בעיצומה של אחת העדויות הכי דרמטיות בתיק 4000 פנה השופט משה בר-עם לשלומי חכמון ושאל אותו:
השופט בר-עם: "אם היו מתבצעות כל הבדיקות בנוגע לפגישת ההנחיה (הכוונה היא לבדיקות האיכונים, היומנים וההתכתבויות), האם זה היה מייתר את מהלך עד המדינה עם שלמה פילבר?"
חכמון השיב בחיוב. כשעדות עד המדינה פילבר מתייתרת, גם תיק 4000 מתייתר.
***
עוד לפני זה חידד שלומי חכמון את דבריו מאתמול, על עדות פילבר, ואמר דברים ברורים עליה:
חכמון: "אני לא הייתי מגיש (הכוונה לכתב אישום) רק על סמך עדות פילבר. היה לי קשה עם העדות שלו, הוא נזהר, הוא מעריך מאוד את נתניהו, לא התחברתי לתשובות ולגרסאות שלו. הרגשתי שהוא לא מספר את כל מה שהוא יודע".
בהמשך הטיל חכמון את הפצצה:
חכמון: "עד מדינה אמור להביא ראיות, פילבר לא הביא ראיות אלא פרשנות שלו, אין בפרשנות שלו כלום, יכול להיות שהוא פירש לא נכון.
מבחינתי מה שהוא אמר לא שווה הרבה… היתה לי בעיה עם פילבר. בדברים המהותיים זה היו יותר התחושות שלו, המחשבות שלו, הוא אמר הבנת ש… מה זה הבנת ש? אולי הוא הבין לא נכון?!
לא ראיתי בזה משהו קדוש ולכן זה עבר לדרגים הממונים ופילבר עבר חקירות השלמה שוב ושוב".
השורה התחתונה של חכמון בנוגע לעדות פילבר לא מפתיעה את מי שעוקב אחרינו (אבי וייס ואנוכי).
העדות של פילבר לא הביאה שום ראיות חפציות, שום כלום, וכל הראיות המזכות הוסתרו ממנו ובכלל.
מה שקרה הוא הדבר הכי עברייני מקום המדינה: פרקליטים ושוטרים עבריינים הגישו כתב אישום שקרי נגד ראש ממשלה מכהן, כשהם יודעים שהוא שקרי, בכוונת מכוון להפיל אותו מהשלטון.
אתמול, בפעם הראשונה, העיד על כך חוקר שהיה קרוב ל-30 שנה במשטרה – אמנם לא במילותיו, אבל הסבריו ותיאוריו מובילים לשם.
"תקלה"
חכמון הצביע אתמול, בתשובה לשאלות של עו"ד בן צור, על שורה של מחדלים בחקירת פילבר: אי הבדיקה של האיכונים, של היומנים, של התכתובות, אי בדיקת כל הסימנים שפילבר נתן לפגישת ההנחיה שהומצאה על ידו, אי בדיקת שיחות המעקב והנזיפה.
חכמון קרה לכל אלה "תקלה", ואמר במפורש שהדברים האלו היו צריכים להיבדק, היו חייבים להיבדק.
איך זה מסתדר עם העובדה שחכמון הוגדר כחוקר הראשי של שלמה פילבר, אם זה לא היה (גם) באחריותו?
אז זהו, שחכמון לא מסכים עם ההגדרה הזו. הוא תיאר את המשימה שאליה נשלח: להפוך את פילבר לעד מדינה ובזה זה נגמר.
משימתו הושלמה תוך 24 שעות, זו היתה אחת המשימות הכי קלות לפי עדותו.
הוא הדגיש את מה שאמר ביום הראשון לעדותו: הגורמים המקצועיים שהובילו את התיק היו חוקרי רשות ני"ע פולינה גובזמן-קריב, אודי אבוקסיס ורינת סבן. אי אפשר היה ללמוד את התיק הזה, הוא אומר, תוך 10 ימים (ומתכוון לכך שחוקרי המשטרה קיבלו התראה של 10 ימים לפני פרוץ החקירה הגלויה בתיק 4000 ולכן לא יכלו להתעמק בחומר הרגולטורי).
חכמון אמר שזה היה תיק חריג בהתנהלות שלו. הוא הביא כדוגמא שהיה ראש צוות חקירה יחד עם רשות המיסים, אבל אז הוא שלט בכל הפרטים, ואילו פה כל חוקר קיבל משימה ומי שהיה צריך לעבד את כל הנתונים היו דרגי הפיקוד והפרקליטות.
חכמון נקב בשמו של יואב תלם כמי שכיוון, הנהיג וידע על כל פרט בחקירה יחד עם הפרקליטות. "לא זזנו בלי אישור שלהם", חזר ואמר חכמון.
בעוד שחכמון דיבר על תלם כמה וכמה פעמים, הוא נזהר לא לדבר על יהודית תירוש, אלא בשם הכללי של "הפרקליטות", אבל לכולם היה מובן למי הוא התכוון – למי שישבה מולו ביומיים האחרונים.
במחדל האיכונים, למשל, חכמון אמר שהדבר עלה בישיבות הסטטוס (שבהן השתתפה כמובן תירוש) והנתונים לא הובאו לפניו. המשמעות היא שאיכונים היו גם היו בזמן אמת, תירוש ידעה עליהם, היא ידעה שלא היתה פגישת הנחיה והיא בכל זאת הגישה כתב אישום שקרי, הדיחה את פילבר לעדות שקר ושיקרה במצח נחושה גם לבית המשפט ולשופטים.
עד כמה יהודית תירוש בהיסטריה רבתי מעדותו של חכמון, אפשר היה לראות בהערה אגבית על החוקרים הנוספים שאמורים להגיע לעדות (יש כאלה עשרות בסך הכל, הן מהמשטרה והן מרשות ני"ע).
תירוש אמרה שאין טעם להביא את כל החוקרים, אלא רק את החשובים. אינני יודע למי היא התכוונה, אך בין עדי התביעה נותרו 3 חוקרים חשובים: כורש ברנור, אלי אסייג ויורם נעמן (שהיה מתחתיו של יואב תלם).
אלא שהאמירה של תירוש לא נועדה לייעל את ההליך, היא נועדה לברוח מהאמת. היא יודעת שכל חוקר רק יגרום לה יותר נזק.
המרוץ לבריחה מאחריות
ככל שאנחנו מתקדמים עם חקירות החוקרים אנחנו רואים את המרוץ לבריחה מאחריות.
תלם, למשל, לקח לכאורה אחריות כראש צוות, אבל הציג מן ראש קטן של "לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי" בהרבה מקרים ונהג לומר – תשאלו את החוקרים למה התכוונו.
חכמון סתר אותו ואמר שהוא היה זה ששלט בכל יחד עם הפרקליטות; פולינה גובזמן-קריב אמרה שהיא היתה בסך הכל בורג קטן בצוות שחקר את תיק 4000, אלא שחכמון אמר שהיא הייתה בעיניו החוקרת הכי חשובה, שהיתה ממונה על התכנים המקצועיים (אגב, אבוי למקצועיות שכזו. קריב הפגינה בורות מביכה בענייני רגולציה).
בן צור גם המחיש לכחלון איך שיחקו במוחו של פילבר כל פעם שהבינו שגרסתו לא מתיישבת עם המציאות ופילבר, בניסיון להצדיק את הסכם המדינה, נטה לרצות את החוקרים עם עוד גרסה מדומיינת.
אבי וייס ואנוכי כבר הדגשנו זאת לא פעם: פילבר הבין שלא יניחו לו ולכן בחר בדרך מאוד מתוחכמת: הוא המציא איזושהי פגישת הנחיה בלי שום ראיות תומכות (כי אין כאלה), מתוך ידיעה ברורה שאין ראיות כאלה.
לפגישה הזו הוא הוסיף כמה קישוטים (כמו טופס החופשה שעליו חתם נתניהו, כמו נוכחות שרן ועוד).
מה שמדהים הוא שהפרקליטות קנתה את החתול בשק הזה למרות שהיא ידעה שזה חתול בשק. היא קיוותה ובנתה על כך ששאול אלוביץ', שהיה האיש הכי מרכזי, יהפוך לעד מדינה, אבל אלוביץ' התעקש לאמר את האמת – שלא היתה לו שום עסקה עם נתניהו.
אז מה עושים? לא יורדים מהעץ הגבוה אליו הם טיפסו, אלא מגישים כתב אישום הזוי ומופרך בתקווה שנתניהו יודח ויסכים אחר כך להסדר טיעון. גם זה לא הצליח.
עכשיו האמת מתפוצצת להם בפרצוף. והיא תמשיך להתפוצץ להם בפרצוף במלוא העוצמה גם בהמשך.
