ניכר ברפ"ק בדימוס שלומי חכמון, שכל מהלך החקירה של תיק 4000, לא נוח לו במיוחד, וזה בלשון המעטה.
חכמון, וזה ייאמר לזכותו, הוא לא מהחוקרים "הרוטוויילרים", כפי שכינה אותם עד המדינה שלמה פילבר. הוא בסך הכל איש חביב שנקלע לסיטואציה טראגית.
לפי התיאורים שלו, המסקנה שלי שהוא קיבל משימה: להפוך את פילבר לעד מדינה. המשימה הזו הושלמה בהצלחה ומבחינתו זו היתה אחת המשימות הקלות: תוך יממה ממעצרו הפך פילבר לעד מדינה.
חכמון הדגיש, חזור והדגש, שהחקירה היתה מלווה באופן צמוד על ידי הפרקליטות, שידעה כל פרט, שזה היה תיק חריג, שהם לא זזו בלי הפרקליטות, שכל תרגילי החקירה אושרו מראש גם על ידי הפרקליטות.
הוא אף סיפר שפיקוד החקירה צרח עליו באחת ההזדמנויות לאחר שהתעכב לחקור את פילבר.
***
חכמון לא מקבל את ההגדרה שהוא החוקר הראשי של פילבר, ואומר שהוא מודה שהוא לא התיימר להבין ברגולציה, ומי שהיה אחראי על הקטע הרגולטורי הוא אודי אבוקסיס מרשות ני"ע שחקר יחד איתו את פילבר.
הוא הזכיר גם את פולינה גובזמן-קריב שהיתה "חשובה" לדבריו.
"התפקיד שלי היתה לתשאל, החוקרים ברשות ני"ע היו מופקדים על הרגולציה, אני לא התיימרתי להבין תוך 10 ימים את עולם הרגולציה במשרד התקשורת."
אני בסך הכול מאמין לחכמון: אדריכלי תפירת תיק 4000 ובראשם שי ניצן, ליאת בן ארי ויהודית תירוש הובילו את כולם למקום שבו מחפשים את נתניהו, בכל מחיר, רק נתניהו, רק את הראש של נתניהו.
חכמון הודה ששלושה נחקרים סומנו מראש כדי להפוך לעדי מדינה נגד נתניהו: שאול אלוביץ', ניר חפץ ושלמה פילבר.
האמירה הכי מטלטלת שלו היתה, שאם הם היו נשארים רק עם הגרסה של פילבר, לא היינו פה (כלומר, מגיעים לבית המשפט).
הוא מודה גם שהם היו צריכים לחזק את הגרסה של פילבר, שהיא לא נבדקה, לפחות על ידו, שהוא בכלל לא ראה את החומרים המזכים (כמו איכונים, תכתובות ויומנים של פילבר שהוכיחו שאין פגישת הנחייה).
את האצבע המאשימה הוא מפנה למודיעין, ליואב תלם ולפרקליטות, "הם תכללו את החומרים", הוא אומר, ומוסיף שהם לא הציגו בפני פילבר שום ראיות אובייקטיביות.
חכמון גם הודה שאם נערכו שיחות מחוץ לחדר החקירות עם פילבר שקשורות לחקירה (ואלו אכן התקיימו לפי פילבר), זו "תקלה" שהן לא תועדו.
האם זו תסמונת ראש קטן? אני חושב שחכמון נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית מבחינתו. תופרי התיקים בפרקליטות הניחו בפניו את התיזה של סיקור אוהד או היענות חריגה מול הטבות רגולטוריות. זו היתה התיזה ואין בילתה.
חכמון התבקש להביא את פילבר למצב שהוא יגיד שנתניהו הנחה אותו. זו היתה ההנחה ה"הגיונית" כדבריו, כי הרי אין אפשרות זולת שנתניהו הנחה אותו, גם כשאף ראיה לא תמכה בזה.
ניכר שחכמון התאהב בתיאוריה הזו ש"לא הגיוני" שנתניהו לא הנחה את פילבר.
באיזשהו שלב הטיח בו:
השופט בר-עם: "אתה לא יכול להיות פסקני שזה הגיוני שנתניהו הנחה את פילבר שאתה אומר שאתה לא מכיר את עולם התקשורת והרגולציה."
חכמון (בתמימות): "חשבתי כך כהדיוט שלא מבין".
השופט בר-עם: "אז איך הגעת לפסקנות כזו תוך תנועת יד מבטלת/משתאה?"
"תגיד ביבי" אמר לו החוקר
עו"ד בן צור, פרקליטו של נתניהו, עבר אתמול עם חכמון על היום הראשון בחקירתו של פילבר במשטרה, ב-18.2.2017.
ביום הזה "חפרו" לו החוקרים – חכמון, אודי אבוקסיס ורינת סבן – פעם אחר פעם, שלא יכול להיות שנתניהו לא הנחה אותו.
פילבר חזר שוב ושוב על כך שזה לא קרה, שהוא לא זוכר שום הנחיה של נתניהו בנוגע למיזוג בזק-יס ובכלל.
החוקרים, מתוך בורות בהליכי רגולציה, החליטו שזה לא הגיוני ולא הרפו, עד שחכמון איבד את סבלנותו ואמר "תגיד ביבי" (התביעה טוענת שזה לא נשמע כל כך ברור).
לקראת סוף היום, כשהוא כבר תשוש, פילבר ענה "כנראה השר" לאחת השאלות על "ההנחיה".
חכמון היה שבע רצון, אמר שאפשר ללכת הביתה, לילה טוב וכד'. מבחינתו היעד היה קרוב להשגה, היעד שהציבה לו תירוש.
פילבר אמר אמנם כנראה שזה נתניהו, עדיין לא וודאי, אבל זה נראה מבחינת החוקרים בכיוון הנכון.
דקות ספורות לאחר מכן, ביציאה מן החדר, כשההקלטה המשיכה לרוץ, פילבר חזר ואמר לרינת סבן שלא היתה שום הנחיה ואז נכנסו בכירי היאל"כ, אלי אסייג ויואב תלם, והרביצו בו תורה על המשפחה, הילדים ועל "תעשה חושבים בלילה" כי יש לנו עליך ראיות (ולא הוצגו ולא היו).
למחרת, הסכים פילבר להפוך לעד מדינה, מתוך "ניהול סיכונים", ומסר להם כמה "אפיזודות" בלשונו על נתניהו.
השאר היסטוריה. הנה אנו במשפט תפור, על סמך הבל פה של פילבר, שאין לו שום ראייה תומכת. נהפוך הוא, יש שפע של ראיות הפוכות, מזכות לנתניהו.
חכמון ידע על התרגיל
לפי התיאורים של חכמון הוא מודר לחלוטין ממכלול החומרים של תיק 4000, כולל היומנים, האיכונים והתכתובות, שעליהן שמע דרך התקשורת.
שוב, אני מאמין לו – מי שהעלים את החומרים הם אלו שנתנו לו את ההוראות להפוך את פילבר לעד מדינה בכל מיני תיזות הזויות.
ההדרה הזו היא בעצמה שערוריית ענק, כי התבצעה פה הונאה הן של הנחקרים והן של החוקרים בדרגי ביניים.
הבעיה היא שחכמון ניסה לצייר זאת כדרך לגיטימית: כן, שיקרנו לפילבר שצפריר אמר שנתניהו הנחה אותו; כן, שיקרנו לו שיש קלטות (ואכן, מותר לשקר), אבל לפילבר, אמר חכמון, תמיד היתה הזכות לשתוק או לאמר שהוא לא זוכר.
האמירה הזו נכונה לכאורה אבל גם מטעה. על פילבר הופעלו לחצים כבדים, ובראשם החרב של הגשת כתב אישום, כדי שישנה את גרסתו.
נכון הוא שעד מדינה בדרך כלל משנה גרסה, אבל פה קרה דבר חמור מאין כמוהו: לא בדקו בכלל אם הגרסה החדשה והשונה שלו מרשות ני"ע מסתדרת עם ראיות אחרות.
חכמון הודה לא פעם אתמול שלא נעשתה שום בדיקה והוא יצא מנקודת הנחה (מוטעית) שיש מישהו שדואג לראיות תומכות.
למה הוא לא עשה את זה ולמה הוא לא פקפק בגרסתו החדשה של פילבר שנתמכה על פטפוטיו?
לחכמון לא היו תשובות טובות.
נקודה מסקרנת בעדות חכמון אתמול היתה תרגיל החקירה של ניר חפץ עם המקורבת.
חכמון ידע על התרגיל (הוא ישב בישיבה שנושאה היה התרגיל) אבל לא היה מעורב בו. הוא הכחיש שהוא החוקר שהתלונן בזמנו למח"ש על תרגילים לא חוקיים בחקירת חפץ, אבל אמר שיש לו ניחוש מי החוקר, אבל לא הסגיר את השם מפאת הזהירות.
אז ישנן הערכות מי החוקר ויהיה מעניין אם אחד מהחוקרים שעוד יגיעו יודה שזה אכן הוא.
