דיון ההוכחות בתביעתי נגד יהודה שפר שהתקיים לפני כשבוע הוא מראה למסע הרדיפה הברוטאלי והמאיים אחריי ואחרי משפחתי, בניצוחם של שופרי הפרקליטות.
***
נתחיל מסוף הדיון: ביני אשכנזי, מאתר הפח "וואלה", קבע שאני אכנס לכלא (זה מראה משהו על מבנה האישיות של אשכנזי, משהו רע מאוד), עו"ד יובל יועז, פרקליטו של שפר, קרא לי "אפס".
את יועז אני זוכר היטב מ"גלובס", הייתי עורך שלו והוא עבד תחתיי כ"כתב" משפט – בהזדמנות אחרת ארחיב על התנהלותו.
ועכשיו נחזור לתחילת הדיון: לא פחות מ-6 שופרות של הפרקליטות הגיעו לדיון, זה הרבה יותר ממספר העיתונאים שמכסים את משפט נתניהו לאחרונה, ובוודאי את משפט הצוללות – משפטים הרבה הרבה יותר חשובים ממשפט דיבה של אלי ציפורי נגד יהודה שפר.
מה להם ולמשפט דיבה סטנדרטי? למה הם הגיעו בהמוניהם? פשוט מאוד, זה ברור – כדי להרתיע אותי, כדי להלך עלי אימים, כדי להרתיע, אולי גם את השופט וגם כדי לייצר פרובוקציות.
החבורה הזו לא בוחלת בדבר, כולל הפרת הסודיות הרפואית שלי עליה כבר תבעתי את המעורבים בעניין.
מישהו, הרי, הנחה אותם לבוא. כך הם עובדים, "כתבי" המשפט – כמו בובות על חוט.
יש זהות מטרות מוחלטת בין השופרות לבין הפרקליטות עד כדי כך שהשופרות פועלים גם כסוסים הרוקעים בפני אדוניהם – לפעמים לא צריך להפעיל אותם בכלל, הם פועלים מתוך להט משיחי בשירות הפרקליטות כדי להשתיק כל ביקורת נגד מערכת המשפט.
דבוקת 'העין השביעית'
זאת ואף זאת, כמעט לכל דיון שלי, אפילו קדם משפט, מלווה אותי (ורק אותי, אף עיתונאי אחר לא "זוכה" לכך) שכיר עט של הפרקליטות מאתר שמאל קיצוני קיקיוני שנקרא "העין השביעית", אתר שמומן בעבר ע"י ארגוני שמאל כמו הקרן החדשה לישראל והמכון הישראלי לדמוקרטיה.
שני הארגונים הללו מאסו כנראה בהתנהלות האתר והפסיקו באיזשהו שלב לממן אותו. האתר החל לקבץ נדבות מהציבור עד שבשלב מסויים נבלע בתוך עמותת השמאל "שקוף" המאגדת גם את "המקום הכי חם בגיהנום".
את האתר עורך שוקי טאוסיג, שעלות שכרו עומדת על כ-20 אלף שקל בחודש והוא מעסיק שני שכירי עט די תימהוניים בשם אורן פרסיקו ואיתמר בן זקן, שעלות שכרם עומדת על כ-15 ו-14 אלף שקל בהתאמה לחודש.
השלישייה מסקרת, בשירות הפרקליטות, את משפט נתניהו תוך שהיא מעוותת, מסלפת ומפיצה שקרים על מהלך הדיונים.
התנהלות החבורה היא שילוב קטלני של בריונות ושקרים כדי להלך אימים ואף לנסות "לחסל" אנשים שלא באים להם ולשולחיהם טוב בעיניים.
במהלך הדיון על תביעתי נגד האתר ועוד נתבעים, למשל, התקרב אליי טאוסיג בצורה מאיימת ונדמה היה שהוא קרוב לנגוח בפניי עד שעו"ד אלעד מן, יו"ר העמותה לשעבר, גרר אותו אחורה.
בעבר הפר טאוסיג את הסודיות הרפואית של בנותיי בעודן קטינות תוך שהוא מהלך אימים על אשתי. הוא גם נאלץ למחוק התייחסות שקרית שלו עליי בעקבות מכתב התראה ששלחתי לו – תוך שהוא מתחנן על נפשו שזה לא יפורסם.
המטרה של שלישיית שכירי העט של הפרקליטות ושל "הארץ דה מרקר" היא בעיקר להשמיץ, לקלל ולגדף אנשי ימין ולהתגזען (וזו גזענות לדעתי ולא רק לדעתי) ולהתנשא עליהם בכינוי "ביביסטים".
מהצד השני, להחניף לאנשי שמאל, בעיקר לאנשי "הארץ דה מרקר", שם קיבלו חברי השלישייה סיקור חיובי כשנבחרו בכל מיני רשימות מגוחכות ונלעגות. כלומר, יחסי השחתה עיתונאית לתפארת מדינת ישראל.
האתר הקיקיוני הסתבך עם החוק שעה שפרסם מתוך מערכת "נט המשפט" מסמכים שאינם מותרים בפרסום כיוון שלא קיבל היתר מעשי לכך. האתר נהג כך גם לגביי ועל זה תבעתי אותו – עוד סיבה "טובה" עבורו כדי לאיים, להטריד אותי ואת בני משפחתי.
למרות פסק הדין החמור בעניינו, משרד המשפטים (הנהלת בתי המשפט) לא הטיל על האתר שום סנקציה והתיר לו להמשיך ולהשתמש במערכת "נט המשפט".
במקביל, האתר מעניק כאמור סיקור אוהד מאוד מובהק לפרקליטות ומנסה לחסל חשבונות בצורה בריונית עם כל מבקריה.
***
הנה סקירה קצרה על חמשת השופרות הנוספים בשירות הפרקליטות שהגיעו כדי לנסות ולהלך עליי אימים:
ביני אשכנזי
"כתב" המשפט של אתר וואלה, שידוע בציוציו המוזרים והדי ליצניים (חלק גדול מאוד בתחומים פוליטיים שבהם הוא "מפגין" את שנאתו לנתניהו).
אשכנזי נטל חלק באירוע הביזארי והבריוני נגד שרה נתניהו בשבוע שעבר, בראשותו של אביעד גליקמן, כשנצפה רודף אותה במסדרונות בית המשפט המחוזי בירושלים, מאגף אותה, מצמיד לה את הסלולרי שלו מרחק סנטימטרים מפרצופה ונעמד מולה על סף המדרגות. באירוע נטלו חלק, לבד מגליקמן, גם יעל פרידסון וגלעד מורג.
אשכנזי עבד בעבר ב"הארץ דה מרקר" האנטישמי, ולפי התנהלותו נראה שהוא רוצה להיות גליקמן כשיהיה גדול.
בציוץ מגוחך במיוחד בעבר הוא העלה תמונה של ליאת בן ארי קוטפת עלים בעוטף עזה – עוד עדות ליחסי הציבור המביכים של אשכנזי לפרקליטות.
ביני אשכנזי לא מגיע לדיוני משפט נתניהו באופן קבוע. כשהוא מגיע הוא מפריע, בדרך כלל עם גליקמן, מגלה בורות מוחלטת בתיקים ונוהג לצחקק עם הילה קובו, דוברת הפרקליטות. התוצאות נראות היטב בדיווחים המסולפים שלו.
בתום הדיון בתביעה שלי נגד שפר, אשכנזי התבריין עליי והילך עליי אימים כשאמר לי, כאמור, "אתה תיכנס לכלא" (כמובן שכל ההתבריינות הזו משרתת את הפרקליטות).
חן מענית
חן מענית היה "כתב" המשפט של "גלובס" בזמן שהייתי סגן עורך העיתון ועורכו בפועל לתקופה מסויימת. הוא איש דוחה בעיני, חתרן ועצלן שיצא נגדי ברגע שהתחלתי לפרסם כתבות תחקיר על תפירת התיקים לנתניהו.
אחר כך עבר ל"הארץ", משם ממשיך לשרת את הפרקליטות. הוא לא מופיע לדיוני תיקי האלפים, אלא רק כמחליף לעיתים רחוקות, לא בקיא בפרטי הפרטים, מגלה בורות כלכלית, אבל מדי פעם כותב איזו שטות הנוגעת לתיקים, כמובן כדי לשרת את הפרקליטות.
מענית הרבה להחניף בעבר לליאת בן ארי ויתר הפרקליטים המעורבים בתיקי האלפים וגם קיבל מהפרקליטות הדלפות פליליות.
אחת מהן הוצגה בבקשה להגנה מן הצדק שהגיש פרקליטו של אלוביץ', ז'ק חן, לבית המשפט בתיק 4000.
כך נכתב בבקשה בסעיפים 884 ו-885 לבקשה:
"לאחר סיום החקירות שטף הכתבות לא פסק. חלקן הפך ל"כתבות תדמית" מחמיאות וצבעוניות לרשויות החקרה והתביעה.
דוגמה אחת, היא כתבה גדולה שפורסמה באתר "גלובס", ביום 25.1.2019 שכותרתה "הכירו את 23 הפרקליטים שמכריעים את גורל נתניהו" (אותה כתב מענית).
הכתבה פורסמה לאחר סיום החקירות וטרם ההחלטה על הגשת כתב האישום בכפוף לשימוע. הכתבה פירטה את שמות הפרקליטים המלווים את התיק, עמדותיהם של הפרקליטים בקשר לחשדות וכן הדלפות של חילופי דברים בין הפרקליטים לסנגורים מתוך דיוני המעצר".
כשפניתי לתגובתו של מענית על כך, הוא טען, בין היתר, שאני אישרתי את פרסום הכתבה. הוכחתי לו שהוא משקר במצח נחושה כי בעת פרסום הכתבה המבישה כבר לא הייתי סגן עורך "גלובס" ולא עסקתי באישור כתבות. מענית מיהר לחסום אותי.
זה בדיוק מענית: ש-ק-ר-ן בשירות הפרקליטות שפוחד ובורח מהאמת.
יהושע בריינר
בריינר, "כתב" משטרה בעיתון "הארץ" האנטישמי, הבליח לאולם הדיונים ביום ראשון לזמן מה.
פתאום התועמלן, מדברר המחאה, התפנה מהאובססיה שלו (איתמר בן גביר) כדי לקחת חלק בניסיון ההתבריינות עליי וניסיון ההשפעה על השופט.
מביך ורק מראה איך חבורת ה"נאורים" מ"הארץ" האנטישמי, שלא מסוגלת להוציא מילה על מעללי הבוס שלהם, עמוס שוקן, מטיפה לאחרים. אבל זה בריינר וזה "הארץ". מכונת רעל ושקרים בשירות הפרקליטות.
בזמנו, כשערן קמין פרש מהמשטרה (המפעיל של המודיע המשטרתי בן כספית ואחד מאדריכלי תפירת התיקים) הוא החניף לו בצורה מביכה – עוד עדות לקשרים הפסולים בין "כתבי" משטרה/פרקליטות למושאי הסיקור שלהם.
ניצן שפיר
"כתבת" המשפט בעיתון המידרדר "גלובס", שנפל לחשיפה של 2.8% בסקר TGI האחרון, לאחר שהיה יותר מ-6% בתקופתי.
שפיר היתה העוזרת של אושרה גז, פרקליטת מחוז ת"א (פלילי), וכצפוי מאז שעברה לעולם העיתונות, משרתת את מכונת הרעל והשקרים של הפרקליטות.
היא לא מגיעה כמעט לדיוני משפט נתניהו, רק לעדים מרכזיים, מעוותת ומסלפת באופן קבוע את מה שקורה באולם הדיונים ונראה, לפי התנהלותה בבית המשפט, שהיא מקבלת תדרוכים באופן שוטף מהילה קובו.
בכל מקרה, שפיר היא בסך הכל בורג קטנטן במכונת התעמולה של ליאת בן ארי ושות', שבה יש שפע על חיילים וחיילות מאולפים, מקורנפים וצייתנים במיוחד.
גלעד מורג
"כתב" המשפט של "ידיעות אחרונות" ועוד משרת של הפרקליטות. מגיע אמנם די הרבה לדיוני תיקי האלפים, אך מדברר באופן קבוע את הפרקליטות וגם את מי שמשלם את משכורתו – נוני מוזס.
לתלונות שהופנו אליו מאנשי ימין בדיונים על הסילופים והשקרים בדיווחיו, הוא ענה בדרך כלל שהוא לא נותן את הכותרות.
זה כמובן תירוץ עלוב במיוחד, כי גם הדיווחים עצמם של מורג מוטים באופן קיצוני לטובת הפרקליטות ולא מביאים לידיעת הציבור את מה שקורה באמת בדיונים, כולל שורה של עבירות פליליות שביצעו חוקרים ופרקליטים.
