עד כמה הדחף של קליין לצלול לפרטים ולפרטיות של אחרים, לרכילות לא ראויה, לטינופים על אנשים – כזה גדול, שהוא הגיע גם לשני המעסיקים שלה – ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר – שמשלמים את שכרה כבר 6 שנים בלי שהם מבקרים כלל בארץ.
זה אומר משהו על האופי הדי דוחה של קליין וזה בלט במיוחד אצל פאקר.

***

שוב ושוב, ועוד בעידודו של התובע אלון גילדין, קליין התעסקה עם מצבו הבריאותי של פאקר, בפרטים שאינם שייכים ממש לתיק 1000.
השופטים ניסו לרמוז לה שאין צורך בכך, אבל היא העלתה את הנושא פעם אחר פעם, בעיקר כדי להתפאר כיצד היתה צמודה אליו יומם ולילה וטיפלה בו כמו "אחות רחמנייה" (למרות שיש לו צוות גדול).

בחקירה הנגדית עו"ד עמית חדד כבר העמיד אותה על טעותה – זה לא היה 26 שעות ביממה כפי שתיארה זאת ואז היא טענה שהיא "מנהלת" את הדברים גם כשהיא לא לצידו.

מה שהיה בעיני הכי דוחה זו תשובתה לשופט בר-עם ששאל את קליין אם פאקר עכשיו בסדר וקליין ענתה בלי למצמץ, "הוא אף פעם לא יהיה בסדר". תשובה מגעילה לכל הדעות – אפשר היה למצוא מילים אחרות – אבל זו תשובה שמשקפת את קליין.

להלן התמלול הרלוונטי:

קליין: … להיות, אם אצל ארנון זה 22 שעות ביממה, אז אצל ג'יימס פאקר אם היו 26 שעות ביממה אז הייתי צריכה להיות איתו 26 שעות ביממה, אני מניחה שיהיה פרק על זה, אני לא הולכת להגיד פה איזה דברים של חיסיון רפואי או משהו אבל באיזשהו שלב הוא הגיע לפה גם מאוד מאוד חולה, מאוד חולה. ואנחנו ממש, אם יש את המושג אחות רחמנייה? אז אני הייתי האחות הרחמנייה למרות שלא הייתי חשופה אף פעם לטיפול בדברים כאלה, זה משהו יותר, אני לא יודעת מה מותר להגיד ומה לא.

גילדין: אבל כן, אני חושב, בנקודת הזמן הזאת אפשר להגיד שהדבר של הטיפול במצבו של פאקר דרש ממך עבודה מרובה, אני חושב שזה מה שאת אומרת.

קליין: עבודה מסביב לשעון של יונתן ושלי, לא רק שלי, אנחנו היינו צוות שלם שם ולא עזבנו אותו.

בהמשך:

קליין: … זה כלל אפילו נסיעות לחו"ל איתו במטוס הפרטי שלו כי הוא היה באיזשהו שלב בן זוג של הזמרת מריה קרי והיו לה הופעות בכל העולם, הוא לא רוצה לנסוע לבד לשום מקום, היינו צריכים להתלוות אליו.
פה לכל נסיעה שלו בארץ, לכל דבר או לכל פגישה שלו, לפגישות עם מר נתניהו בירושלים עם משפחת נתניהו בבלפור, אנחנו נוסעים לירושלים ולנים שם, הוא לא, אין לו סבלנות לנסוע הרבה, אנחנו מגיעים לירושלים, לוקחים חדרים במלון מצודת דוד, ישנים שם, חוזרים…

השופט בר עם: זה בשנת 2016?

קליין: זה אפילו מ-2013.

השופט בר עם: לא, אני שאלתי מתי.

קליין: כן, כן, מ-2013, מהיום הראשון שאני מכירה אותו והוא מגיע לארץ, מיולי 13 ואילך, עד לעזיבה שלו כמובן באוקטובר 16.

גילדין: שאלנו את השאלה הזאת – בואי תגידי רגע מי היה צוות העובדים בתקופה הזאת, מ-13 עד העזיבה שלו שאותה את מתארת, מי צוות העובדים שלו?

קליין: כן, אז קודם כל ראשית הוא רצה איזושהי דירה שתהיה לו, אז שכרנו דירה בתל אביב, הוא רצה על חוף הים במלון רויאל ביץ' ברחוב הירקון, דירה מספר 911 והיא מחוברת, אתה יכול להיות מחוברים למלון גם, אז יש דלת מקשרת למלון עצמו, אני לא סתם אומרת את זה, כיוון שבילינו שם המון וגם שם היינו צריכים לקחת חדרים ללינה כי אפשר היה לעזוב יותר מדיי, מאוד מאוד מקסימלי בזמן, סביב השעון זאת המילה.
היה לנו שם באיזשהו שלב לקחנו את שני שעד היום היא עובדת אצלנו למרות שאין יותר מדיי עבודה אבל הוא לא פיטר אף אחד, היא מנהלת את הבית בקיסריה היום.

גילדין: שני מה?

קליין: שני קוסקס. היא מנהלת גם היום את הבית בקיסריה, ברחוב הדר 71, אבל אז היו לה שני כובעים, זאת אומרת היא התחילה גם בדירה בתל אביב, בהתחלה היא עוד לא הייתה נחשבת אבל היה לנו כמובן את לימור השפית, נידבנו לטובת ג'יימס גם ולימור אפילו בילתה שעות יותר כי אצלו מהבוקר כשמתעוררים, והוא יכול להתעורר גם בארבע בבוקר ובשש בבוקר, צריך שיהיה מישהו שיכין אוכל.
אז לימור הייתה ובאיזשהו שלב היה לה מאוד קשה להיות כל כך כל כך כל הזמן, אז היא הביאה איתה עוד מישהו, הם חלקו, אז סביב השעון, יהונתן, אני לימור, הוא היה מגיע, ג'יימס בקר מגיע עם צוות גדול מאוד שלו של עוזר אישי ועוד עוזרת אישית שלו ומאמן כושר שלו, הם כולם מגיעים, כולם, גם היועץ המשפטי שלו וגם, הם מגיעים קבוצה ענקית של אוסטרלים, אנחנו משכנים אותם במלון בצמוד ואנחנו סביבם כל היום.
עכשיו, היה אפילו, למרות שארנון ידע שאנחנו חולקים, ואין ברירה, זה היה לו גם אפילו קשה לפעמים לחלוק אותנו כשהוא היה נמצא והיינו אומרים לו סליחה, אנחנו עכשיו אצל ג'יימס, אנחנו לא יכולים לעזוב אותו כרגע. אבל עבדנו באמת באמת שנים מאוד קשות וזה הסתיים באוקטובר 16 כשג'יימס נסע, למרות שאנחנו בבית משפט ואני אומרת לכם שעד עצם היום הזה הוא לא עצר את חלקו במשכורות, לא של יהונתן ולא שלי, הוא משלם, וכמובן של שני, שני לא מקבלת דרך החברה של ארנון, היא מקבלת דרך החברה של ג'יימס פאקר.

השופט בר עם: מה מצבו היום? הוא בסדר?

קליין: בסדר הוא לא יהיה אף פעם, אבל הוא איש טוב, הוא כותב לי לשמור על עצמי, שהוא דואג ושהוא מאוד מקווה שביום מן הימים הוא כן יוכל לחזור ארצה.