אם יש מסקנה ברורה מחקירותיהם של ניר שוורץ ויניב פלג, שני חוקרי ניר חפץ, היא שהחקירה היתה בררנית באופן בוטה – החוקרים לא חקרו כלל את התקיימותם של אותם "אירועים חריגים" בכלי תקשורת אחרים או אצל פוליטיקאים אחרים, אלא בחרו להחיל אמות מידה שונות באופן שפגם אנושות בתוקף הטענות שהועלו בכתב החשדות.
***
שוורץ ופלג הודו במפורש כי הם נמנעו מלבחון את כל כיווני החקירה העולים מן העדויות שנגבו וכלל לא חקרו על "היענות חריגה" (פלג לא הבין בכלל מה זה). הרי על פי הפסיקה ברור כי מחובתה של המשטרה להגיע לחקר האמת ונגזרת עליה החובה למצות את כיווני החקירה האפשריים. מה שקרה בתיק 4000 – זה בדיוק ההיפך: החוקרים זנחו לא פעם כיווני חקירה אפשריים אשר עלו באופן ברור מצד עדים שונים.
שוורץ ופלג אף הודו שכיוון החקירה שלהם צומצם לעניינו של נתניהו בלבד. פלג אף הודה שניתנו לו 8-10 סטים של שאלות שהוכנו לו מראש ע"י הפיקוד (וכנראה גם הפרקליטות), שלמעשה הגבילו אותו רק לכיוון של הפללת נתניהו.
והעניין הכי משמעותי: 315 הפניות מעולם לא נחקרו ולא נבדקו ולנתניהו הוצגו רק כ-30 כתבות שהוצגו לעיונו, בלי להטיח בו את האשמה של "היענות חריגה".
כלומר, נתניהו לא נחקר על ליבת כתב אישום וכתב האישום כלל לא בדק את רשימת ה-315 אלא העתיק אותה מהתכתובות שניהל ישועה עם אלוביץ'.
העניין של כיווני חקירה אחרים עלה בשורה של חקירות, לדוגמא חקירתו של ינון מגל.
מגל השיב כי יש כל הזמן לחצים אשר מגיעים מהמון גורמים, לאו דווקא מסביבת ראש הממשלה. אלא שהחוקרים ננעלו כאמור על התיזה של נתניהו ונמנעו באופן מכוון מלבדוק ולחקור את הנושא.
מגל ביקש להביא דוגמאות נוספות להתערבויות שלא הגיעו מכיוון סביבת נתניהו, אבל הוא נתקל באטימות מוחלטת ומובל חזרה לספר על ההתערבויות שהגיעו מכיוון נתניהו:
חוקר: "ההתערבויות… ההתערבויות… ממי קיבלת את הבקשות?"
מגל: "עכשיו… אני אתן לך דוגמה? אושרת קוטלר, רצינו לפרסם עליה משהו, הלכו לאילן ישועה, ביטלו לי את זה. ברק, פואד.. כאילו כולם".
חוקר: "בסדר".
מגל: "כולם, זה…".
חוקר (קוטע אותו): "בסדר, יאללה הבנתי".
לאורך כל החקירות עד כה במשפט, וגם לפי תמלילי החקירות במשטרה, ברור כי החוקרים בגיבוי הפרקליטות התעלמו מכיווני חקירה אפשריים מסיבה מאוד פשוטה: חקירה לכיוונים נוספים היתה מקעקעת את תזת הפרקליטות, ומראה כי ההתערבות בסיקור מצד נתניהו בכתבות וואלה היתה זניחה ולא משמעותית, או לכל הותר התערבות בהיקף המקובל בעולם התקשורת ולא כטענת כתב האישום כי מידת ההתגייסות וההיענות היתה "חריגה".
העדויות של שוורץ ופלג רק חיזקו את החקירה הבררנית שהוכתבה מראש על-ידי יהודית תירוש וליאת בן ארי, מה גם שהחוקרים לא היו בקיאים בכלל בתחום התקשורת ולא הבינו מושגים בסיסיים.
מה שקרה בפועל הוא שהחוקרים, בהוראת הפרקליטות, החלו במלאכתם מהסוף להתחלה: תחילה הגיעו לכלל מסקנה כי נתניהו ביצע את העבירות המיוחסות לו, מכאן המשיכו לגביית עדויות מהאנשים הסובבים את נתניהו כאשר התשאול והחקירות מכוונים למטרה אחת – קבלת תשובות שיעלו בקנה אחד עם מסקנתם.
מה קרה כאשר העדויות והממצאים לא התיישבו עם מסקנתם? החוקרים קטעו את העדויות והחלו לפעול בכל דרך ובכל מחיר על מנת להתאים את הראיות והממצאים למסקנתם הראשונית (כמו שתילת זיכרון במוחו של ניר חפץ שלא זכר מועדי פגישות או שתשובותיו לא התאימו לתזה).
במסגרת פעולות אלה נקטו החוקרים, בין היתר, באיומים ובהפחדות, בהפעלת לחץ נפשי קיצוני כלפי נחקרים ובשיטות תחקור דורסניות ופסולות.
בכל אלה צפו אונליין מפקדי היחידה (אלי אסייג ויואב תלם) והפרקליטים המלווים (יהודית תירוש ואמיר טבנקין) בחדר הבקרה – ולא נקפו אצבע ובעצם עודדו את שיטות החקירה הפסולות כדי לשבור את רוחם של הנחקרים – דבר ש"עבד" אצל ניר חפץ ושלמה פילבר.
וחמור מכך: החוקרים ניסו להעלים כל פער אפשרי בין הממצאים האמיתיים שעלו בחקירה לבין ה"ראיות" שאספו לכאורה ועליהם הם מבקשים לפתות בהליך משפטי.
זה כלל מחדלי רישום בוטים, חורים בחקירות, כך שלחלקים מסויימים מחקירות העדים אין כל תיעוד (למשל, ה"טיולים" של החוקר עם ניר חפץ בחניון התת קרקעי במשך שעות) ונמנעו – באופן מודע – ממיצוי כיווני חקירה נוספים שעלו במהלך החקירה.
לכל זה נוסף צווי מעצר וחיפוש דרקוניים שבהם המשטרה שיקרה לבתי המשפט והמציאה עבירות שלא היו ולא נבראו.
***
אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
13:15 -> 13:59 -> 17:51 -> 18:38 -> 19:45 -> 21:01