עדותו של עו"ד ערן שחם שביט אתמול (14.07.2026) המשיכה לקלף את המסכת העבריינית של תפירת תיקי האלפים, במקרה הזה תיק 4000.

עו"ד שחם שביט כיהן בייעוץ המשפטי של רשות ני"ע ולמעשה היה מס' 2 בתחום. הוא זכור מפרשת המסרונים עם השופטת פוזננסקי-כץ, אך עדותו התמקדה בממשק שלו עם אלי לוי, לשעבר מנהל מחלקת חקירות ברשות ני"ע, עם ציפי גז וליאת בן ארי ובממשק שלו עם פעולות חקירה, חלקן לא חוקיות, שבוצעו במהלך חקירת בזק רשות ני"ע.

***

דבר אחד בלט מאוד לעין: מצד אחד שחם שביט הקפיד להחמיא לאלי לוי ותיאר אותו כ"ישר יותר מסרגל", אבל מצד שני הקפיד שחם שביט להתרחק מכל האירועים הלא חוקיים, שמיוחסים בחלקם ללוי.

שחם שביט לא זכר, לא ידע, לא מכיר, לא התייעצו איתי –  שורה של פעולות שנעשו כמו איסוף החומרים הלא חוקיים על נתניהו (אלי לוי העיד שהוא הראה לו את המיילים), החיפושים הלא חוקיים בתיבת המייל של שאול אלוביץ', החיפוש הלא חוקי לטלפון של איריס אלוביץ', ההצעה לפילבר להפוך לעד מדינה נגד נתניהו ופריצת גדרי החקירה בחקירות שאול אלוביץ', בנו אור, פילבר ואלי קמיר.

שחם שביט הדגיש שהחקירות לוו באופן צמוד והדוק על ידי הפרקליטות והוסיף שהקשר של אלי לוי עם ליאת בן ארי היה "קשר ישיר, שוטף ועמוק":

"הקשר היה באמת אינטנסיבי ושוטף מאוד. אלי לוי היה בא ואומר 'ליאת אמרה' כל הזמן, הקשר היה שוטף וישיר ביניהם.
אני מבחינתי, זה כל מה שנעשה על סמך ש'ליאת אמרה' אז זה ברשות ובסמכות. הכל ממילא אמור להתנקז, אז אם יש קשר ישיר בין פרקליטת מחוז למנהל החקירות מבחינתי זה 'ראה וקדש'".

דברים אלו מצטרפים לעדויות אחרות המוכיחות שמי שניהלה בפועל את חקירת בזק רשות ני"ע ואת תיק 4000 הייתה הפרקליטות – קרי ליאת בן ארי ויהודית תירוש – ומעליהם כמובן שי ניצן ומנדלבליט.
הניהול בפועל היה יומיומי כולל צפייה מחדרי בקרה וכנראה גם ממקומות אחרים כי הייתה הרשאה באמצעות מחשב לגשת לחקירה מכל מקום, כפי שאמר שחם-שביט אתמול.

2 פצצות

למרות ששחם שביט התרחק מכל אירוע שהריח רע מאוד – הוא הטיל שתי פצצות בעדותו.

פצצה אחת: העובדה שחשב בזמן אמת שאין ממש בתיאוריית השוחד בתיק 4000 כפי שתוארה בכתבה של השופר גידי וייץ.
שחם שביט אמר דבר חמור מאין כמותו: שהכתבה היא "נוכחת" ו"ברקע" כל הזמן והשופט בר-עם התקשה להבין מדוע. ואכן, כיצד קרה שכתבה של "עיתונאי" מטעם, המתנגד לנתניהו ורוצה להפילו, כל הזמן "נוכחת" בתיק 'בזק רשות ני"ע' שנתניהו כלל לא חשוד?
ובכלל, איך הופכת "כתבה" לחומר מודיעיני עבור מערכת אכיפת החוק? זה רק ממחיש את יחסי ההשחתה בין "עיתונאים" כדוגמת גידי וייץ לפרקליטות.

פצצה שנייה: העובדה שליאת בן ארי סירבה לחקור את אילן ישועה תחת אזהרה, דבר שהתבקש מאוד לאור מעורבותו בתיק, כמתווך לשוחד כביכול, על-פי התיאוריות ההזויות של הפרקליטות.
שחם שביט תיאר כיצד הפסיק את חקירתו של ישועה וביקש לחקור את ישועה תחת אזהרה אבל בן ארי סירבה.
הנימוק שערורייתי מאין כמוהו: היא החליטה מראש שלא יהיה כתב אישום נגד ישועה ולכן אין לחקור אותו תחת אזהרה.

המשמעות היא שבן ארי העניקה חסינות דה-פקטו ובניגוד לדין לישועה רק כדי להפיל את נתניהו.

עמדת שחם שביט בזמן אמת: בתזה של שוחד בתיק 4000 אין ממש – "דעתי לא נשמעה מספיק חזק".

‏עו״ד חן: מה היה מקומה של כתבת גידי וייץ בחקירת בזק? (מדובר בכתבה שקרית על יחסי שוחד מומצאים של נתניהו עם אלוביץ – ששימשה כחומר מודיעיני גם בשלב שנתניהו בכלל לא היה חשוד).

‏עו״ד ערן שחם שביט: כתבה זו הייתה נוכחת ברקע סביב פרשת בזק, אין לי זיכרון חי, סביר שקראתי אותה גם, אבל בסוף מבחינתי זה – יש כתבות ויש תיק. אבל לגמרי הייתה נוכחת בעבודת המחלקה. היא הייתה ברקע.

‏ עו״ד חן: הסבר, פרשה 1 מדברת על חשד בזק-יס, וכל הקשור לעסקה שנכרתה בין בזק יס ותמורה. אין אזכור בכתבה לאירוע זה. אין אזכור והיא גם לא קשורה לאירוע? נכון? אם כן תסביר מה הקשר?

‏שחם שביט: אתה שואל אותי היום, יותר מעשור על כתבה שאני זוכר שבמידה זהירה קראתי לפני המון זמן. באמת לא זוכר. אמרתי שזה היה כל הזמן ברקע, נוכחת.

‏השופט בר-עם: מה הטעם שהיא ברקע? אולי יש לזה משמעות מסוימת. יש הרבה כתבות.

‏שחם שביט: היא עסקה בשאלות של…

‏השופט בר-עם: אמרת נכחה ברקע? מה הרלבנטיות לרקע?

‏שחם שביט: קודם כל אם ז׳ק חן ימשיך קדימה, ברקע גם היתה ישיבה בפרקליטות ביחס לזה. היא נכחה גם ברקע הזה גם פיזית היתה.
לדעתי זה היה בסוף שבוע במוסף של עיתון הארץ. זהו. מעבר לזה לא יודע להגיד לך. האם זה באמת היה בכתבת סופשבוע?

‏ עו״ד חן: כן.

‏בהמשך:

‏שחם שביט: אני אומר כך, כל האירוע הזה לדעתי המשפטית היתה מאוד שמרנית ביחס למה יש עם חוזרים לכתבה המרחפת באויר של גידי וייץ לענייני הסיקור.
אני אומר עוד פעם ואני אהיה מאוד זהיר, גם אם נשלח, כי דעתי המשפטית באותו זמן לא רלבנטית כי היא עומדת להכרעה פה.
דעתי המשפטית הייתה מאוד מאוד ואומר בעדינות – שמרנית. אני חשבתי שאין פה ממש. נתתי דעתי בנקודות שאני שותף להם. זהו.

בהמשך:

עו"ד חן: מסתבר שלחוות דעת הסופית (שהתבססה על איסוף חומרים לא חוקי על נתניהו) שעל בסיסה התקיימה ישיבה קדמו שתי טיוטות שהועברו בינו לבין ליאת.
לבימ"ש הגישו רק הטיוטות. אתה לא מכותב. אני רוצה לשאול בצורה מסודרת, האם אתה נזכר שהיית שותף בתכתובת פנימית במספר גרסאות של חוו"ד?

‏שחם שביט: לא זוכר.

‏השופט בר-עם: היו טיוטות קודמות? היה שיח?

‏שחם שביט: השיח היה מאוד כללי ב-למעלה על הדבר הזה, עצם מהות האירוע, הבעתי את דעתי השמרנית (שאין ממש בתיאוריית יחסי השוחד).

‏ עו"ד חן: מה היה בחדרה של פרקליטת המחוז (ליאת בן ארי) וחוו״ד שאתם דנים בה?

‏שחם שביט: לא התקבל אישור להרחיב. אף חשד לא הצדיק חקירה נוספת. בגדול זו היתה עמדתי. לא מספיק חזק.

‏ עו"ד חן: למה אתה אומר לא מספיק חזק?

‏השופטים: על מה אמרת לא מספיק חזק?

‏שחם שביט: אני שם על השולחן. אין לי בעיה להגיד מה שאני חשבתי בהקשר הפרשה. אם יש אירוע המצדיק הרחבה בחקירה. מה אני חשבתי בזמן אמת? נראה לי מיותר לדון בזה.

‏השופט בר-עם: מה עלה בישיבה?

‏עו"ד חן: אנו לא דנים במשקל של חוו״ד שלך אם אתה צדקת או יריב. אנו דנים בתיק – מה היה?

‏שחם שביט: האישור המיוחל לא נתקבל.

‏עו"ד חן: אמרת "לא מספיק חזק נשמעה דעתי".

‏השופטת פרידמן-פלדמן: בקשר למה אתה אומר את זה?

‏שחם שביט: עלעלתי בחווה"ד שהועברה ערב הישיבה. ואני חשבתי שאין פה ממש.

‏השופטת פרידמן-פלדמן: אמרת את זה.

ליאת בן ארי סירבה לחקור את אילן ישועה תחת אזהרה; החליטה מראש שאין להגיש נגדו כתב אישום

עו"ד חן: דיברנו על חשיבות אזהרה של חשוד ועמדתך. מבקש להציג לך חקירה של אילן ישועה. ביום 28/12/17,  אילן ישועה מגיע לרשות לניירות ערך למסירת עדות. הוא לא נחקר תחת אזהרה. תרענן זיכרונך, מה קרה שם?  זו עדות פתוחה.

שחם שביט: לא יודע. יכול להגיד מה אני זוכר. בחקירה זו, אמרתי קודם, חקירה שאלי לוי יצא לחופש. באזור הצהרים  בשעה  12:30, ביקשתי לעשות הפסקה בחקירה. הייתה אמירה הקשורה לאינטרסים של משפחת נתניהו (ואסור היה באותו זמן לשאול על נתניהו).
ביקשתי לצאת החוצה ובאמת עשינו ישיבה. אני יכול להגיד שאני זוכר מה היה בישיבה. זה היה בחדר של אלי לוי. אבל ציפי גז, זה היה יומה הראשון בתפקיד (של מנהלת מחלקת חקירות ברשות ני"ע).
אז היינו בחדר של ציפי עם פולינה (חוקרת) וטענתי שצריכים לעצור את החקירה ולהזהיר (את ישועה). ציפי אמרה שאולי לא צריך. שכנעתי אותה. אמרתי שזה אירוע שצריך לתעד אבל בסוף לא היה צריך.

עו"ד חן: בהתחלה היו חילוקי דעות עם ציפי?

שחם שביט: מאוד קצרים.

עו"ד חן: ואז הסכימה אתך והתייתר הצורך?

שחם שביט: כן. אז עשינו טלפון, התקשרנו לפרקליטות, אני אומר שאני לא זוכר שזה היה על ספיקר, אבל מזיכרון לא מקצועי שלי, ציפי אני חושב דיברה עם ליאת בן ארי, זה מה שאני חושב שזוכר, הייתה החלטה שהוא לא נחקר באזהרה.  ונמשיך ללא אזהרה. וכך קורה בהמשך.

השופט בר-עם: הייתה שיחה עם פרקליטות על ספיקר.  לאיזו מטרה? 

שחם שביט: האם צריך לעצור ולתת אזהרה לאילן ישועה.

השופט בר-עם: קיבלת הנחיה שאין צורך.

שחם שביט: החקירה נמשכת.

השופט בר-עם: ביקשת הנחיה מפרקליטות? לא צריך לתעד בזכ"ד?

שחם שביט: בעולם נורמלי כן צריך להיות עם זה איזה שהוא תיעוד. אבל (מרים את היד)… אולי כן יש תיעוד. 

עו"ד חן: אין תיעוד. רואים שיש 20 דקות הפסקה. הפסקה בחקירה צריכה להיות עם תועלת אלא אם זה שירותים. הפסקה של 20 דקות צריכה להיות מתועדת. 

השופט בר-עם: וזה לא קיים? ולא מצוין סיבה?

שחם שביט: כן.

עו"ד חן: רואים בעמוד הקודם שההפסקה נעשית בדיוק אחרי המשפט "לטובת אינטרסים של משפחת נתניהו" – זה מה שהקפיץ אותך.

שחם שביט: בדיעבד אני מניח שזה מה שהקפיץ אותי.

השופטת פרידמן-פלדמן: אתה זוכר?

שחם שביט: צלול כבדולח.

השופט בר-עם: אתה משוחח עם פרקליטת המחוז?

שחם שביט: ציפי גז שוחחה.

השופט בר-עם: אמרו שאין צורך?

שחם שביט: נכון. אני יועץ משפטי. לא אמור לתעד. אני אומר אמת שחשבתי שהדברים מתועדים. לא הכרתי. זה נכון שזה אירוע חריג לכל הדעות.

עו"ד חן: אתה עוצר חקירה, אתה אומר אופס, תעצרו אתם צריכים להזהיר. אתם מתקשרים לפרקליטות. 

שחם שביט: כן.

עו"ד חן: התקשרתם לליאת?

שחם שביט: לא זוכר בדיוק. אני מניח שהתקשרנו לליאת בן ארי. לא זוכר, כי לא אני דיברתי איתה.

עו"ד חן: מתקשרים ואז מקבלים החלטה מפרקליטות?

שחם שביט: נכון. להמשיך. לא תחת אזהרה.

עו"ד חן: מי מוסמך בפרקליטות להגיד ליועץ?

שחם שביט: לא יודע מי מוסמך. אבל ברור לחלוטין שאם הגיעה לפרקליטת המחוז היא המוסמכת מלמעלה.

עו"ד חן: היא בשיחה הזו נימקה מדוע לא צריך להזהיר בניגוד לדעתך?

תירוש: אמר של, היה על ספיקר.

עו"ד חדד: לפי מה שהוא יודע.

השופט בר-עם: מה הייתה הסיבה להמשיך בדרך שבה התחלת?

שחם שביט: לא זוכר בדיוק מה הייתה הסיבה. המשכם של הדברים היה, לימים הייתה גם עוד ישיבה, בחדר של שי ניצן. לא רוצה להטעות או להגיד על משהו שהגיע בשלב יותר מאוחר. לא זוכר.

עו"ד חן: מה הייתה הסיבה שנתנה ליאת לכך שהיא סבורה שלא לחקור את ישועה תחת אזהרה? בוא נעשה מסודר, אמרת התקשרנו לפרקליטות. אבל את הקול שלה אתה לא זוכר?

שחם שביט: כן.

עו"ד חן: אמרת שליאת הסבירה עמדתה  למה לא צריך להזהיר?

שחם שביט: לימים כן.

עו"ד חן: למה הייתה סבורה כך?

שחם שביט: שני דברים אגיד, אמרה שיודעת שלא תגיש נגדו כתב אישום ולכן לא צריך לחקור באזהרה. דבר שני, לימים גם הייתה כתבה בדיוק על זה.

עו"ד חן: עמדת ליאת – הסבירה שלא מתכוונת להגיש נגדו כתב אישום ולכן אין צורך להזהירו.

שחם שביט: נכון.

עו"ד חן: הרעיון שאם לא נזהיר הוא ישפוך וישתף פעולה?

שחם שביט: אמרתי קודם. אזהרה משמעותה – 1. זכות היוועצות ו-2. זכות השתיקה.

עו"ד חן: יש מקרה אחד שאתה מכיר מעבודתך בפרקליטות, בניירות ערך, סניגוריאלית, מקרה אחד שאתה מכיר, ציין אותו, שבו הוחלט שבשלב כזה של החקירה, 28/12 חקירה ראשונה של אילן, היא אומרת שעולים חשדות אך לא מתכוונת בעתיד להגיש נגדו כתב אישום.  

שחם שביט: הפרקליטות מחליטה לא להגיש כתב אישום,  בסדר שלה, יושבת בנחת עם חומרים, החלטת כבדת משקל כשהתיק עובר אליה. או החלטה על עד מדינה, או לפתור מאחריות, אלו החלטות שנעשות אחרי שקילת מכלול. לכן האירוע זכור לי כחריג.

השופט בר-עם: לא שאלת, למה לא להגיש כתב אישום?

שחם שביט: גם מערכת אכיפה היא היררכית.

השופט בר-עם: לא ביקשת לדעת למה אין כוונה להגיש כתב אישום?

שחם שביט: זה נשוא שיקולי הדעת שלהם.  

עו"ד חן: אחרי הפגישה של פרקליטת המחוז, הטלפונית, השיחה, שאלת הסטטוס של אילן נשארה עדין לא לחקור תחת אזהרה, מה אתה זוכר הדבר הבא שקרה?

שחם שביט: הייתה פגישה במשרדים של פרקליט המדינה.  שי ניצן. אני הייתי בישיבה זו. לא זוכר תאריך.
זה היה כמה ימים סביב שבוע. לא זוכר. אבל זה יחסית בסמוך. בפגישה זו עלה שוב העניין הזה, בפני פרקליט המדינה. הוזמנתי. הייתה לי תחושה באותו חדר, שפרקליט המדינה מסכים בזהירות הנדרשת לחקור אותו תחת אזהרה, זו הייתה התחושה שיצאנו מהישיבה.
אחרי זה לא היה כך. ההחלטה לא הייתה כזו. חשוב לי לומר, שסטטוס של אילן ישועה היה שגם המשטרה חשבה שצריך לחקור אותו תחת אזהרה. הם התפלאו מאוד שלא.

עו"ד חן: חקירת אילן היתה ביום 28/12  וכמה ימים אח"כ היתה פגישה אצל פרקליט המדינה. אבל הזכ"ד הוא מיום 4/1 אצל היועץ המשפטי. מי שכותב זה ציפי. כותבת מי משתתף. פרקליט המדינה, ליאת, תירוש, וגז. אני לא רואה אותך בפגישה המתנהלת אצל היועץ. יש לך הסבר?  

שחם שביט: אני לא זוכר את היועץ כי אני לא נכחתי.

עו"ד חן: האם יש לך זכ"ד בפגישה אצל פרקליט המדינה, לגבי סטטוס של אילן?

שחם שביט: לא.

עו"ד חן: אומר לך שאין בנמצא ולא נמסר לנו בחומר החקירה בבדיקת המסמכים שבסופו של יום, נתנו לנו, ולא בחומר שנתנו לנו, אין אזכור שהיועץ לא קיבל עמדתך.

שחם שביט: אמרתי שזו הייתה התחושה.

השופט בר-עם: מי היה בפגישה?

שחם שביט: ציפי גז, מניח שהיו גורמי פרקליטות כי יחידה חוקרת לא תשב לבד עם פרקליט. אין לי זיכרון חיי מי נכח שם.  

השופט בר-עם: כמה זמן זה היה?

שחם שביט: מניח חצי שעה. לא יודע איך זה עובד בלשכת פרקליט המדינה. תמיד יש עוזרים / מתמחים. לא יושב שם בעצמו. לא יודע מי עורך פרוטוקול ומדוע. זה מה שאני זוכר.

עו"ד חן: אנו רואים בישיבה ב-4/1 עמדת כל הנוכחים כולל פרקליט המדינה, בניגוד לרושם שלך איתו, שלא צריך לשנות הסטטוס של אילן ישועה.

תירוש: (מתנגדת).

עו"ד חן: מקבל הדיוק. "הוחלט כי יש להשאיר הסטטוס של ישועה. זאת אומרת לא לחקור תחת אזהרה. כלל שיתגלו ראיות נוספות ניידע פרקליטת המחוז ונעדכן שוב". כלומר  כך הוחלט שאין תשתית ראייתית מספיקה. כך אומר הזכ"ד. האם אתה זוכר שידעת על הישיבה הזו שאליה לא הגעת?  האם זומנת לישיבה זו?

שחם שביט: אני לא זוכר אם זומנתי, יודע שלא נכחתי.

עו"ד חן: יש לך זיכרון הקשור לישיבה זו שבה לא נוכחת?

שחם שביט: אין לי מה להוסיף על הזכ"ד.

בהמשך הציג עו"ד חן לשחם שביט את הכתבה ב"גלובס" בזמנו על הסטטוס של אילן ישועה. מי שכתב אותה הוא שופר הפרקליטות אבישי גרינצייג ונכתב בה שיהודית תירוש לכאורה תמכה בחקירתו באזהרה של אילן ישועה באותה ישיבה, מה שלא כל כך מסתדר עם זיכרון הדברים שדיבר על השארת הסטטוס שלו כעד.

תירוש התנגדה להצגת הכתבה אבל השופטים איפשרו הצגתה לשחם שביט.

עו"ד חן: האם אתה הדלפת לגרינצייג על הפגישה הזו?

תירוש: נעשה פה מעשה לא ראוי, זו חקירה ראשית.

עו"ד חן: אני מוותר, אנו בחקר האמת. מדלג.

עו"ד חדד: את יודעת אם זה נכון או לא? תצהירי את! ונסיים הסיפור. נקבל הצעתך ונחסוך זמן. קומי תגידי לא נכון, או כן נכון שחשבתי לחקור אותו באזהרה.

תירוש (מתחמקת): דעות פרטיות הן לא חומר חקירה (נו, באמת!).