מיד אחרי המונולוג עם רוטוויילרים נועצי השיניים של פילבר, שנאמר בקול רועד ועל סף דמעות, היתה הפסקה של כ-10 דקות. צוות הפרקליטות ניצל אותה להתייעצות בפינת המסדרון של אולם הדיונים: ליאת בן ארי, יהודית תירוש, ניצן וולקן, אמיר טבנקין, אלון גינדין ואסף עיסוק – התקבצו ל"סיעור מוחות".

אפשר רק להניח שהאפשרות לבקש להכריז על פילבר עד עוין ריחפה באוויר.
לעת עתה, היא ירדה מן השולחן, אבל נראה שהיא תמשיך לרחף באוויר בשבוע הבא, תלוי כמובן בדינמיקה של האירועים.

כמו שזה נראה אחרי יום העדות הראשון של פילבר – לבן ארי ולתירוש צפוי כאב ראש רציני. פילבר עושה להם את המוות וממש, אבל ממש, לא מספק את הסחורה שהן קיוו לה.
הוא מגמד, הוא משנמך, הוא מעקר לחלוטין את המשמעות מאירועים שהם ראו בהם "ראיות זהב" נסיבתיות.

הכרזה על עד עוין או לא, יש פה משולש של אינטרסים: הפרקליטות, פילבר וצוותי ההגנה.

***

האינטרס של פילבר ברור: לעבור את החקירה הראשית, שעל-פי הערכות תיארך עוד 8 דיונים, בלי שהפרקליטות תבקש להכריז עליו כעד עוין, ואז להסתכן בנקמת המערכת שידועה מאוד בנקמנותה וברדיפה אחרי אלו שלא מיישרים איתה קו.
כשיעבור את החקירה הראשית הוא יגיע לחקירה הנגדית משוחרר מכל איומים ולכן לשונו תהיה הרבה יותר משוחררת.
אין ספק שהוא יבוא בחשבון עם כל הגורמים שרדפו אותו – מהתקשורת ועד המשטרה וגם הפרקליטות.

האינטרס של ההגנה חופף לאינטרס של פילבר: שהוא ימשיך מצידם לשחוק ולגמד את תזת כתב האישום בחקירה הראשית ויתקע בה מסמר אחרון בחקירה הנגדית.

האינטרס של הפרקליטות הוא יותר מורכב: מצד אחד, בן ארי ותירוש מבינות היטב שפילבר גרם לפרקליטות נזק אדיר ביום הראשון של עדותו, ועלול לגרום נזק עוד יותר גדול בהמשך עדותו.
זה כמו ניהול סיכונים: האם לחתוך הפסדים כבר עכשיו או להמשיך ולהסתכן בהפסדים גדולים יותר בעתיד.

הפרקליטות כבר שלפה את הקלף החזק ביותר שלה (פגישת ההנחיה לכאורה) – שפילבר גימד מאוד והוא עלול לגמד את כל החיבור לנתניהו בישיבות הבאות.
הבעיה היא, שזה לא תלוי רק בפרקליטות: זה תלוי כמובן בפילבר וגם תלוי בבית המשפט, שהוא זה שאמור לקבל את ההחלטה על ההכרזה של עד עוין.

כדי לבקש על הכרזה כעד עוין, הפרקליטות צריכה להצביע על סתירות בין גרסאותיו של פילבר או פערים ממשיים.

מפעל האיומים של ליאת בן ארי ויהודית תירוש

לפי היום הראשון, פילבר מהלך בין הטיפות באמנות רבה ומותח את החבל עד הקצה בלי לקרוע אותו, דבר שמוציא את יהודית תירוש משיווי משקלה.
הוא מקפיד לאמר שהוא דיבר אמת בחקירותיו (אגב, היתה גם חקירה ברשות ני"ע שבה אמר שנתניהו לא היה כלל מעורב), אבל, והוא מדגיש שזה לא "אבל" אלא "גם".
כלומר, הוא עושה מן השלמות לחקירותיו ומסביר זאת (בצדק) שהעולם הוא לא שחור או לבן, אלא הרבה יותר מורכב, מה גם שהוא מדגיש שהחוקרים מנעו ממנו להסביר את המורכבות של הדברים ודרשו ממנו לענות ב"כן" או "לא".

עכשיו מתעוררת השאלה אם ההשלמות של פילבר, לפחות בעיני הפרקליטות, הן לא סתירה בהשוואה למה שאמר בחקירותיו.
ההתנהלות של תירוש, האיומים והתוקפנות שלה מעידים כאלף מונים שזה מה שהיא חושבת – שיש פערים בגרסאותיו שלא נוחות לה.

ויש גם את הפן התקשורתי, שבפרקליטות אולי לא מפנימים אותו: בקשה להכריז על פילבר כעד עוין ומסע נקמה נגדו, היא למעשה הודאה שהם נכשלו איתו, נכשלו עם עד המדינה המרכזי שלהם.
זו מכה תדמיתית קשה וגם מסע נקמה משפטי נגד פילבר יתן עוד מכה ויתפרש בציבור כרדיפה.
זו הסיבה, להערכתי, שהפרקליטות מעדיפה להעיף רמזים מאיימים לפילבר באולם הדיונים בתקווה ש"יתיישר", אך בינתיים זה לא ממש עוזר, לפחות על פי היום הראשון.

כאן הפרקליטות מיישמת את הקלישאה: "מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח". כלומר, נמשיך לאיים בצורה יותר בוטה.

כבר אחרי הדיון הראשון פרסם גידי וייץ, אחד משופרי ונאמני הפרקליטות, איום נוסף לפילבר:
"פילבר יצטרך להיזהר שלא לחצות את הגבול…", אחרי שאישר שתירוש הילכה עליו אימים כשביקשה להגיש לשופטים את הודעותיו המקוריות במשטרה ("היה זה רמז עבה לאפשרות שתבקש להכריז עליו כאל עד עוין, הכרזה שמשמעותה המעשית היא ביטול הסכם עד המדינה").

הנה כי כן, גידי וייץ השופר מאשר את מה שתירוש הכחישה באולם הדיונים – שהיא מאיימת.
אלא שוייץ לא סיפק את התמונה המלאה. גם אחרי שתירוש איימה, פילבר המשיך "להשלים" את גרסאותיו ואף הטיל את פצצת ה"רוטוויילרים נועצי השיניים" שכוונה גם לתירוש עצמה.

כלומר, למרות האיומים, פילבר לא פראייר. גם הוא מבין שהפרקליטות מהלכת על חבל דק.

***

אתמול בטוויטר ובפייסבוק של אלי
09:14 -> 12:26 -> 15:36 -> 16:26 -> 20:13 -> 22:15