הסיפור השערורייתי שסיפרתי אתמול (25.09.2025) על הניסיון של הפרקליטות המושחתת לטרפד עדותו של ארנון אליעז, זה שערך טבלאות מנופחות של שמפניות וסיגרים רק על בסיס הבל פיה של הדס קליין השקרנית, הוא סיפור מאוד משקף של התנהלות הפרקליטות.

כשהוגשה רשימת העדים המתוכננת של ההגנה, ושמו של אליעז היה כלול בה, הפרקליטות לא טרחה להתנגד. הטיעון שלה, לפתע, שהוא עד "לא רלוונטי".
איך הוא עד לא רלוונטי אם הפרקליטות עצמה כללה אותו ברשימת עדי התביעה? טוב שהשופטים החליטו לזרוק את הפרקליטות מכל המדרגות ואליעז יעיד כמתוכנן ביום שני ושלישי בשבוע הבא.

עכשיו אני רוצה להתמקד בדמותו של יוני תדמור, זה שחוקר את נתניהו בחקירה נגדית וזה שביקש מבית המשפט לא להעיד את אליעז, בקשה ביזארית וחצופה.

***

תדמור היה סגנה של ליאת בן ארי בפרקליטות מיסוי וכלכלה. כשהיא מונתה לתפקיד הריק מתוכן של המשנה לפרקליט המדינה לעניינים כלכליים, הוא מונה במקומה לנהל את פרקליטות מיסוי וכלכלה. כשהיא פרשה מהפרקליטות הוא מונה במקומה למשנה לפרקליט המדינה לעניינים כלכליים.
שמור לי ואשמור לך, תפקידים שעוברים בירושה.

מה שמדהים אצל תדמור ואצל "בכירים" אחרים בפרקליטות זו הרמה המקצועית והמוסרית הירודה שלהם.
בתחילת המשפט הוא נעלם לחלוטין מהרדאר הציבורי, למרות שהיה אחד מתופרי התיקים הבכירים ביותר ואחד המיליטנטיים שבהם – שדרש שלושה אישומי שוחד.
אחרי שירדו שניים בדרך לכתב האישום, גם אישום השוחד בתיק 4000 ירד עם המלצת השופטים.

זו מפלה מקצועית אדירה שהייתה מחייבת חשבון נפש, אם לא הדחה מהפרקליטות. אבל במקום הדחה, תדמור קודם – כמו בן ארי ושות'.

תדמור בשפל המדרגה

תדמור צץ בבית המשפט בעדותו של ארנון מילצ'ן מברייטון. בשעה שליאת בן ארי חקרה אותו וספגה מפלה קשה, תדמור ישב באולם בירושלים והעיר פה ושם הערות.
אחר כך חקר את שר המשפטים יריב לוין ואת היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין. כעת הוא חוקר את נתניהו בחקירה נגדית בתיקי 1000 ו-2000, כשהתובע הראשי בתיק, אלון גילדין, מושפל שוב ושוב בחקירות מרכזיות.

אחרי החקירה התשיעית של נתניהו על ידי תדמור אפשר לאמר בוודאות: הוא לא שולט בפרטים, מתקשה לאלתר ומרבה בשאלות טיפשיות כדי למרוח את החקירה. וחמור מכל: תדמור מציג את התרבות הידועה לשמצה בפרקליטות – שקר כדרך חיים, הטעיות העדים כשיטה ושקרים לשופטים – שהגיעו לשפל המדרגה עם הבקשה לטרפד את עדות אליעז.
מצד אחד, דיבורים גבוהה גבוהה על "חקר האמת" ומצד שני טרפוד כל ניסיון להגיע ל"חקר האמת" באמצעות הסתרת חומרים וניסיון לא להעיד עדים רלוונטיים.

כל זאטוט בפיננסים, על אחת כמה וכמה כל החותמים על כתב האישום, שמרביתם עובדים בפרקליטות מיסוי וכלכלה (מנדלבליט, ליאת בן ארי, יוני תדמור, יהודית תירוש ואלון גילדין) יודעים שאי אפשר לבסס כתב אישום על בסיס חשבוניות של צריכה כללית ולייחס אותן לבני הזוג נתניהו בלי תעודות משלוח.
גם אי אפשר לסמוך רק על הבל פיה של עדה מוטה כמו הדס קליין. כל זאטוט בפיננסים יודע שאי אפשר להציג בכתב האישום חישובים של שמפניות וסיגרים על חודו של שקר, למרות שלא הייתה שום אפשרות לחישובים כאלה רק על בסיס השערותיה של קליין.

לכן, החתימה של תדמור ואחרים על כתב האישום היא שחיתות רבתי ובגידה בעקרונות משפטיים ופיננסיים בסיסיים.
איך, לעזאזל אפשר לחתום על כתב אישום שקרי ביודעין? איך, איך בדיוק?! איך אפשר לשקר לשופטים שהחישובים בוצעו על סמך כמה עדויות למרות שהם התבססו על רק קליין?

השופט תהה

כשהשופט שחם תהה בפני גילדין על מתודולוגיית החישובים, גילדין גמגם ושיקר במצח נחושה שזה מגובה בכמה עדויות, למרות שחלק מהסכום שייך לחנות בשם "קבינט" שהנהלת החשבונות שלה "טבעה".

בהמשך דיוני המשפט השופט בר-עם כבר אמר זאת במפורש: התבססתם רק על עדותה של קליין.

את כל זה, אני מניח, יחשוף ארנון אליעז בעדותו בשבוע הבא, עדות שהפרקליטות ניסתה למנוע.
אבל צריך להדגיש: אליעז הוא רק החוקר למטה שביצע הוראות, הוא הש"ג – מי שנתן ההוראות זה החבורה המושחתת של הפרקליטות.