חיים רמון: ״מה קרה ששופרות הפרקליטות חדלו לשפרר אתמול? שוב מתברר שיש חשד פלילי שהוסתרו חומרים מזכים לנתניהו וזה נעשה על ידי יועצים משפטיים. לכן, העמדתו לדין של נתניהו על עבירת שוחד שלא קיימת נועדה לערער אמון הציבור בנתניהו והיא גרעה ממנו 3-4 מנדטים״.
כנרת בראשי: ״אני ממליצה לדנה נויפלד ללכת לנוירולוג. איך יכול להיות שבגיל 46 יש לה בעיות זיכרון קשות? דווקא בחקירה הראשית היא זכרה אירועים לפרטי פרטים. היא משבשת את העדות של עצמה ואנשי הפרקליטות ממשיכים במסע השקר הגס״.
אהוד יערי: ״הסכם הגרעין האיראני מסיר סנקציות איראניות בסיטונות. מסירים סנקציות מגנרלים של משמרות המהפכה שאחראים לרצח של מאות אנשים. על-פי הערכות ההסדר יתרום לאיראן חצי טריליון דולר! הם יהיו קרובים מאוד לפצצה ״מלוכלכת״, שזה מין חצי פצצה גרעינית״.
אבי וייס: "דנה נויפלד שיחקה אותה כמי שאיבדה את הזיכרון? היא בת 46! בזמן אמת היא ידעה הכל. ז'ק חן הוביל אותה באלגנטיות למלכודת. אני מכיר אותה, היא ידעה שהמכתבים שהוסתרו מהמבקר הם חשובים מאוד. נויפלד אומרת שהיתה בחופשת לידה? היא היתה מעודכנת. מישהו הורה להעלים המסמכים, צריכה להיפתח חקירה פלילית".
השופט בדימוס הרן פינשטין: "אני שוב חוזר על המלצתי לצוותי ההגנה במשפט נתניהו: הגישו בקשה לדיון בטענות הגנה מן הצדק כבר עתה לאור המחדלים הרבים של הפרקליטות; "העונש הממוצע על עבירות אונס הוא 4-5 שנים, פאינה קירשנבאום קיבלה 10 שנים על עבירה כספית; חסר פרופורציות, אדם וחיי אדם הם הדבר הכי חשוב שיש והשאר בטל בשישים".
סטלה קורין ליבר על הצביעות בפסטיבל יום האישה.
יואב פרנק על האתרוג התקשורתי המוחלט של גדעון סער: כך הוא הכניס את כל "העיתונאים" לכיסו
המונולוג השבועי
לא עושה חשבון לבינוניות של הפרקליטות והמשטרה
עברתי כבר עשרות דיונים במשפט נתניהו ובכל פעם אני מופתע לגלות עד כמה הרשלנות, החפיפניקיות והרוע מושלים בכיפה.
פרקליטה שלוחשת על אוזנה של עדת תביעה מול פרצופם של השופטים,
שמנסה להגניב ראיות בלתי קבילות לבית המשפט,
שמסתירה מסמכים ומעלימה פגישות שלא מתאימות לה לתזה,
שמתעתעת בשופטים.
פרקליטה שמצפצפת על החוק שאותה היא אמורה לייצג.
פרקליטים שלא שולטים בחומר,
שלא מחפשים עבירות, אלא מחפשים אנשים
שמפנים לעדים שאלות מטופשות,
שחושבים שהכל מותר, שהכל יוכשר, שהם בני האלים.
דנה נויפלד, יועצת משפטית, עדת תביעה וחברה של אותם פרקליטים, לא מצליחה לחבר משפט אחד בהיר בעדותה.
לא זוכרת, לא יודעת, אין לי מושג, חושבת, אולי, אין לי מושג, לא מבינה את השאלה, הרבה אההה, הרבה אמממ, כחכוך בגרון – זו התזמורת בעדותה וזו יועצת משפטית במדינת ישראל.
חברותיה מהפרקליטות הפכו ללהקת המעודדות שלה. צחקוקים בהפסקות וקריצות עיניים במהלך העדות.
אני צופה בכל אלה ומשפשף את העיניים: זו פרצופה של המדינה, פרצופו של הסקטור הציבורי הבינוני והמוגן.
הם כל כך בינוניים, כל כך לא מקצועיים, כאלו רשלנים שאפילו תיקים הם לא ידעו לתפור כמו שצריך.
