמה שעות, מצאתי את עצמי ישנה על ספה כדי לא להשאיר את ג'יימס לבד.
אני יודעת לאמר מי עישן, ראש המוסד יוסי כהן גם עישן, כאורח, לא לקח מעולם אבל עישן. מעולם לא קיבל קופסאות. ביקר בדירה ברויאל ביץ' בת"א, הוא עישן".

בר-עם: "זו החלטה שלך לרכוש את הסיגרים?"

קליין: "לא התבקשתי, ידעתי שצריך להיות. משפחת נתניהו התארחה אצלנו גם שג'יימס היה בבית וגם כשלא היה".

בהמשך:

קליין: "יש קופסאות סגורות עבור נתניהו אצל פאקר. וגם היתה קופסא גדולה עם תפזורת, האורח שעישן היה יוסי כהן. הם באו קבוצה גדולה מאוסטרליה, לא ראיתי אף אחד מדליק סיגר, הייתי מספיק זמן שם.
פאקר לא הדליק סיגר, אף אורח לא עישן. יוסי כהן, שביקר, עישן. אומרת חד וחלק. יוסי כהן עישן גם בדירה בת"א. בבלפור, ג'יימס מעולם לא היה לוקח לבד סיגרים לבלפור, אנחנו היינו נוסעים איתו. נתניהו ויוסי כהן עישן, לוקח זמן לעשן סיגר. יוסי כהן זה פעמים ספורות. פעם ב".

בר-עם: "היו אורחים נוספים?"

קליין: הייתי כל הזמן שם, אני הרגשתי שאני לא רואה את הבית, זה הפריע לארנון, כי לא היה לנו זמן בשבילו… נתניהו היה שוחה בבריכה ואז השפית מכינה אוכל והם יושבים ומעשנים".

פרידמן-פלדמן: "אני שואלת על סדרי גודל?"

קליין: "אין להשוות עם יוסי כהן, הוא לא לקח קופסאות. אני הייתי שם. אלו היו פעמים ספורות".

גילדין: "מתוך רכישות של פאקר של שמפניות, מה החלק שעבר לשרה נתניהו?

קליין: "מרבית התקופות שמרנו אותו מאלכוהול, השמפניות נרכשו עבור שרה, הוא שתה יין לבן, הוא לא שתה שמפניות".

גילדין: "אנשים אחרים שתו שמפניה?"

קליין: "העובדים שלו שתו טקילות. רכשנו את השמפניות עבור גברת נתניהו".

בהמשך:

קליין: "יש לנו בריכה מחוממת, ג'קוזי מחומם, נתניהו היה מגיע בחופשות, יש חדר כושר קטן, לעיתים היה מתאמן. היתה לימור השפית, ג'יימס לפעמים הביא איתו את השף שלו. כמובן שיש סיגרים, טלוויזיה ענקית, מסך ענק, וכל מה שיש בבית כשהם מתארחים. הכל פתוח, בלב חפץ, בברכה.
מדי פעם, לפחות פעם אחת, שרה נתניהו קראה לבית שלה וביקשה כל מיני חומרי טואלטיקה ואמרה שאפי יבוא לקחת, ששני תיתן לו. זה בית פתוח כמו הבית שלהם. ביתנו ביתם. לגב' נתניהו היה את המפתח של הבית והיו באים ושוהים בבית, אם ג'יימס נמצא ובין אם לא, ובין אם הוא בחדר ישן".

3. הקניות במזומן מחנות שנקראת "קבינט" וההסברים הצולעים

גילדין: "סיפרת על חנות שנקראת 'קבינט', דיברת על קניות במזומן. בחנות הזו לא הבאת חשבוניות. תרחיבי, למה שילמתם במזומן".

קליין: "זה היה סביב 2011-2012, אולי ב-2014-2015 משהו קטן ושם כבר היתה העברה בנקאית. החנות היא חנות אך ורק לסיגרים, יושבים שם חבורה של גברים שמעשנים, זה היה קשה לי, אני רוצה לאמר לכם, קניתי בסכומים גבוהים, הייתה לי מכונית גולף, המוכר לא היה מאמין שאני קונה עם מכונית צנועה, אז החניתי אותה רחוק.
אני הייתי בחנות מספר פעמים, הייתה בחורה ששמה עינב סגל, ועוד בחור בשם קוקי, היא היתה בת הזוג שלו. הוא שאל אותי למי אני קונה, היה שם פסל של מר נתניהו, הוא אומר לי שמועדון מצומצם של אנשים שקונים את הסיגרים הזה, אני אמרתי לו שזה לבעלי. שילמתי הרבה פעמים במזומן, בקופה קטנה שלנו, ודיווחתי, כי לא היה לי כרטיס אשראי של ארנון, ולא רציתי לעשות העברה כי רואים שזה ארנון מילצ'ן. היו שם גם סיגרים דומיניקנים, יותר זולים וקוקי המליץ לי עליהם, לקחנו לניסיון והעברנו למר נתניהו.
"אני לא שמעתי אישית שנתניהו לא אהב את זה. את הסיגרים הדומיניקנים. ארנון אמר לי שהוא לא אוהב את זה. קוקי לא הסכים לתת לנו הנחות, אבל הוא היה מצ'פר אותו בדומיניקנים, לכן היינו שמים את זה באקסטרה".

 גילדין: "באיזו מידה ארנון ידע שאת קונה במזומן".

קליין: "תמיד הוא ידע".

בר-עם: "יש רישום של הקופות הקטנות. מתי נקנה, כמה נרכש, אין כלום?"

קליין: "חיפשתי, לא מצאתי. רשמנו על פתקים, לא דוחות אקסל. לא מצאתי".

 גילדין: "על החנות הזו יש 4 עדים" (לפני זה הוא מלמל משהו שהנהלת החשבונות של אותו עסק "נעלמה").

גילדין: "את יכולה להעריך את היקף הרכישות של סיגרים בקבינט בשנה?"

קליין: "אני חושבת סביב 8,000 שקל לחודש".

בר-עם (מתקשה להאמין): "זה 100 אלף שקל בשנה בחנות הספציפית הזו?"

קליין: "אני זוכרת רכישות בכרטיס אשראי שלי, אני מעריכה את זה ב-6,000 עד 8,000 שקל לחודש. יש חודשים שפחות, קונים בדיוטי פרי. אולי 6,000 שקלים בחודש".

בר-עם (ממשיך לתהות): 100 אלף שקל בשנה חוץ מחנויות אחרות? אז זה מאות אלפי שקלים בשנה".

גילדין (לשופט): "אראה ספקים אחרים, היו סכומים יותר קטנים בחנויות אחרות".

גילדן (לעדה): "אני רוצה לרענן את זיכרונך בקשר לזה. את אמרת 6,000 שקל, 7 חודשים זה 42 אלף".

 עו"ד חדד: "אני מתנגד, שורה לפני זה היא מעריכה ב-30 אלף".

גילדין: "לא הקראתי את שלב ההתלבטויות, אלא את מה שהיא העריכה"

קליין: "רוצה להגיד משהו, קשה לי לזכור את הדברים האלה, ואני לא רוצה לעשות עוול לאף אחד. למה אמרתי שנורא נוח לי עם חשבוניות, אלו היו חודשים שסמוכים מאוד לחקירה, לא שמתי לב אף פעם לגודל הרכישה. ברגע שהגשתי את הקלסרים תפסתי את הראש. אני לא זכרתי בע"פ, המוטיב הזה רק להגיד את האמת ולא לעשות עוול לאיש – זה היה נר לרגליי.
התבקשתי לחפש במיילים שלי, כל מיני קבלות על סיגרים, ומצאתי חשבונית, עשיתי את ההזמנה, ולאמר לכם את האמת, כשראיתי את החשבונית כבר ידעתי, אם הייתם שואלים אותי, לא הייתי זוכרת.
אני ראיתי בדברים האלה על הדרך, אני הזמנתי לפעמים בכרטיס האשראי שלי, כי היה דחוף להזמין, 13 אלף שקל, והעברתי לשרה שוחט שתחזיר לי את זה. הייתי נכנסת, שילמתי במזומן, כרטיס אשראי פרטי, אומרים לי זה דחוף, כי לא היתה ברירה. לא זוכרת".

פרידמן-פלדמן: "על מה הערכה שלך בנויה?"

קליין: "חשבוניות, לא רק זיכרון".

בר-עם (שוב תמה): "זה בין 30 ל-100 אלף? זה מנעד רחב"

גילדין (לשופט): "היא העריכה ב-42 אלף שקל".

גילדין (לעדה): "מציג לך עוד חשבוניות".

קליין: "זה הפקתי מהמיילים שלי. חיפשתי סיגרים, חיפשתי דובי פיינטרוך, חיפשתי שמות סיגרים, חיפשתי אתי קנר, רציתי להגיע לחקר האמת. סרקתי את המייל שלי. יש פה העברה בנקאית, העברה יחידה אחת ויחידה שביצענו לקבינט עבור סיגרים. יש פה קנייה מכרטיס האשראי שלי 13,500 שקל והיא שולחת לי העברה לחשבון שלי באפריל 2014".

גילדין: "הסכומים בכתב האישום חושבו לפי המחירים אז ולא לפי שווי שוק"

הערה תמוהה, הרי בלאו הכי כל החישובים היו מופרכים מלכתחילה ומבוססים על ניחושים של הדס קליין והפרקליטות.

4. הזעם על שרה נתניהו והטינוף על עו"ד בועז בן צור

גילדין: "יש אפשרות שקניתם ולא נתתם עקב החקירות?"

קליין: "כמובן שנשאר מלאי בבית ינאי וגם בקיסריה".

בר עם: "יש רישום של המלאי?"

קליין (בעוד תשובה מוזרה): "לא ניהלנו מחסן. גם בבית אני לא כותבת איזה בקבוק קולה אני שותה. בקשר לשאלתך אתמול בנוגע לתעודות משלוח, אז בנימין נתניהו לא היה חותם על תעודות משלוח של סיגרים וגם שרה נתניהו לא על תעודות משלוח של שמפניות".

גילדין: "מילצ'ן לא בארץ, מה נשאר?"

קליין: "אומר דבר אחד, קיבלתי עלבון וזעם מצד שרה נתניהו, שאני ויונתן לקחנו, השמפניות נשארו במשרד של יונתן, אמרו שידינו במעל, זה היה הנרטיב יכולנו לכאורה לקחת את זה, הכל נשאר שם, אנשים ראו שזה הכול נשאר.
היו אורחים של מילצ'ן בתקופת הסגר הראשון, בן צור ביקש שבתו תתארח בתקופת הסגר הראשון, גם בן צור ביקר שם, עשינו זאת בנפש חפצה ויונתן אמר לי באחד הימים שהאורחים שתו את זה.
אני מבחינתי, זה אורחים של ארנון. אמרו שאולי העזנו לקחת, לי זה מאוד כואב לי, לא שתינו לא אני ולא יונתן".

5. קליין לא הצליחה לבסס את המודעות או "דרישות" של נתניהו

קליין: "לא יודעת להגיד מה שרה נתניהו לקחה שלא הייתי. היא היתה מבקשת משני קוסקס (האחראית על הבית של פאקר בקיסריה), היא שמרה על דיסקרטיות. הרחוב שקט, בכל זאת עוברים אנשים והיינו סוגרים בשקיות ומעבירים".

גילדין: "באיזו מידה שמעת שנתניהו היה מבקש?"

קליין: "זוכרת, הוא ביקש שקית או מעטפה, שהיה בבית ינאי בשביל הסיגרים. אם לא היתה שקית, שמנו במעטפה לבנה. כל מה שמצאנו במגירה. כרגע לא עולה לי דוגמא על מה שקרה בקיסריה".

בהמשך היה דיון על התכתבות בין קליין לשני קוסקס כולל על העברת 4 בקבוקי שמפניה בשקיות. באיזו שלב אמר חדד שעוד יהיו לו טענות לקליין בחקירה הנגדית ואז היא קפצה: "למה לאיים?" (איפה בדיוק האיום פה?).

6. החשש מחקירה במשטרה (למרות שקליין הישטנקרה לבן כספית ויזמה את החקירה)

קליין: "תמיד דאגתי, היינו בלוויה של שמעון פרס גם עם ג'יימס פאקר, ישב גם רונלד לאודר, חזרנו באוטובוס לת"א, בתחילת השבוע שמעתי שלאודר נכנס לתחקור על מתנות והיתה קבוצת עבודה שלי, של יונתן ושל שני, ובצחוק אמרתי ליונתן אתה הבא בתור.
למחרת קיבלתי טלפון מלהב 433 ונסעתי לעדות וגם יונתן הגיע לעדות.
ביקשתי מיונתן שיגיד לארנון שבעלי לא מרגיש טוב, שיש לו כאבי גב. בערוב היום הגענו לאונייה של קליין. זה עבר בראש, זה עבר בדיבור. שני היתה בטוחה שאנחנו בחקירות. תמיד עבר לי בראש שמשהו לא תקין, יחד עם זאת, זו העבודה שלי.
פעם נתניהו התקשר אליי אחרי ששרה צעקה עליי, והוא אמר לי ששוחטים אותה בתקשורת והוא אמר לי שהכל תקין, שהוא בדק את זה. כמובן שהתהיות הללו עלו לנו בראש".

7. ההסברים המצחיקים על מודעות נתניהו לשמפניות

קליין: "כשיוצאים דברים מבית ינאי, ומר נתניהו אומר לדבר עם נהג מסויים שיעמיסו את הדברים".

בר-עם: "נתניהו באופן אישי מתאם את ההעברה?"

קליין: "הוא אומר לי דברו עם הנהגים שהם יעמיסו, שהם ישימו. פותחים את הבאגז', אני לא אומרת שהוא הכניס את העיניים לבגאז', זה היה חשוף ופתוח, יונתן מזג כוס שמפניה לשרה בדרך. יונתן הודיע שגם נתניהו פתח את הדלת בבלפור".

פרידמן פלדמן: "זו עדות שמועה".

קליין: "אני יודעת שבקיסריה עברו ארגזים שמפניות, אני יודעת שהוא היה נוכח, ביום הולדת של שרה, היו ארגזים שלמים שעברו, הדברים נכנסו ויצאו, אני יודעת שהוא אמר לי, תתנו לה מה שהיא מבקשת, כי זה מותר לפי הייעוץ המשפטי שלהם. והוא אמר לי אני אסביר את זה גם לג'יימס ולארנון.
למשל, כששרה שלחה לי הודעות, שעזבתי את בית הוריי לאחר ביקור, ארנון דיבר עם נתניהו ואמר לו שלא תשלח הודעות (חדד שוב מעיר על עדות שמועה).
הדוגמא נוספת, שאפי אזולאי אב הבית בבלפור שלח לי את ההודעות, ארנון דיבר עם נתניהו ואפי התנצל בפניי".

בר-עם: "את זוכרת את שרה נתניהו בתיאומים, לא את נתניהו".

 קליין: "אם היה מרים טלפון הייתי מבקשת את שרה לתאם. לא שאמרתי שאני מבקשת לדבר עם שרה לתאם משלוח של שמפניות. היא היתה לצידו כשהעביר לי את הטלפון, לא יודעת.

בשיחה עם נתניהו אחרי שננזפתי ע"י שרה, הוסבר לי שזה מוצרים מתכלים. אמרתי לנתניהו שאני לא זוכרת שאני עובדת אצל אישתך, אני כתבתי לארנון שהיה בלוס אנג'לס, וזה היה אחרי לילה שלא ישנתי, חטפתי צעקות, כתבתי לארנון שאנחנו אמנם 30 שנה, שאם לא ידרוש התנצלות, אני לא אעבוד יותר פה. ארנון התקשר אליי, אני איתך בכל דבר שתרצי, נלך למשטרה. אמרתי מה נלך למשטרה, שאני זועמת על מה שאני חוטפת. מר נתניהו התקשר מהלשכה (לפני השיחה עם ארנון), ואמרתי לו שחטפתי צעקות, הוא אמר לי שאני לא מבינה, הוא אמר שהתייעץ משפטית, שמותר לעשות זאת, ואני התקשרתי לארנון והוא התקשר לשרה נתניהו והיא אמרה שהיא לא התכוונה לכעוס עליי אלא על ארנון והזמינה אותי לבוא אליה להתנצל.
הייתי בחופשה בזנזיבר אחרי החקירה הראשונה שלי באוקטובר 2016. ארנון התקשר וביקש לשלוח סיגרים ושמפניות ליום הולדת של שרה נתניהו. הוא לא ידע שנחקרנו (הוא נחקר חודשיים יותר מאוחר). התקשרתי לבעז בן צור ושאלתי מה עושים. הוא אמר שאין ברירה. למיטב זכרוני אני חושבת ששלחנו."

גילדין: "בחקירה אמרת: בנובמבר יש יומולדת לשרה. אני נעלמת לארנון לשעות, אני פחדתי, לא יכולתי לדבר עם שרה, ואני אומרת לארנון תתקשר אליה יש לה יומולדת. הוא התקשר אליה והוא אמר לי שאני חטפתי ממנה קללות, אני ופאקר. פחדנו מאוד, היינו על חבל דק ולא שלחתי לה מתנה. לא שלחתי. וארנון אמר לי את לא יודעת מה עשית לה.
בתקופה שהיתה חקירה של שרה נתניהו, היתה שיחה בין ארנון לנתניהו, הוא אמר שהוא גאה באשתו שאיך שהיא עמדה איתנה בחקירה. ושרה ביקשה את השמפניות וארנון אומר לה אני לא יודע. היא אמרה לו ביום ראשון. ארנון סוגר את הטלפון ושואל מה עושים? אמרתי לו שאני מפחדת. וביום ראשון יונתן נסע עם 4 בקבוקים מהפחד שלנו. היא אמרה לו שיכניס את זה בשקיות".

גילדין: "את זוכרת איך מילצ'ן התייחס אליה?"

קליין: "לי הוא אמר שהיא כאחרונת העברייניות".

גילדין: "אתמול דיברת על בקבוק אחר – טקילה".

קליין: "זה בקבוק מאוד יקר, 2,500-3,000 שקלים. זה מיוחד מאוד. ארנון מאוד אוהב את הטקילה הזו, ומצאנו שדובי הוא היבואן של הטקילה לשמחתנו.  וארנון הציע לשרה נתניהו לקחת בקבוק אחד. מאוחר יותר אפי ביקש עוד כי שרה מאוד אוהבת ואני אמרתי לא. ואמרתי לארנון, אם אנחנו נתחיל עם טקילות לא יהיה לזה סוף, אני לא עומדת בזה. והוא קיבל את דעתי".

"היה מקרה אחד שנתניהו רצה שג'יימס פאקר יגיע אליו בסופת שלגים. בהתחלה דיברנו על מסוק, לא, לא רציתי. אז נסענו ברכבת, הוא איש ענק, שם מוסיקה בקולי קולות, מאריה קארי, זה היה מחזה סוריאליסטי. הם ישנו במצודת דוד. ואני ארגנתי מסוק לבוקר, אני לא רציתי לתת לו לחזור בתחבורה ציבורית. זה היה הסיפור".

8. קניית התכשיט לשרה נתניהו

קליין: "יומולדת של שרה בנובמבר, ב-2015 לא בטוחה. שרה ביקשה תכשיט, היא אמרה לי שהיא איבדה משהו בעבר שקנינו, היא דיברה עם ארנון, היא דיברה איתי והיא רצתה שרשרת יפה.
היא שרטטה את גודל האצבע, והיא אמרה לי מה היא רוצה בדיוק, את החנות אגס ותמר בנווה צדק. אמרתי לארנון והוא אמר לי חכי. היא פנתה לארנון וביקשה אותו דבר. ארנון אמר לי למשוך את זה.
באיזשהו שלב היא אמרה לי שאני מבזה את ראש הממשלה. אמרתי לה שיש לי אור אדם מארנון, אם ארנון אומר לי בסדר אין לי בעיה. ואז היא התקשרה לארנון, וארנון ביקש שנתניהו יאשר. חשבנו שבזה זה ייפסק. ארנון אמר לי שבטוח שהיא לא תעביר את זה הלאה.
באחד הימים שרה נתניהו מגיעה לארנון ונתניהו מצטרף אחר כך. למחרת היום היא התקשרה, בקיסריה, ושאלה אם אני יכולה לבוא. הגעתי לקיסריה והיא איחרה להגיע. אחר כך היא הגיעה, חיכיתי הרבה, היתה לי ארוחה אצל אמא שלי, היא אמרה לי שהיא ביקשה שאסע לארנון לבית ינאי, שאתמול בערב אישר נתניהו לארנון לרכוש את התכשיט והיא ביקשה ממני לדבר עם ארנון אבל לא בטלפון.
לא נסעתי לבית ינאי, התקשרתי לארנון והוא אמר לי שהיא צודקת, שביבי אישר. מרגע שאישר אמרתי בסדר גמור ורכשתי טבעת ושרשרת, זה היה בסמוך לחגי תשרי. דיברתי עם שרה שאני בדרך לקיסריה והבאתי לה את זה. פגשתי אותה בחצר ונתתי לה את המתנה, אמרתי בחנות שאני קונה לאמא שלי. שרה אהבה את זה, ארנון אמר לי משהו בסביבות 2,500 דולר, השתמשו בכרטיס אשראי של ארנון, זה סיפור התכשיט".

9. הויזה של ארנון מילצ'ן

קליין: "ארנון מילצ'ן מחזיק בדרכון ישראלי, התראיין לתוכנית 'עובדה', היה שם קטע על העשייה שלו לטובת מדינת ישראל, שכנראה עצבן מישהו, היתה אי נוחות בצד האמריקאי. וזה היה נובמבר 2013, למחרת היום קיבלנו ריקושטים ממשפחתו של סידני פולק, שהוא הזכיר אותו כמי שגוייס לטובת מדינת ישראל. הם לא אהבו את זה.
הוא רצה להגיש בקשה לוויזה, ואני חשבתי שאנחנו ממהרים, זה היה שנה לפני התאריך. הוא פנה לגיל שפר, שנתן לו טלפון של אייכלר, בחור חרדי, ממלאים את הטפסים, אני ממלאת כמובן בשבילו, קובעים את הריאיון לקבל את הוויזה והחבר'ה של אייכלר פוגשים אותנו, יונתן מסיע, אנחנו מגיעים לת"א, מחכים לארנון בחוץ.
כשהוא יוצא, הוא יוצא המום, הפקיד אמר שהוא לא יכול לתת לו ויזה. ארנון בחושיו, הוא נרגש ונסער, הוא אמר לי תשיגי לי דחוף את דן שפירו (שגריר ארה"ב בישראל), לא ענה לו בהתחלה. ואז הוא אומר תשיגי לי את נתניהו, הוא היה עסוק, אני חושבת שאייל חיימובסקי דיבר איתו, ארנון היה נסער ונרגש. אמרו לו שדן שפירו מגיע לפגישה היום עם נתניהו ואז יעלו את הנושא.
ארנון התחיל במסכת טלפונים, הוא היה אובד עצות, התחיל מחול שדים. דן שפירו ענה לנו בסמס שהוא בודק. ואז הוא נעלם לארנון. הוא התקשר למר נתניהו רבות ולארי הרו, חלקם אני שומעת, הוא אמר לי שהם חייבים לעזור לו."

גילדין: "מה נתניהו אומר?"

קליין: "אנחנו נעזור, נבדוק".

גילדין: "למה הוא פונה לנתניהו?"

קליין: "הוא ראש ממשלת ישראל, ארנון מאוד נגיש אליו, הוא מרגיש שהוא צריך לעזור לו.
לא היה נעים מכמות השיחות, אפילו אישתו אמנדה אמרה שהיא לא ראתה אותו מעולם כה נסער. וארנון היה אמור לטוס לדרום אפריקה, אייל חיימובסקי הציע לו להיכנס לארה"ב, אבל הוא אמר שהוא מפחד.
היה שטף של שיחות, עם ארי הרו, כשראיתי את הכמות, זה הכה אותי בתדהמה. זה היה משהו לא סביר. נתניהו התקשר אליי באמצע הלילה ואמר לי למה ארנון כל כך דואג, כל עוד הוא עשיר ובריא, זה יטופל. הוא שאל אותי איזה אזרחות ארנון מחזיק וארנון כעס ואמר ש'עד עכשיו הוא לא יודע?'

באיזשהו שלב ארנון טס לדרום אפריקה ביום שישי, יום גשום. בשבת העוזרת של דן שפירו התקשרה ואמרה שהוויזה אושרה.  זה היה ביום שג'יימס פאקר נקרא לירושלים. הודעתי לארנון, הוא שמח, שמחתי בשבילו.
הייתי בלוויה של נלסון מנדלה, רציתי לחזור ליום שני לאסוף את הוויזה. היו ציפורים במטוס, רצה הגורל, ואז היה עיכוב ליום שלישי. באתי וקיבלתי את הוויזה. שמחתי, אבל פתאום ראיתי שזה רק לשנה. הודעתי לארנון והוא היה מיואש. הוא התחיל בסדרת הטלפונים.
בשבילו זה היה דובר נורא לו, הילדים שלו נמצאים בארה"ב, הוא לא משלם מסים בארה"ב. זה היה בשבילו בלתי נסבל, הוא לא קיבל את זה לגמרי. הוא הרגיש שחייבים לעזור לו. ואז הוא קיים המון שיחות, הוא נדנד, אני אוהבת את ארנון, הוא נדנד בעיקר לנתניהו, והמון שיחות לארי הרו, גיל חיימובסקי. ארנון התקשר המון פעמים לנתניהו. שידבר עם מי שצריך.
באיזשהו שלב רון דרמר, שהיה שגריר ישראל בארה"ב, היה בחור ששמו גרי, שנתניהו הכיר, הוא דיבר עם רון דרמר, מה ניתן לעשות. באיזשהו שלב דרמר הודיע לארנון שיאריכו בשנה ואחר כך לעוד שנה ורק אחר כך לטווח ארוך. לא היה פגוע מארנון, אבל לא הניח את דעתו.
מילצ'ן ביקש מנתניהו להכיר את ג'ון קרי, באיזשהו שלב רון דרמר אמר שג'ון קרי מתארח אצלו לפסח ואם הוא יכול לבוא. ארנון לא יכל לבוא. ויום אחד ג'ון קרי התקשר אליי ושאל איפה ארנון ואני אמרתי שהוא בלוס אנג'לס. הם התחברו, אני כתבתי לארנון את הסמסמים, הם נפגשו ואז באמת באיזשהו שלב, אוגוסט 2014 ארנון קיבל את הוויזה המיוחלת ל-10 שנים".

10. הבקשה להארכת הפטור ממס וההתערבות של הפרקליטות במערכת הבחירות

קליין: "ארנון הגיש בקשה להסתגלות לעולה חדש ב-2008. כל הכספים שהוא מרוויח בחו"ל לא ישולמו עליהם מס בארץ (הכוונה לתושב חוזר). ארנון אומר לי שיש בחוק הזה אפשרות להאריך את זה ב-10 שנים והוא דואג מראש. החבר'ה שלו אמרו, רואי חשבון, אמרו שיש זמן. ואז הוא מתחיל סביב 2015, מתחילות הדאגות. זה מאפיין אותו לדאוג 4 שנים לפני.
הוא התייעץ עם זאב פלדמן ועם עורך דינו פיני רובין. באיזשהו שלב הוא פונה גם למר נתניהו ואומר לו, וגם ליאיר לפיד. הוא היה שר אוצר. הם אכן נפגשו, לפני זה הוא דיבר עם נתניהו".

 חדד מחייך לאור שקריה של קליין.

גילדין: "זה לא נעים שמחייכים שהעדה מדברת".

 חדד: "זה לא נעים שמשקרים בבית משפט במצח נחושה".

קליין: "כשיאיר לפיד התמנה לשר האוצר, ארנון שלח לו לפרחים. היה נהג מונית, הזמנתי סידור מאוד יפה, הוא נסע לביתו אבל הוא לא רצה לקבל. אמרתי לו יפה, אין בעיה, תחזיר את הזר, תשאיר את פתק הברכה.
דבר נוסף, יונתן הסיע את ארנון לפגישה עם לפיד בביתו. יאיר אומר לי אחרי הפגישה שארנון שכח את האוזניות, וארנון אמר שישאיר את זה אצלו ולפיד אמר לי אין דבר כזה. אני לא משאיר, זה המתנות שלא נתנו."

בר-עם: "למה זה היה חשוב?"

חדד: "כי הוא מתמודד בבחירות עם נתניהו, אבל אנחנו נראה מה זה אור וחושך".

11. ספין התכשיט של שרה נתניהו

במהלך העדות אתמול התקיים דיון על ספין התכשיט של שרה נתניהו. הפרקליטות ביקשה להעיד את קליין על כך, אך חדד התנגד כיוון שמדובר, בצדק, בפרט מהותי שלא נכלל בכתב האישום.
גילדין טען שזה מעיד על תדירות דברים שהוזכרו בכתב האישום ויש לכך שייכות לעבירת הפרת המונים.

נזכיר רק שמנדלבליט החליט בזמנו לא לתקן את כתב האישום וממילא שרה ובנימין נתניהו כלל לא נחקרו על העניין.
השופטים יקבלו החלטה בנושא בקרוב.

מאמרים אחרונים

בנימין נתניהו, איילה חסון (ויקיפדיה)

תופרי התיקים לנתניהו מנסים להכפיש את איילה חסון. אותם אנשים, אותה שיטה

קודם כל מסמנים מטרה, אחר כך מפיקים כתבת השחרה עם ציטוטים אנונימיים, אחר כך מהדהדים את השקר. כך עובדת מכונת התפירה והתעמולה של 'הארץ דה-מרקר'. כך תפרו את 'תיק 4000' וכך "מחפשים" כעת את איילה חסון

הקליקו לתוכן »
בן כספית (צילום מסך טלוויזיה)

10 הערות על המודיע המשטרתי, בן כספית, על זיהום ועל השחתה ערכית של העיתונות

כספית ועוזרת הבית, השנאה לנתניהו, השנאה לאיילה חסון, פרשת הרפז, ההשתעבדות לפוליטיקאים כושלים, הקשרים עם חיים סבן, הבורות בתיק 4000, ניגוד העניינים בתיק 1000, החיטוט בפחי האשפה של הטוויטר, הפלופ הכי גדול בתולדות העיתונות

הקליקו לתוכן »