הדרמה הענקית השבוע במשפט נתניהו, בעדותו של נצ"מ בדימוס שמאול שרביט, המחישה שוב את מה שקרה בתפירת תיקי האלפים: הפרקליטות והמשטרה לא חיפשו עבירות, הם חיפשו אדם. את בנימין נתניהו. ובשביל זה הם חצו את כל הקווים האדומים והתנהלו כמו ארגון פשע – המציאו חשדות, הוציאו צווי האזנות סתר לא חוקיים, עברו על החוק פעם אחר פעם, הסתירו את כל המסכת העבריינית או קברו אותה תחת הררי חיסיון.
אלא שאז הגיעו דיוני המשפט ועו"ד עמית חדד החל לקלף את שכבות ההסתרה. והגילויים – מטלטלים.
***
העובדה שנפתחה עמדת האזנת סתר לנתן אשל, מקורבו של נתניהו, ונסגרה מיידית בגלל שלא היה לה אישור מיועמ"ש, הייתה צריכה להוביל במדינה מתוקנת למעצר של כל המעורבים בנושא – מהפרקליטים המלווים (שי ניצן וליאת בן ארי) ועד כל קציני המשטרה (רוני אלשיך, כורש ברנור ראש יאח"ה, וסגנו שמואל שרביט שהעיד השבוע).
הרי המטרה הייתה נתניהו וצו האזנת הסתר נועד ליירט שיחות של אשל עם ראש הממשלה. האזנה לשיחות של ראש ממשלה מחייבת אישור של יועמ"ש ושופט עליון – דבר שלא נעשה.
המשמעות: האזינו לשיחות של ראש ממשלה בניגוד לחוק כחלק ממסע דיג כדי להפיל אותו. אלו דברים שלא יכולים להתרחש במדינה דמוקרטית והם התרחשו לא פעם ולא פעמיים.
המקרה של נתן אשל ועמדת האזנת סתר חשפו כאמור את השיטה – והנה עיקריה:
ה"מידע" המודיעיני – כספית והמידע הכוזב
לא מעט חקירות בתיקי האלפים החלו מ"מידע" שהזרים המודיע המשטרתי בן כספית. הוא הופעל במשך כ-ארבע שנים ולאט לאט הפך ממופעל למפעיל.
על בסיס הבליו והאינטרסים הפוליטיים שלו נפתחו חקירות מיותרות כדי להפיל את נתניהו. במקרה של אשל זה היה "מידע" שקרי של כספית, שמעטפות מזומן עוברות לכאורה משלדון אדלסון ז"ל לנתניהו כשוחד באמצעות אשל.
האם היה ל"מידע" הזה ביסוס כלשהו? כמובן שלא, כמו הרבה דברים שבן כספית המציא, ממציא וימשיך להמציא.
צווי האזנות סתר והמצאות החשדות
על בסיס המידע הזה ניגשים לבית המשפט ופשוט "עובדים" על השופטים עם "דוחות סודיים" ו"מידע מודיעיני".
במקרה של אשל החשדות ציירו מערך עברייני חמור במיוחד: לקיחת שוחד, תיווך בשוחד, קשירת קשר לביצוע פשע, הדחה בחקירה ושיבוש הליכי חקירה – והכל על בסיס ההמצאות של כספית!
מי שקורא את הצו בטוח שאשל הוא ארכי פושע. מה קרה עם כל החשדות החמורים הללו? אבק. אפילו לא התפתחה חקירה, איש לא נחקר.
פתיחת עמדת האזנת סתר
פתיחת העמדה ללא אישור יועמ"ש אפשרה למשטרה ולפרקליטות המלווה ליירט שיחות של אשל עם נתניהו.
זו הרי הייתה המטרה – מסע ציד לא חוקי.
אמנם, השופטת שאישרה את הצו כתבה בצו ששיחות חסויות תטופלנה לפי החוק – אבל הרכבת יצאה מהתחנה: שיחות של אשל עם נתניהו יורטו, בלי שהתקבל לכך אישור ממנדלבליט.
השיחות שיורטו עם נתניהו
שרביט הודה השבוע שהיו שיחות של אשל עם נתניהו שיורטו אבל הן לא "נפתחו" – משמע לא הקשיבו להן.
אני לא מאמין לחבורה הזו מסיבה פשוטה: האינפלציה של "לא זוכר, לא יודע, לא מכיר" של קציני המשטרה שמגיעים לדוכן העדים עולה על גדותיה – וממחישה את המהימנות והאמינות של החבורה הזו.
זאת ואף זאת, נצ"מ בדימוס שרביט הודה השבוע שהאזין לשיחות של אשל בנושא תאגיד השידור הציבורי.
רגע, רגע. מה הקשר של תאגיד השידור הציבורי לחשדות המדומיינים נגד אשל? אין קשר! אז למה להאזין לשיחות הללו? האם הייתה לכך סיבה פוליטית?
בכל מקרה, עוד דוגמא שחוקרי המשטרה בגיבוי הפרקליטות עושה ככל העולה על רוחם – ובניגוד לחוק.
הורדת העמדה וההסתרה
שרביט הודה השבוע לראשונה שהעמדה הורדה כיוון שלא היה לה אישור ממנדלבליט.
איך קורה דבר כזה? איך חוקרי משטרה בכירים בגיבוי הפרקליטות המלווה (שי ניצן וליאת בן ארי) פועלים באופן פרטיזני, בניגוד לחוק ומאחורי גבו של היועמ"ש?
אז זהו, שהמטרה קידשה את כל האמצעים. הבעיה היא גם ההסתרה: מומי משולם גלגל את האחריות לכך על כורש ברנור. ברנור גלגל את האחריות לראש אח"מ והתחמק מלענות למה הורדה העמדה.
שרביט הודה בכך לראשונה, והגדיל לעשות ואמר שניהל על כך שיח עם ברנור. כלומר, ברנור לא אמר את כל האמת בעדותו. וזה ראש יאח"ה !!!
שרביט הודה גם שלא נכתב מזכר על האירוע הדרמטי הזה, דבר בסיסי בעבודת משטרה. כולם קיוו שהדבר יוסתר ולא ייחשף אבל לא תיארו לעצמם שנתניהו ינהל משפט ועו"ד דינו עמית חדד "יחפור" בכל פרט.
החסיונות
ההסתרה פנים רבות לה – זה מתחיל מאי תיעוד ואי כתיבת מזכרים על אירועים דרמטיים, ונמשך בשימוש אינפלציוני בחסיונות.
אפשר להבין שהמשטרה מבקשת חיסיון על שיטות ואמצעים שבהם היא פועלת, אבל בחלק גדול מהמקרים – מדובר בשיטה לקבור את מה שמאוד רוצים להסתיר.
מכיוון שהממונה על החסיונות הוא חותמת גומי שמקבל כסף רב עבור חתימתו – אין שום בקרה ובדיקה על טיב החסיונות.
למה כל מערך ההפעלה של בן כספית נותר חסוי? למה עדותו ברובה נותרה חסויה? אין כל סיבה לכך.
השבוע, למשל, נחשף בעדותו של שרביט שהוצאה תעודת חסיון על "מסירת מידע" של שי ניצן בתיקי האלפים. מדובר במידע שנמסר בנוגע לעד המדינה ארי הרו.
ראשית, למה לחסות פרט כזה? ושנית, יש פה ניגוד עניינים זועק לשמיים: אנשיו של שי ניצן הם אלו שהחליטו להוציא חסיון על פעולותיו. כלומר, הוא החליט על עצמו.
הנה עוד סיבה למה שי ניצן יוזמן לדוכן העדים כעד הגנה.
