שופרות הפרקליטות המושחתת מיהרו השבוע, אחרי המלצת השופטים החוזרת לסגת מסעיף השוחד, לעשות שני דברים:

האחד, להשתלח בשופטים בפראות כאילו הם האשמים במצוקה שנקלעה אליה הפרקליטות ("הצטיין" במיוחד בעניין: גידי וייץ, תופר ויוזם תיק 4000 ומי שנמצא ביחסי השחתה פליליים עם הפרקליטות).

השני, לשנן כמו מנטרה שאם ירד השוחד, אז נשארו עבירות הפרת האמונים, שלשיטתם נתניהו יורשע בהן ואף ייכנס לכלא.

שני הדברים שלובים האחד בשני: אין לי ספק שהמתקפה על השופטים, שכל כולה היא קמפיין בהנחיית הפרקליטות, נועד להליך עליהם אימים: אוקיי, הורדתם את סעיף השוחד, אז אתם חייבים להרשיע אותו באחד מסעיפי הפרת האמונים.

***

מי שעוקב אחרי הדיונים, והשופרות כמובן לא עושים זאת וניזונים מדף המסרים של הילה קובו דוברת הפרקליטות או מהתופרים עצמם, יודע שהתשתית של הפרת האמונים נגד נתניהו רעועה מאוד ואני אומר זאת בלשון המעטה.

ראשית לכל, זה סוד גלוי: עבירת הפרת האמונים היא עבירת סל, אמורפית במיוחד ותלוית שופט. הפרקליטות משתמשת בה בצורה בררנית והפכה אותה לכלי חיסולים פוליטיים.
מכיוון שהעבירה הזו היא חומר ביד היוצר, ידם היוצרת של הפרקליטות ואחר כך השופטים בפסק דינם, אני מבין את החשש כי לשופטי נתניהו לא יהיה האומץ לזכות אותו באופן מוחלט, והם יבחרו איזשהו סעיף אחד של הפרת אמונים כדי להרשיע את נתניהו.

הבעיה היא שהפרקליטות הכניסה את עצמה לפלונטר גדול: לא די בכך שהפרת אמונים היא עבירה לא ממש ברורה די צורכה (וחייבים למחוק אותה מספר החוקים), במקרה של נתניהו הם לקחו אותה ויצרו על גבה "פטנטים" מיוחדים וחדשניים "לכבוד" נתניהו. כל תיק וה"פטנט" שלו.

תיק 4000

ה"פטנט" בתיק הזה מתבסס על מונח מופרך לחלוטין הנקרא "זיקת סיקור": מדובר בקונסטרוקציה חדשה ותקדימית. המשמעות שלה: עצם העובדה שאתה פונה לסיקור מכלי תקשורת מעמיד אותך בניגוד עניינים ביחס לאותו כלי תקשורת.

כלומר, העובדה שנתניהו פנה ל"וואלה" כשר תקשורת יוצרת ניגוד עניינים מובנה. סליחה? מי חשב על זה שזיקת סיקור יכולה לייצר ניגוד עניינים שמוביל בתורו לעבירה של מרמה והפרת אמונים.

אין כמובן מקרה אחד דומה לכך בפסיקה, ועל פי התקדים הזה אפשר להגיש כתבי אישום נגד לא מעט פוליטיקאים.

נתניהו הזכיר בעדותו לא פעם מקרה אחד מסוים שממחיש את האבסורד ואת האכיפה הבררנית:
בשנת 2017, בזמן חקירת תיקי 1000 ו-2000, המפכ"ל רוני אלשיך הגיע לביקור בבית "ידיעות אחרונות" כשאלשיך מעורב כמובן בתיקים ואף טען ש"קרא כל מילה".
רגע, מישהו טען שאלשיך נגוע ב"זיקת סיקור" ל"ידיעות אחרונות"? מישהו תיאר לעצמו שבנוגע אליו קמה עבירת מרמה והפרת אמונים, כי הוא הוא רצה לשפר את הסיקור שלו בעיתון? כמובן שלא.

האם אנשי הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה לא נגועים בצורה דומה כיוון שהוחלט בסוף לא להעמיד לדין את התאגידים בתיקים, ביניהם "ידיעות אחרונות", ובמקביל הם פונים בדרכים ישירות ועקיפות כדי לשפר את סיקור שלהם בעיתון, שנחשב בלאו הכי פרו פרקליטות בצורה מובהקת?

בכל מקום ברגע שסעיף השוחד יורד, סעיף שעוסק בסיקור – מן הסתם גם כל הקונסטרוקציה של "זיקת סיקור" מתרסקת.

טענה נוספת של הפרקליטות, הקשורה להפרת אמונים, היא שנתניהו לא נתן גילוי מלא ליחסים שלו עם אלוביץ' (אין חולק שלא מדובר ביחסים חבריים כפי שניסו לצייר זאת). אלא שנתניהו אמר בעדותו שנתן גילוי מפורט ושלם.
בנושא הזה אני חושב שעדותו של עו"ד דני בן חורין, שהיה מופקד על הסדר ניגוד העניינים של נתניהו, תבהיר את הנושא ותאשר גרסתו של נתניהו.
משום מה בן חורין לא העיד בפרשה ואני די משוכנע ומקווה שיוזמן כעד הגנה.

תיק 2000

הטענה בתיק הזה על הפרת אמונים היא בכלל אבסורדית; הפרקליטות טוענת שנוני מוזס הציע, במסגרת שיחות שהוא קיים עם נתניהו, שוחד לראש הממשלה בדמות סיקור חיובי – מה שכמובן מופרך לחלוטין אבל נניח זאת בצד.

הטענה נגד נתניהו היא שוב "פטנט" חדש: "הגם שלא ביקש מוזס שוחד ולא התנה שוחד הוא לא חדל מהשיח עם מוזס ובכך, נטע אצל מוזס את הרושם לפיו ישנה אפשרות של ממש שנתניהו ייקח שוחד.
בכך גם העביר הנאשם נתניהו מסר לפיו הצעות שוחד הן כלי שניתן לעשות בו שימוש לשם קידום אינטרסים ההדדיים של נבחרי ציבור, בכירים ואנשי עסקים וכי אין פסול בעסקאות שוחד." ועל זה קמה הפרת אמונים חדשנית לגמרי.

כלומר, סירוב לקבל שוחד או שמא אי דיווח מיידי על הצעת שוחד לכאורה – מקימה לשיטת הפרקליטות עבירה של מרמה והפרת אמונים.
סליחה? נתניהו הדגיש בעדותו שמעולם לא חשב שמדובר בהצעת שוחד ותדמור כשל מלהוכיח שהייתה לנתניהו מודעות כלשהי להצעת שוחד כזו.

בנוסף, אפילו רז נזרי, המישנה ליועמ"ש לשעבר, חשב בזמנו שאין פה בכלל עבירה, כפי שנתניהו הדגיש בעדותו.
אז איך מצפים מנתניהו לחשוב שמדובר בהצעת שוחד אם המישנה ליועמ"ש לשעבר סבר בזמן אמת שאין עבירה?

ויש כאן עוד סתירה מובנית של התיזה המדומיינת של הפרקליטות: איך יכול להיות שנתניהו מסרב (כך קובעת הפרקליטות!) לקבל שוחד מנוני מוזס בדמות סיקור חיובי ב"ידיעות אחרונות", אבל מוכן לכאורה (לשיטת הפרקליטות) לקבל שוחד מאתר נחות יותר מקבוצת "ידיעות אחרונות" כמו "וואלה" (ובתיק 4000 עניין השוחד כבר ירד).

בקיצור ולעניין: שוב ושוב אנחנו רואים שהפרקליטות התקשתה בהגדרת עבירת הפרת האמונים הנוגעת לנתניהו ולכן יצקה לתוכה הגדרות ביזאריות של התנהלות בחוכמה שבדיעבד. קלאסיקה של תפירת תיקים.

תיק 1000

התיזה בתיק הזה – שנתניהו היטיב עם מילצ'ן בשורה של מקרים וביצע פעולות שלטוניות בניגוד עניינים (ויזה, מיזם טאטא, מיזוג רשת קשת, הארכת הפטור ממס) כדי לקדם את האינטרסים של מילצ'ן – וזאת כדי שמילצ'ן יזרים לו שמפניות וסיגרים כ"קו אספקה שוטף".
בפועל, הפרקליטות מבקשת להרשיע את נתניהו בעבירת מרמה והפרת אמונים כי קיבל מתנות מחבר (מילצ'ן).

אלא שיש כמה בעיות קשות בתיזה הזו. קבלת מתנות מוסדרת בחקיקה ספציפית ואסור לעובד ציבור לקבל מתנה אם היא ניתנה לו "באשר הוא עובד ציבור".
כלומר, מותר לו לקבל מתנות מחברים והחברות בין מילצ'ן לנתניהו איננה סוגייה שנמצאת במחלוקת.

אז מה עשתה הפרקליטות? כרגיל, יצרה קונסטרוקציה חדשה ושוב השחילה את המילה "זיקה". הפטנט החדשני: אם המתנה ניתנה ב"זיקה" להיותך עובד ציבור אז קמה עבירה של מרמה והפרת אמונים.
כלומר, די ב"זיקה" המומצאת כדי להרשיע את נתניהו בהפרת אמונים. וכדי לייצר "זיקה" הביאה הפרקליטות כאמור ארבעה מקרים של "זיקה" לכאורה.

הפרקליטות נכנסת פה לשדה מוקשים על רקע החלטת עבר: למשל, רות דוד כפרקליטת מחוז קיבלה תיקים יקרי וכל מיני מתנות מרונאל פישר אבל סגרו לה את התיק. מנדלבליט סגר לה את התיק "בשים לב לקיומה של חברות עמוקה בין השניים.
המתנות אשר נתן פישר לרות דוד יכולות לשמש אינדיקציה לחברות העמוקה". כלומר, העובדה שניתנו מתנות הן אינדיקציה לעומק החברות ולא כאלו המקימות את עבירת הפרת האמונים.

במקרה של אולמרט והעטים יש חוות דעת של רז נזרי ונכתב בה: "גם איש ציבור רשאי לקבל מתנות מידידים ולא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה."
אז למה הם כן ונתניהו לא?

ובכלל, הרי הוכח שלא היה קו אספקה שוטף של סיגרים ושמפניות, שהכל התבסס רק על הבל פיה של הדס קליין וגרסתה לא רק שלא נבדקה אלא נסתרה על-ידי מילצ'ן עצמו ומקורבה הנהג יונתן חסון.
כלומר, הצד אחד של המשוואה נפל באופן וודאי – אין קו אספקה שוטף ב"זיקה" לעובד ציבור.

לגבי שורת המקרים שבו נתניהו קידם את האינטרסים של מילצ'ן: המקרים האלה נטחנו עד דק ומן הסתם יצופו שוב בפרשת ההגנה.
דבר אחד ברור מהעדויות הרבות עד כה: נתניהו מעולם לא הפעיל את כוחו השלטוני לטובת מילצ'ן. בעניין הויזה מילצ'ן אמר בעצמו שנתניהו לא עזר לו, בעניין הפטור ממס הוכח דווקא כי יאיר לפיד, אז שר האוצר, ניסה לעזור למילצ'ן וגם פה מילצ'ן הכחיש עזרה כלשהי מנתניהו.
בעניין מיזוג קשת ורשת ומיזם טאטא – זה בכלל לא הגיע לשלב מעשי וגם פה הכחיש מילצ'ן כל סיוע.