יומן הבוקר
נפתלי בנט, התקשורת, עמית סגל (ויקיפדיה)
סופ"ש בסימן התרפסות: בנט התרפס בפני האמריקנים, עמית סגל בפני "נוניתון" והיפכה התרפסות של "נוניתון" מול עמית סגל. החוט המקשר הוא שקרנות תקשורתית

החוט המקשר בין שני הנושאים שעל הפרק ביומן הבוקר שלי: התנהלות התקשורת…

***

בנט הושפל ע"י ביידן והתרפס בפניו – ובתשקורת חוגגים על "הישגיו"

מבחינתי, התמונה הכי משמעותית במפגש השולי מאוד של ביידן-בנט היא התמונה שבה הנשיא האמריקאי מקריא מתוך דף את הסיכומים שהוכנו לו מראש.
זה רק ממחיש את רמת העניין האפסית שלו במפגש, ובמקביל את עליבותה של התקשורת הישראלית שהיללה את בנט (בן כספית: "שליחות גורלית"!) ואת "הישגיו" בפגישה.

דנה וייס, רינה מצליח, אמנון אברמוביץ', בן כספית, ברק רביד ועוד סוללה של לקקנים הפכה את הפגישה ל"פיסגה" (הנדסת תודעה) ואת כל הדברים הטריוויאליים בה (מלאי כיפת ברזל, ויזות) להישגים "אדירים" ו"ענקיים".
כמה פאתטי.

במוצאי שבת כבר התברר שבנט הבטיח לביידן לא לצאת בפומבי נגד הסכם הגרעין עם איראן, אם יהיה כזה, מה שמלמד שבנט לא רק הושפל בדחייה ובעיכוב בפגישה, אלא גם התרפס ונכנע בפני כל הדרישות האמריקאיות, כולל לא למתוח את החבל עם הפלסטינאים.

בקיצור, מדיניות "אפס הפתעות" שנתניהו דיבר עליה – מקבלת גושפנקא במפגש החטוף של בנט עם ביידן, שהתקשורת האמריקאית כמעט ולא התייחסה אליו.

יפים דבריו של השופט בדימוס הרן פינשטין, שאותו אני מעריך מאוד, על הפגישה:

"האם שמתם לב ל'התלהבות' של הנשיא האמריקאי במהלך פגישתו עם ראש הממשלה שלנו? האם הפלגמטיות של הנשיא היא תוצאה של גילו או של חוסר העניין שלו בפגישה? האם שמתם לב כי הקשיש האמריקאי לא סטה ולו במילימטר מהפרוטוקול ולא הבטיח כל הבטחה חריגה או מיוחדת?

האם שמתם לב כי מי שנהנה מהמפגש היו מספר שדרניות ושדרנים שהרבו להג ועשו צחוק מעצמן ומעצמם בדיבורי סרק חוזרים ונשנים? האם אפשר לטעון להגנתו ולטובתו של בנט כי האפגנים והרוצחים של דאע"ש הם האשמים למהלך הפגישה ולתוצאותיה?

האם שמתם לב כי התקשורת מקדישה תשומת לב בלתי הגיונית לביקור ואינה מתייחסת כלל לעובדה כי בתי החולים הציבוריים קורסים? האם נכונה ההנחה שלי כי המחדל הזה של התקשורת נובע מחוסר סנסציה חדשותית של מצב בתי החולים? האם יש סיכוי כי מצב בתי החולים ישתפר?

האם יש סיכוי כי התנהלות התקשורת תשתנה?"

והתשובה היא כמובן: לא. אין סיכוי שהתנהלות התקשורת תשתנה, נהפוך הוא. הרצון שלהם לגונן ולעטוף בצמר גפן מתוק את בנט ולפיד רק יגבר.

ההתפרסות של "נוניתון" בפני עמית סגל וההתפרסות של סגל בפני ה"נוניתון"

8 עמודים של ראיון סופר מלוקק קיבל עמית סגל ב"נוניתון" ("ידיעות אחרונות") והכל בשביל לשווק את ספרו.

אני כותב ועוסק בעניין סגל רבות, משום שהוא מסמל בעיניי את כל מה שרע בתקשורת, במיוחד במה שנחשב ל"לתקשורת הימין".
מבחינתי סגל הוא לא ימין, הוא בסך הכל איש שיווק שרוצה לעשות לביתו וימכור את העקרונות האידיאולוגיים שלו, אם יש לו כאלה, בעד בצע כסף.

כמוהו כקלמן ליבסקינד, שהפך עלה תאנה בתאגיד השידור בשביל שכר מנופח וביצועים עלובים בתוכנית הטלוויזיה שלו (פחות מאחוז אחד של רייטינג!).
האנשים האלה, הציונות הדתית הפריבילגית והכדאיניקית, חנקו את הקולות האותנטיים של הימין ותקעו סכין בגב של הציבור הימני האותנטי, המזרחי והמסורתי ברובו – כשהכשירו את ממשלת בנט-לפיד.

הציבור הזה לא מעניין אותם ומעולם לא עניין אותם, מה שמעניין אותם זה רק הם עצמם.

בסופו של דבר הראיון הזה (לא הראשון) ב"נוניתון" הוא חלק משלח לחמך על פני המים של שני הצדדים.
סגל יודע היטב איפה מרוחה החמאה, כי מה שמעניין אותו זה כסף, כסף ורק כסף.

האם מי שמקבל ראיון כזה מלוקק, מסוגל לכתוב בטורים שלו דברים חדים על לפיד ובנט, יקירי "נוינתון"?
לדעתי, סגל ממש לא מסוגל וגם לא רוצה. עובדה, כל הטורים שלו ב"נוניתון" הם ברוח ליקוקים, הן ללפיד והן לבנט, ואם מבליחה איזו ביקורת היא ממש עדינה.

אני מביא כמה ציטוטים מהראיון הזה שמדברים בעד עצמם:

מגלומניות:

"ברוך השם, אין אף ראש מפלגה היום בישראל שלא עונה לי לשיחה. כשאתה מגיע לאוויר הדליל, מותר לך הרבה יותר. היום אני יכול להגיד כל מה שאני רוצה על בנט ולפיד, אמנם עד גבול מסויים, אבל הגבול מאוד גבוה, והם ימשיכו להיות אישי בקשר ולהעביר לי סיפורים. זו דרך העולם. הייתי פעם הצגת פרינג', היום אני ברודווי".

סגל פשוט שוכח את כלל הברזל: הבמה עושה את האיש ולא האיש את הבמה. כלומר, הוא עובד במונופול, ברגע שהוא לא יעבוד באלג'זירה 12, קרנו תלך ותרד, תהליך שהתחיל כבר עתה בגלל "האוויר הדליל" בלשונו.
שום "כוכב" או שום "טאלנט" לא גדול יותר מהארגון שבו הוא עובד, בטח לא איש שיווק כמו עמית סגל, שכבר מזמן לא עיתונאי, אלא מוכר ספרים.
פגשתי לא מעט אנשי עסקים בקריירה שלי עם אותו היבריס ושחץ של אני ואפסי עוד – כמעט כולם נפלו בסופו של דבר.

על לפיד:

"לפיד הוא ניסוי מעניין, אני עוקב אחריו בסקרנות. קרה ליאיר תהליך התבגרות בפוליטיקה. הוא גם עמד במבחן שאין רבים ממנו, הוא מנע מעצמו מנדטים. אני מחבב את יאיר לפיד במישור האישי, הוא אגב סיסס לי יום אחרי המריבה עם ארץ נהדרת וכתב: 'תלמד חוק לחיים, לעולם לא לצאת למלחמות עם תוכניות סאטירה', אפרופו ליאור שליין והוא".

לפיד עמד במבחן שאין רבים ממנו, מנע מעצמו מנדטים? סגל חי בסרט רע – לפיד הוא סכנה לדמוקרטיה – הנבערות שלו, הפוזה שלו, השחצנות שלו. בעצם, הפוזה והשחצנות משותפים מאוד ללפיד ולסגל. מין מצא את מינו.

על בנט:

"בנט הוא ראש ממשלה עם 6 מנדטים. זה הופך אותו מבחינתי ל'פוליטיקאי על'".

בנט רימה את הבוחרים שלו, מפר סידרתי של הבטחות, הוא עשה מעשה אנטי דמוקרטי אבל בשביל סגל הוא "פוליטיקאי על".
עד כמה סגל יכול להיות חסר יושרה אינטלקטואלית? יכול, יכול.

***

סופ"ש בפייסבוק של אלי
10:46 -> 11:12 -> 15:44 * 10:46 -> 11:16 -> 11:19 -> 12:04 -> 18:59 -> 22:23 -> 22:43

מאמרים אחרונים