עמית סגל שוב "כיכב" בסוף השבוע הזה בשתי הבמות שלו, בערוץ 12 וב"נוניתון", והמחיש עד כמה הוא קרוב לבנט ואוכל מכף ידו סיפורים למכביר, חלקם אני מניח ספינים כדי לשרת את בנט ותדמיתו.
הוא לא היה היחיד ואולי אפילו לא הכי מגוחך.
***
עמית סגל ובן כספית מקדשים ומכשירים את סחטנות בנט
בערוץ 12 ציטט עמית סגל את סביבתו של ראש הממשלה (היו בטוחים שזה מסרים של בנט שמדבר חופשי עם סגל) שמבצע גדול בעזה זו עובדה מוגמרת ורק עניין של זמן, ואנחנו על "אדי הדלק" ויש כבר תוכניות מבצעיות.
ראשית, מדובר בעניין חמור מאוד: ממתי ראש ממשלה מדליף לעיתונאי מקורב על מבצע צבאי צפוי בעזה? איזו מן אחריות זו?
בשבילי זו הפקרות וחוסר אחריות.
שנית, מרוב ספינים של בנט, נראה שההדלפה על מבצע גדול משרתת את האינטרס הרגעי שלו, כדי להשקיט את הביקורת על המדיניות הרופסת שלו.
האם באמת יהיה מבצע צבאי? את זה רק הזמן יגלה לנו.
ב"נוניתון" הגיע עמית סגל למסקנה עקומה בנוגע לסחטנותו של בנט.
לשיטתו של סגל האשמים בכך שהוא הצליח לסחוט ראשות ממשלה עם 6 מנדטים בלבד הם הליכוד ויש עתיד, עם הצעותיהם ה"מופקרות".
התיזה הזו של סגל היא עקומה, אנטי דמוקרטית וגם לא מציאותית.
חמור מכך, היא נותנת פרס לסחטן – קרי, בנט, כאילו התהפכו היוצרות: הנסחטים הם האשמים ולא הסחטן עצמו. הרי מי ששבר ומחץ את כללי הדמוקרטיה הוא בנט בעצמו, במגלומניה שלו להיות ראש ממשלה בכל מחיר, למרות שידע שהוא הופך את הקערה על פיה במשחק הדמוקרטי.
אז מה עושה סגל? נותן פרס לסחטן ומאשים את הנסחטים – עוד עדות לכך שסגל מתעקש לא לבקר את בנט, אבל את הנסחטים הוא מכנה "מופקרים", למרות שההפקרות היא כל כולה של בנט.
פוליטיקאי שממליך עצמו כראש ממשלה עם 6 מנדטים הוא לא "פוליטיקאי על" לשיטתו של סגל, אלא "תת פוליטיקאי" שסחט את ראשות הממשלה בתחבולות, בשקרים ובעורמה – ובין היתר מי שנרמל והכשיר את הסחטנות הזו – הוא סגל בעצמו – שהפך את הסחטן לאתרוג.
מי שהצטרף לתזה העקומה הזו מכיוון אחר הוא בן כספית, שכתב:
"לבנט קורה דבר מוזר. כפי שזה נראה כרגע, הוא איבד חלק ניכר מבייס המצביעים שלו.
לכאורה, זה רע. במציאות, זה נפלא. הוא השתחרר. הוא יכול לפעול בצורה חופשית לגמרי. הוא יכול לעשות רק את הדברים שצריך לעשות, נטו. בלי משקולות פוליטיות או אבני ריחיים על צווארו. הוא לא צריך לרצות מצביעים, הוא לא צריך להיות קשוב לקבוצות לחץ, הוא לא צריך לחשוב על סניפים, על פעילים ועל לחצים פוליטיים. יש במצב הזה קסם מופלא".
לשיטתו של כספית, הדמוקרטיה פשטה את הרגל. דמוקרטיה הרי היא שלטון הרוב, ובמקרה של בנט, לשיטת כספית, אין בה צורך. אפשר שראש ממשלה יהיה נטול רוב, נטול מצביעים, נטול מפלגה ונטול סניפים.
זו לא דמוקרטיה, זו בדיוק דיקטטורה. אגב, לא נכון שבנט לא צריך להיות קשוב לקבוצות לחץ, הם הרי נמצאים בממשלתו, והוא כל הזמן צריך לרצות אותם, אחרת ייפרד מהר מאוד מכיסאו.
דבר שני שבולט לעין הוא העבודה התקשורתית המאסיבית של בנט. אמרו על נתניהו שהוא "אשף תקשורת", אבל בנט משקיע מאמצים כבירים בניסיון לייצר לעצמו תדמית חיובית. תדרוכים של שעות וימים שלמים לעיתונאים, לחץ על התקשורת להיטיב איתו, שממילא מעניקה לו סיקור אוהד.
בסוף השבוע חשפתי שמשרד ראש הממשלה הגדיל את תקציב שכירת ציוד לעיצוב במות לצרכי בנט ב-50% השנה, שזה 12.5 מיליון שקל(!) לארבעת החודשים האחרונים של השנה.
התירוצים היו משונים: בגלל הציוד שקיים ברעננה ובגלל שבנט מרבה "לצאת לשטח". סליחה? אי אפשר להסתפק בתקציב המקורי – 25 מיליון שקל בשנה? האם כספי ציבור צריכים לממן את גחמות התקשורת של בנט?
עד כמה הגחמות הללו מגוחכות – אפשר היה לראות בצילומים שהופצו ע"י לשכתו לאחר שבנט הפציע בחפ"ק המשטרתי לחיפוש המחבלים ביום שבת בלילה ונכח לפי דף המסרים עד 3 לפנות בוקר. את דף המסרים מיהרה להעביר דפנה ליאל מערוץ 12 ואור הלר מערוץ 13.
בנט חושב שתמונה או שתיים אחרי ימים שהוא נעלם בעקבות בריחת המחבלים – תשפר את תדמיתו? נו, באמת. אריזה נוצצת של התקשורת לא יכולה להעיד את מה שבתוכה.
סחטן נשאר תמיד סחטן.
***
סופ"ש בפייסבוק של אלי
09:05 -> 10:15 -> 13:17 -> 17:16 * 11:47 -> 13:42 -> 19:13 -> 21:01
