הכתובת הייתה על הקיר, כפי שכתבתי אין ספור פעמים: לנציגי הפרקליטות אין שום סיכוי מול נתניהו בחקירות הנגדית. האמת לצידו, השנאה היוקדת שלהם משבשת את דעתם ומקלקלת את השורה, ונתניהו נמצא בכמה רמות אינטלקט מכל אחד מאנשי הפרקליטות.
***
הפרקליטות החליטה השבוע, בניגוד לציפיות, לפתוח את החקירות הנגדיות בתיק 1000 ולא בתיק 4000.
מי שנשלח למערכה הוא יוני תדמור, שעומד כיום בראש פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) ומי שהיה סגנה של ליאת בן ארי בעלת תפירת התיקים.
תדמור היה מיליטנטי מאוד ביחס לתיקים, יחד עם בן ארי ושי ניצן, שדרשו 3 אישומי שוחד בשלושת התיקים, 1000, 2000 ו-3000.
מנדלבליט הוריד שני סעיפי שוחד (1000 ו-2000) ואת השוחד בתיק 4000 "הורידו" בפועל השופטים בהמלצה לסגת מהסעיף, המלצה שבפרקליטות צפצפו עליה.
זה כישלון מקצועי צורב מאוד לתדמור (וכרגיל, אין שום אחריות לכישלון המהדהד הזה) וגם של ליאת בן ארי ושי ניצן. אלא שהשניים האחרונים כבר לא נמצאים במערכת והוא עכשיו בראש הכותרות, יחד עם יהודית תירוש.
גילדין הודח, תדמור נחבט
זה לא מה שהיה בתחילת המשפט: תדמור נעלם לחלוטין מהזרקור הציבורי בשנתיים הראשונות למשפט והבליח בעדות מילצ'ן, שעה שהתייצב באולם הדיונים בירושלים בעוד ליאת בן ארי חקרה של מילצ'ן בברייטון.
לאחר מכן, חקר תדמור את היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין ושר המשפטים יריב לוין, וחקירותיו העידו שהוא לא ממש בקיא בפרטים ויכולותיו המקצועיות אינן בהלימה לתפקידו הבכיר – בדיוק כמו ליאת בן ארי.
מה שקרה בפועל הוא, שמישהו שם בפרקליטות החליט להדיח את אלון גילדין, ראש צוות תיקי 1000 ו-2000 מחקירות העדים המרכזיים, כולל מילצ'ן ונתניהו – השפלה גדולה לגילדין, שאחראי ביום יום על התיקים.
המסר היה: לא סומכים עליך, זוז הצידה, ניקח את המושכות לידיים, אבל כפי שכולם רואים, הידיים לא משהו.
בן ארי כשלה לחלוטין מול מילצ'ן ותדמור נחבט כבר ביומיים הראשונים לחקירתו הנגדית.
הנה כמה מסקנות עיקריות משני הימים הראשונים של חקירת תדמור.
קרב מוחות
חקירות בבתי המשפט הם מפגש של מוחות – נחקר מול חוקר. חוקר טוב מסוגל להוציא את הנחקר משלוותו, יכול למצוא סתירות (לכל נחקר אפשר למצוא סתירות) בדברים הכי קטנים והכי לא חשובים.
במקרה הזה, לאנשי הפרקליטות אין שום סיכוי. נתניהו, כאמור, בכמה רמות אינטלקט גבוה מהם עם קור רוח וחדות.
פעם אחר פעם מתברר באולם הדיונים שכל אותם "בכירי" פרקליטות הם בסך הכל אנשים בינוניים ומטה עם יכולות מקצועיות מוגבלות מאוד.
יכולת החקירה של ליאת בן ארי בברייטון הייתה ירודה מאוד – היא לא שלטה בפרטים ולא ידעה לאלתר. תדמור, בדומה אליה, אגרסיבי מאוד אבל לא שולט ממש בפרטים ומתעקש על כיווני חקירה ביזאריים.
הראיות
יתרון גדול מאוד של נתניהו זה שהעובדות והאמת לצידו, כי לפרקליטות אין שום ראיות, יש רק "אווירה" וזו הסיבה שתדמור השחית יומיים שלמים בניסיון לשכנע את בית המשפט שנתניהו תכנן את הקמאבק הפוליטי שלו, בין היתר, באמצעות קשר תועלתני עם מילצ'ן.
זו תיזה, שתדמור מודה שהיא תיזה בעצמו, שאין לה שום בסיס וגם אין לה שום רלוונטיות לליבת תיק 1000, והיא גם מחוץ לתקופת כתב האישום.
אם היו לתדמור ראיות חותכות נגד נתניהו הוא היה פותח איתן, אבל בצר לו הוא מתבסס על "תיזות" ו"אווירה" כדי לייצר כותרות בתקשורת המסונפת אליו שנתניהו שקרן.
זה הכלי היחיד שנותר לו, לנסות ולערער את האמינות של נתניהו – וגם זה לא הצליח. ההיפך – נתניהו ערער את האמינות של תדמור, סנט בו שהוא מטעה, שהוא לא רציני, שהוא מציג מצגי שווא.
למתבוננים מהצד נראה שתדמור מנסה בכוח ובכל מחיר לייצר תיזה חדשה: שנתניהו ומילצ'ן רקמו את החזרה שלו לפוליטיקה מתוך אינטרסים הדדיים – כלומר, תיזה של הפרת אמונים מעצם היחסים ביניהם.
נו, זה עד כדי כך נואש ומגושם, אבל כנראה שבפרקליטות הבינו שההישענות על הבל פיה של הדס קליין הייתה טעות ולכן צריך להמציא דברים חדשים.
האמוציות
הבעיה הכי גדולה של אנשי הפרקליטות, שהם לא באים בידיים נקיות.
אפשר לראות את שנאתם לנתניהו – זה כבר מעבר למסגרות ולטענות המשפטיות הפורמליסטיות והיבשות. הם פשוט שונאים אותו, שנאה יוקדת, שנאה עיוורת, שנאה מעוורת.
כשאין לך ראיות ואתה מצויד רק בשנאה – התוצאה עגומה מאוד ורואים אותה מדי דיון.
תסמונת באגס באני
זה אירוע משפטי אנקדוטי, אבל הייתה לו משמעות תקשורתית חשובה מאוד; הציבור נחשף בעוצמה להתנהלות הפרקליטות, להתעסקות בזוטי-זוטות לפני קרוב ל-30 שנה, שכלל לא רלוונטית לליבת האישומים ולא כלולה כמובן בכתב האישום.
מה שמדהים הוא שהשנאה עד כדי כך מקלקלת את השורה שאין מבוגר אחד אחראי בפרקליטות שיקום ויגיד: עד כאן! מה זה השטויות הללו? מה ההתעסקות המביכה הזו בבובת באגס באני לפני 30 שנה? אנחנו לא מתבזים?
אבל אין מבוגר אחראי כי פרקליט המדינה עמית איסמן וגלי בהרב מיארה מצופפים שורות.
הרמאות של תדמור (1)
אירוע חמור מאוד התרחש ביום השני לחקירה הנגדית: תדמור הגיש מסמכים על יציאות וכניסות של מילצ'ן מהארץ בשנת 99', השופט עודד שחם שם לב שיש באחד התאריכים כניסה אבל אין יציאה. תדמור גמגם, הודה שזו "טעות" וננזף על ידי שחם: "תלמדו לדייק שאתם מגישים דברים".
השופט שחם נחשב לשופט תביעתי מאוד, אבל יותר מכל – הוא לא אוהב שקרנים, הוא מתעב אותם.
הוא הראשון שהבין שחישובי השמפניות והסיגרים הם בלוף גדול כששאל את אנשי הפרקליטות מה המתודולוגיה בחישובים והם גמגמו.
כאשר שחם אומר "תשתדלו לדייק" הוא בעצם אומר לתדמור: ניסית לרמות, תפסתי אותך, להבא אל תעשה את זה.
תבינו, עשרות פרקליטים עומדים לרשותו של תדמור ואף אחד מהם לא שם לב לבעיה? רשלנות? חפיפניקיות? אני חושב שזה נעשה בזדון כי יותר מדי "טעויות" ו"שגגות" – זה כבר לא מקרי.
הרמאות של תדמור (2)
ביום הראשון לחקירה, תוך שעה בלבד, ניסה תדמור לפרוץ את חיסיון עו"ד-לקוח בין נתניהו לבין עו"ד עמית חדד ונבלם על ידי השופטים (שיחות המתנהלות בין לקוח לעורך דין לו מוגנים בחיסיון ).
הוא ניסה לעשות זאת בעקיפין באמצעות ציטוטים של ניר חפץ, אבל הרמאות הזו שוב לא עבדה ונבלמה כאמור על ידי השופטים בעקבות ההתנגדויות של עו"ד חדד.
אבל שימו לב לחוצפה ולצביעות: כששמו של המודיע המשטרתי בן כספית עולה מדי פעם בדיונים, נציגי הפרקליטות קופצים ממקומם וצווחים בקול גדול "חיסיון, חיסיון" כדי להגן על הנוכל כספית.
מדובר בחיסיון עיתונאי, חיסיון חלש מאוד יחסית לחיסיון עו"ד-לקוח. אבל המצוקה והשנאה עד כדי כך גדולים שתדמור ניסה לעבור על החוק בלי בושה בתקווה שזה איכשהו יעבור. איזה רמאי!
הרמאות של תדמור (3)
בניסיון נואש להוכיח תיזה מופרכת שנתניהו תכנן את הקאמבק הפוליטי שלו, בין היתר, באמצעות קשריו התועלתניים לכאורה עם מילצ'ן, תדמור ניסה להציג ראיות חדשות (ראיונות בתקשורת) ושוב נבלם בצדק על ידי השופטים בעקבות התנגדות של עו"ד חדד.
הפרקליטות ותדמור, בצר להם, מנסים לייצר תיזות חדשות, אישומים חדשים (לפני קרוב ל-30 שנה!) וראיות חדשות. גם זה נבלם וטוב שנבלם.
זה שוב מצביע על הנושאות והמצוקה הקשה של הפרקליטות, אין ראיות, אז מנסים להמציא כאלה ובדרך גם לעבור על החוק.
וזה גם בלתי נתפס שמי שעומד בראש פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) מנסה שוב ושוב לרמות את בית המשפט ולעבור על החוק. אלו "שומרי הסף" שלנו?
השופרות
אבישי גרינצייג השתלח בצורה מכוערת בשופטי נתניהו ביום השני לחקירה הנגדית: "לא ייאמן שמישהו נתן להם פטיש" (מי בכלל שמו של הלרלרן?!). ברוך קרא הפך את זה להרגל.
שני הליצנים האלה לא נמצאים במרבית הדיונים, אין להם מושג איך המשפט מתנהל והם גם לא מצויים ממש בפרטים.
חמור מכך, הם כשלו לאורך כל הדרך: קרא המציא ראיית זהב בתיק 4000 – הדפדפת של פילבר – שהפכה לראייה מזכה; גרינצייג קשקש על ראייה חזקה מאוד לטובת הפרקליטות בתיק 4000 (פייק) והחשיד את ד"ר יפעת בן חי שגב בעדות שקר (עוד פייק).
במקום להודות בטעויות, שלהם ושל הפרקליטות, הם מנסים להסיט את האש לשופטים. עוד ספין שלא עובד ולא יעבוד.
בכל מקרה, זה כלל האצבע: ככל שהמתקפה נגד שופטי נתניהו יותר אלימה ויותר מכוערת – אז דעו לכם: שהפרקליטות נמצאת במצוקה רבתי.
יהודית תירוש
ביום החקירה הראשון הגיעו תירוש וצוותה בתיק 4000 לדיון, למרות שבפרקליטות החליטו להתחיל עם תיק 1000.
היא התיישבה על ספסל לצד ספסל התביעה כצופה מהצד בסרט. סליחה? מה קורה פה? למה צוות תיק 4000 צריך להגיע לדיון בתיק 1000? מה זה, בילוי קבוצתי בבית המשפט המחוזי בת"א? אין עבודה במשרד?
גם ביום השני הבליחה תירוש והעירה ברוב חוצפתה כמה הערות. נראה שהאבטלה הסמויה עולה על גדותיה בפרקליטות.
