חיים רמון יסכם עוד שבוע של צביעות במערכת המשפטית והתקשורתית
ח"כ טלי גוטליב על גיל לימון, יצרן חוות דעת נגד הרפורמה
אבי וייס על העיתונאים שתפרו את תיק 4000
השופט בדימוס הרן פינשטין על הבג"ץ השגוי של העובדים הזרים
סטלה קורין ליבר על המכתבים שלא שמעתם בנושא הסרבנות
פרופ' טליה איינהורן על עתיד הרפורמה המשפטית
המונולוג השבועי
לא עושה חשבון לאביחי מנדלבליט ולרוני אלשיך
בחודשים האחרונים מתבטאים או בעיקר מתחמקים הצמד חמד מנדלבליט ואלשיך על תיקי האלפים כאילו הם היו בטריבונה שתפרו את התיקים.
נרענן את זיכרונם של השניים, כפי שנהוג בחקירתם של עדי תיקי האלפים: מנדלבליט היה זה שחתם על כתב האישום, אמנם בלב כבד, בלי שטרח לקרוא אותו ולבדוק אותו לעומקו; אלשיך התרברב שקרא כל מילה, למרות שאין בן אנוש, קל וחומר מפכ"ל משטרה, שמסוגל לקרוא כל מילה בשלושה תיקים עם מאות אלפי עמודי פרוטוקול.
וראו זה פלא, השניים שכשלו ותפרו וניסה לבצע הפיכה שלטונית, מדברים על דיקטטורה, כשהם בעצמם נציגי הדיקטטורה של המצאת ראיות ורמיסה של זכויות אדם.
שני הדיקטטורים האלה גידלו מפלצת האזנות סתר לא חוקית, בנו מפלצת ריגול אחרי אזרחים, הפעילו עיתונאים כמודיעים משטרתיים שלא על פי החוק, היו אחראים על סחיטת עדים, אישרו תרגילי חקירה בזויים, המציאו ראיות, שיקרו לציבור ושיקרו לבתי המשפט. אבל כשהם באים לאולפנים של האלג'זירות הם מתקבלים בכבוד של מלכים, למרות שהם צריכים להיות מוצגים כעבריינים, שרצו להדיח את נתניהו עוד מהרגע הראשון של החקירה שלו.
הראיונות נוטפי הדבש של מנדלבליט ואלשיך באלג'זירות הם המצע הפורה שעליו צמחה ההשחתה בין מערכת המשפט לתקשורת. מצע שבו מקבלים העיתונאים הדלפות פליליות כדי להטות בחירות ומספקים בתמורה סיקור אוהד לאלו שהדליפו להם ידיעות מגמתיות ושקריות.
הקשר המשחית הזה ספג מהלומה ותבוסה עם התקדמות משפט נתניהו. אף אחד כבר לא מאמין להם, לא לדיקטטורים מנדלבליט ואלשיך ולא לחבורת העיתונאים שמלטפים להם את האגו.
