הבטחתי אתמול שהסיוט של יהודית תירוש וליאת בן ארי רק יתחיל מהשבוע הזה, ולא תיארתי לעצמי עד כמה הסיוט הזה יהיה גדול.

***

החקירות הנגדיות של עו"ד בועז בן צור ועו"ד ז'ק חן היו כצפוי פוריות מאוד. מולם עמד מימון שמילה, המשנה למנכ"ל משרד התקשורת, שהגיע עם בטן מלאה על התנהלות מערכת אכיפת החוק אליו בחקירותיו.

הוא נקרא לחמש חקירות, הן ברשות ני"ע והן במשטרה, וראה לנגד עיניו איך החוקרים מנסים להכניס מילים לפיו, איך מנסים להטעות אותו, איך מחפשים את ראשו של נתניהו בכל מחיר – והיה מנוי וגמור איתו כשהוא הגיע לעדותו להוציא את האמת החוצה.
והוא הוציא אותה, תחילה ב"קטנה" בחקירה הראשית, ואחר כך במלוא העוצמה בחקירה הנגדית. כל זאת לנגד עיניה המשתאות של יהודית תירוש שלא ידעה את נפשה וכהרגלה ניסתה לשבש את חקירתו הנגדית בלא הצלחה.

פעם אחר פעם הראו עו"ד בן צור ועו"ד חן לשמילה איך הטעו ורימו אותו, איך לא הציגו לו מסמכים קריטיים, איך הובילו אותו בכיוון שגוי ביודעין כדי להפיל אותו בפח כדי שיפליל את נתניהו וימסור את ראשו.
אבל שמילה, מתברר, הוא איש מאוד מסודר ומאוד קפדן. הוא חזר למשרד, אסף את כל המסמכים ושלח אותם לחוקרים. הוא שלח, הם המשיכו להתעלם. שמילה, חשוב להדגיש, מעולם לא נחשב לחשוד בדבר ועדותו היה פתוחה – זה רק מחזק את האותנטיות של דבריו.

כאמור, החוקרים הם בסך הכל חוקרים. הם קיבלו הנחיות והוראות. לא רק מהקצינים הממונים עליהם, אלא גם, ובמיוחד, מיהודית תירוש שהיתה הפרקליטה המלווה בחקירה, וגם ליאת בן ארי שפיקחה מעליה.

הן ידעו שהן מרמות, והן המשיכו הלאה בתקווה שהכל ייקבר איכשהו. זה פיגוע חמור בדמוקרטיה, ששתי פרקליטות בכירות לוקחות את החוק לידיים, משבשות הליכי משפט ומשבשות הליכי חקירה ומתעלמות מהאמת.
הן לא רצו להגיע לחקר האמת, הן רצו להרשיע את נתניהו בכל מחיר.

מילה של שמילה

בחרתי את האמירות הכי חזקות אתמול של שמילה בדיון. אין צורך להתפלפל שוב בנבכי מיזוג בזק-יס שאושר כדין והוכח שאושר כדין גם בעדות פילבר.

מה שהכי יפה שהאמירות של שמילה מדברות בעד עצמן, הן לא צריכות פרשנות כלשהי:

"החוקרים ניסו להטעות אותי כאילו נתניהו קיבל מסמך של מיזוג בזק-יס והוא דאג שתנאי מסויים יוסר ועל זה התקוממתי. מה שהציגו לי שהיא (הכוונה לברוריה מנדלסון, הסגנית של דנה נויפלד) דיברה על החלטות המועצה, שכאילו ההחלטות לא באו לידי ביטוי במלואן, ואצלי זה גרם לערפול חושים, כאילו לא באתי לנתניהו עם המסמך, שכאילו עשו לי משהו מאחורי גבי. לא מציגים לי דברים, זה חרה לי, ניסו בטכניקות חקירה להגיע למקומות אחרים שלא היו על דעתי".

"הטענה שנתניהו הסיר איזשהו סעיף היא קשקוש" (בתשובה לשאלת בן צור).

שמילה מאשר לבן צור שהחוקרים מתחילים לערער אותו והוא מתחיל לא לשלול כל מיני אפשרויות אבל אחרי שהוא בודק הוא מבין שהמצגים שהוצגו לו היו מטעים כדי להוביל אותו לאמירות לא נכונות. שמילה מאשר גם שהוא זעם על כך.

"אני שומר את כל המסמכים עד היום. עברתי על כל המסמכים. זה הרגיש לי לא טוב, התחלתי לבדוק, וראיתי שהחוקר ממש הטעה אותי בחקירה, שלחתי לו מיילים בצורה מסודרת ואמרתי לו שהוא הטעה. הוא אמר לי שהוא קיבל וזה טופל".

שמילה מאשר: החוקרים ניסו להוציא ממנו בעורמה שנתניהו הסיר תנאים למרות שלא עשה זאת והוא בדק את האישור, שאל שאלות וחתם אחרי שהבין שכל גורמי המקצוע אישרו המיזוג.

שמילה מאשר שאחד הסעיפים במסמך האישור שחתם עליו נתניהו נשמט בשגגה של הלשכה המשפטית. בן צור מוכיח לשמילה שהחוקרים, בעודם מנסים להטעות אותו, ידעו את האמת על השגגה של הלשכה המשפטית ובכל זאת ניסו להערים עליו, בלי לספר לו את האמת.

שמילה מאשר את קביעת בן צור שהלשכה המשפטית ניסתה להפיל עליו את הפאשלה שלהם, לאחר שהציג לו התכתבות בין נויפלד למנדלסון שבו הם מתכוונים לשלוח לו מייל ה"מאשים" את נתניהו בהסרת התנאים ("נתניהו לא היה מעוניין לכלול התנאים במסגרת האישור").

בן צור אומר לשמילה: "אתה מבין שהם הציגו לך בכוונה את המייל? עושים פה סבוטאז'!" ושמילה ענה לו בחיוב.

שמילה: "החוקרים ערערו לי את הביטחון. ועל זה התרעמתי. חשבתי שאולי אני באמת טועה ולכן הלכתי למשרד והוצאתי את כל החומרים".

"אני יודע שמדובר בתרגילי חקירה אבל יש גבול גם לתרגילי חקירה, כי בסוף הם עלולים לגרום לך לא להגיד את האמת".

שמילה מאשר: החוקרים רצו להוליך אותו לתשובה שנתניהו הסיר את התנאים בעצמו ("כן, זה מה שהם רצו. באתי בגוונים של שחור ולבן וקיבלתי מהם כמה גוונים של אפור").

"הרגשתי רע, הוליכו אותי שולל, ניסו להוציא ממני דברים שלא היו. זה מאוד צרם לי. זה מאוד מפריע לי. זה לא נעים שמתכתבים מאחורי גבי" (התכוון לנויפלד ולמנדלסון). בית המשפט צריך לקחת את זה בחשבון. כולם עובדים ביחד (מנדלסון עדיין במשרד, נויפלד כבר לא) ודברים כאלה עושים לא טוב. בסופו של דבר אני שליח ציבור ומאחורי גבי התנהלה איזשהי תכתובת שמטרתה להכניס לי מילים לפה. אני מבקש שבית המשפט יסתכל על הדברים, מה קורה בתוך משרד התקשורת. לי זה יוצר בעייה".

שמילה מאשר לבן צור שבאיזשהו שלב הוא אפילו זרם עם החוקרים עם איזשהי תיזה מופרכת שנתניהו חתם על מסמך אחר מאחורי גבו, למרות שהוא אמר שזה לא ייתכן כי המסמכים הוכנו ע"י הלשכה המשפטית.

"ניסו להוליך אותי שראש הממשלה הסיר את התנאים, זה לא היה נכון".

"הצגת המייל שלא נשלח בין דנה נויפלד לברוריה מנדלסון זו הצעה מטעה".

"יצאתי מהחקירה בכעס, במועקה, רציתי להעמיד את הדברים על דיוקם. כל האישור הזה הוצא ע"י כל הצוות המקצועי. התחושה בחקירה היתה של לחפש מישהו, לחפש את הראש של נתניהו".

שמילה כותב בזמן זמן לכל התהיות של הלשכה המשפטית: "אין לי כוונה לענות למיילים הללו, בטח כדי לא לתת פתחון פה למאן דהוא שראש הממשלה חותם לכאורה על אישורים מבלי שקרא הכל" (המשמעות היא שהלשכה המשפטית ניסתה לתפור תיק לנתניהו).

שמילה מסביר את האמירה שלו בזמן אמת: "זה נוגע לחברים שלי, שחלקם עדיין במשרד. זה נראה לי שמישהו ניסה להכניס מקלות בגלגלים וניסו להציג אותי כמי שלא הציג נכון את הדברים. אישור המיזוג הזה היה תהליך שלא רצו אותו במשרד (לשאלת השופט בר עם שמילה אומר שמדובר בהרן לבאות ודנה נויפלד). התחלנו לפורר את העניין ולהוציא את המגבלות, הבאנו צוות כלכלי שיבדוק ופתאום העסק הולך לאישור. והתחושה שלי, אני לא רוצה להאשים אף אחד, שהחברים האלו עשו לי תרגילים מאחורי גבי. והרמיזות היו כאילו לא הצגתי לנתניהו את המסמכים. כולנו פקידים, גם הם. אם הם חשבו משהו אחר, שיפנו למבקר המדינה. אבל הם כולם חתמו על האישור".

"שיש החלטה ואין דגל שחור צריך לקבל את ההיררכייה, להביע את דעתך וללכת קדימה. לא נוח לך? תצא מהמערכת. זכותך להתנגד, זכותך להביע עמדה, אבל בסוף לקבל את ההיררכייה".

"באותו רגע חשבתי ללכת ליועץ המשפטי לממשלה, אבל הוא בצד המאשים. הרגשתי לא נוח אבל החלטתי לשים את המסמכים על השולחן והסתפקתי בזה. יכול להיות שטעיתי בשיקול הדעת".

שמילה מודה שלא הראו לו בחקירה התכתבויות לא פורמליות של פילבר עם חברות אחרות לבד מבזק. הוא אומר שחשב שההתכתבויות האלה הם בגלל שפילבר אמר כל הזמן ששמים לו מקלות בגלגלים במהלכים שלו.

שמילה אומר שפילבר הוא איש טוב שהיה לו חזון שרצה לקדם אבל כל הזמן ניסו לשבש לו אותו.

שמילה הביא את המסמכים שדיבר עליהם בשבוע שעבר שהוכיחו שכל תהליך המיזוג בין בזק ליס נבחן כבר ב-2013 וכבר אז משרד התקשורת קבע שאין מניעה למיזוג. המשמעות היא שלבאות, נויפלד ואבי ברגר תקעו את האישור לחינם.

שמילה אישר לעו"ד חן שכל תהליך ההתנעה המחודש של מיזוג בזק-יס החל עוד לפני שפילבר נכנס לתפקידו והוא היה אחראי עליו. בנושא הזה הוצגו עשרות מסמכים כולל דיונים שנערכו בעניין שאישרו שפילבר למעשה המשיך את תהליך מיזוג בזק-יס שכבר החל לפני שמינויו נכנס לתוקף כמנכ"ל משרד התקשורת. כמו כן כבר לפני תקופת פילבר כולם ידעו במשרד התקשורת שיש דד ליין לאישור המיזוג – וזאת לאחר שרון אילון מנכ"ל יס עדכן את משרד התקשורת לפני תקופת פילבר.

1… 2… 3… יהודית תירוש

וכעת להתנהלות של יהודית תירוש: אני כותב כבר זמן רב שתירוש נמצאת במצוקה גדולה לאור קריסת התיקים. אתמול זה בא לידי ביטוי בשלושה מקרים בולטים:

האחד, בתגובה לקו החקירה של עו"ד בן צור על כך שהחוקרים רימו את שמילה, היא קפצה ממקומה ואמרה שזה "לא בכתב האישום".
אמירה אומללה, שמשקפת את הלחץ שבו נתונה תירוש. מה, העובדה שמטעים ומרמים עדים היא לא רלוונטית לכתב האישום? איפה היא חיה?

השני, בתגובה לאמירה של עו"ד חן על "הבניית זיכרון", היא התרתחה וניסתה לומר שאפשר להגיש את ההודעות כמות שהן כדי לראות שאין הבניית זיכרון לשמילה.
עו"ד חן העיר לה שהמסמכים העיקריים והמשמעותיים לא הוצגו בפני שמילה אלא מסמכים אחרים שהטעו אותו, אבל תירוש המשיכה במלחמתה האבודה.

השלישי, באותו הקשר היא הביאה לדוגמא את ניסיונה להגיש את ההודעות של ד"ר בן חי שגב בלי להעיד אותה, אבל הוסיפה שההגנה סירבה לכך.
ברור שסירבה לכך. תירוש הרי מפחדת פחד מוות מעדותה של בן חי שגב והיא יודעת גם למה.

מחר, על אפה ועל חמתה של תירוש, תתחיל להעיד בן חי שגב בסביבות הצהריים בחקירתה הראשית. ביום רביעי תתחיל החקירה הנגדית וזה יהיה ממש לא נעים לתירוש.