אני ממליץ מאוד לשמוע על הרצאתו המאלפת של ד"ר משה ברנט ביו-טיוב על בגידת האליטות וההפיכה שהם עשו כדי להדיח את נתניהו.
אני שמח שעוד ועוד אנשים, הן בתקשורת, הן באקדמיה והן בעולם המשפט הפרטי, מצטרפים למסקנה הזו, עליה עמדתי לפני שנים.
שני הטיעונים המרכזיים של המערכת המשפטית נגד ה"ביביסטים" הם: 1. שהפיכה זו תיאוריה הזויה שאין לה שום הוכחות, 2. שאי אפשר באמת לגייס עשרות פרקליטים, עשרות חוקרים ויועץ משפטי בשביל לעשות הפיכה משטרית.
***
נתחיל מהטיעון השני: מי שחושב שבאמת היה סיעור מוחות לקראת הגשת כתבי האישום נתניהו אינו יודע על מה הוא שח.
שופרי הפרקליטות אוהבים לתאר מצב שבו 29 פרקליטים ישבו על המדוכה ולכן לא יכול להיות שהיתה פה הפיכה מתואמת.
ובכן, לא 29 פרקליטים ישבו לסיעור מוחות, אלא 2 בלבד – ליאת בן ארי ושי ניצן. אחד מהם "הוחזק בגרונו" (מנדלבליט) השאר היו "משובטים" כפי שאני קורא להם, הווה אומר: זה DNA של ארגון, רוח המפקד תקראו לזה, אג'נדה פוליטית שמשתלטת על הרציונל המשפטי.
שום משפטן לא יכול לנתק את עצמו מהיבטים פוליטיים, הם הרי חיים בתוך עמם, והניסיון להציג אותם כמי שמחליטים "אך ורק לפי הראיות" הוא מגוחך, במיוחד בתיק כה נסיבתי כמו תיק 4000.
הרי אין בתיק הזה ולא ראיית זהב אחת, אז איך החליטו בכל זאת להעמיד לדין על סוגייה חדשנית משפטית? למה ליישם תקדים חדשני דווקא על נתניהו?
ובכל זאת, היה בכל זאת אחד שסטה מן הקו של ה"משובטים" – רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהמליץ לסגור את תיק 2000 ולהוריד את סעיף השוחד בתיק 4000 – וזו הסיבה שחטף באבי אביו מהשופרות שתודרכו ע"י הפרקליטות ("נחש צפע מלא רעל").
בואו נפסיק את ההיתממות: אם תוצב קלפי במשרד המשפטים להצבעת הפרקליטים, אני מתקשה להאמין שנתניהו והליכוד עוברים את אחוז החסימה.
גם ההתבטאות האומללה של מנדלבליט על "חסדי שמים" בהקשר של נתניהו ("סכנה לדמוקרטיה") – מוכיחה שעל הפרק עמדה סוגייה פוליטית ואבחנה סובייקטיבית לחלוטין על נתניהו – ולא רק שיקולים משפטיים טהורים.
הטיעון הראשון שאין לכך שום הוכחות; ובכן, ההדלפות הפליליות המתוזמנות במיוחד בתקופת הבחירות ב-2019 (שתי מערכות בחירות) מעידות יותר טוב מכל דבר שהיתה פה יד מכוונת וזדונית.
הדלפה אחר הדלפה, ל"עיתונאים" שעובדים צמוד עם הפרקליטות ובעצמם בעלי אג'נדה רק-לא-ביבי – סמוך מאוד למועד הבחירות, הדלפות שהתבררו במקרה הטוב כמסולפות ובמקרה הרע כשקריות.
מי שהדליף, פרקליט או חוקר, ידע היטב שזה עלול להטות את דעת הקהל ומי שקיבל את ההדלפה היה שותף לכך באופן מלא. שניהם שותפים בפוטש פוליטי במודע, בידיעה, מתוך כוונה ברורה.
ה"עיתונאים" מרבים לאמר שהדלפות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה. ממש לא. במקרה הזה זו פגיעה קשה מאוד בדמוקרטיה, התנקשות בדמוקרטיה.
כשיש שני צדדים להדלפה שהכוונה שלהם היא לא זכות הציבור לדעת אלא הטיית בחירות – זו הפיכה משטרית. לגיא פלג, ברוך קרא, רביב דרוקר, אביעד גליקמן לא היתה כוונה לממש את זכות הציבור לדעת עם ההדלפות הללו – היתה להם כוונה מאוד ברורה לפגוע בסיכויו של נתניהו להיבחר שוב.
והיו דברים מעולם: הרי ליאורה גלאט ברקוביץ' הדליפה פלילית בזמנו לברוך קרא כי לא היתה מעוניינת בהיבחרו של אריאל שרון ז"ל. כלומר, זו הדלפה שנועדה לפגוע במועמד פוליטי מטעמים אידיאולוגיים.
כמו גלאט ברקוביץ' יש מאות פרקליטים כאלה, שיושבים על ברז המידע ומתזמנים הדלפות כדי לפגוע במועמדים שאינם נראים להם.
בזמנו, היועץ אליקים רובינשטיין ראה זאת בחומרה והורה על פתיחת חקירה שחשפה את גלאט ברקוביץ'. מאז תופעת ההדלפות מהפרקליטות רק החמירה והגיעה לשיאה בתיקי נתניהו, אבל מנדלבליט החליט למרוח פעם אחר פעם את הבקשות לחקירה של פרקליטי נתניהו ואלוביץ'.
במקרה אחד, זה אף הגיע לבג"ץ (הדלפה לרביב דרוקר שהיה ברור שהגיעה ממערכת אכיפת החוק) תוך אמירות נוקבות על חומרת ההדלפות, אבל מנדלבליט הצליח למרוח גם את בג"ץ בטיעון שמדובר במאות גורמים נחשפו לחומר ולכן יקשה לחקור את זה.
גם הבקשה של שופטי נתניהו לפתוח בחקירה נגד המדליפים ב"פרשת" התכשיט של שרה נתניהו עדיין לא נענתה.
הסירוב העיקש לחקור הוא בבחינת על הראש הגנב בוער הכובע. מנדלבליט מבין היטב שכל חקירה עלולה להגיע למקורביו בפרקליטות ותחשוף את השיטה וחמור מכל בחינתו את כוונות הפוטש – ולכן הוא התחמק לאורך כל כהונתו מפתיחת חקירה מתבקשת בעניין.
הוא מפחד, מפני שההדלפות היו כלי בידיה של הפרקליטות לבצע בישראל הפיכה משטרית.
***
***
אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
09:24 -> 10:05 -> 12:10 -> 19:54 -> 20:00
