אחד מסיפורי אלף ולילה של הדס קליין היה האירוע שנקרא לו אירוע ה"בגאז'". באירוע הזה, שקליין חזרה עליו שוב ושוב כחזות הכל, היא סיפרה על "העמסה" של ארגזי שמפניה לבגאז' רכבו של נתניהו אחרי ארוחה משותפת עם ארנון מילצ'ן.
קליין הוסיפה פרט רכילותי כהרגלה: שיונתן חסון הביא כוס שמפניה לשרה נתניהו בדרכה לרכבה.

בחקירתה הנגדית התברר שוב עד כמה קליין היא עדה לא אמינה והשופטים הקשו עליה שוב ושוב ולא הצליחו לקבל ממנה תשובות.
במקום זאת, קליין המציאה פתאום גרסה חדשה, פתאום היא נזכרה בעוד פרטים, 7 שנים ויותר אחרי אירוע, פרטים שהיא לא סיפרה במשטרה שהזיכרון שלה אז היה יותר רענן.

***

קליין אמרה שהיא הלכה בעצמה לבנימין נתניהו ושאלה אותו היכן לשים את הדברים – את השמפניות, את הסיגרים ואת האוכל – כשהיא מתאמצת מאוד לספק את הסחורה לפרקליטות על מודעות נתניהו.
אלא שהשופטים לא קנו את הזיכרון הפתאומי של קליין, לא ממש האמינו לה ושוב הקשו עליה. קליין שוב התפתלה והתחמקה אבל מה שמדהים בכל הסיפור המוזר הזה – שמדובר באירוע אחד ויחיד, אם היה, גם לפי שיטתה של קליין – שאותו קליין והפרקליטות ניפחו כאילו זו "תופעה" ו"קו אספקה שוטף".

הנה התמליל המלא, בסוגריים הערות שלי.

עו"ד חדד: עכשיו, כשבני הזוג היו מגיעים להתארח בבית ינאי מי שהעמיס את השמפניות אם נתנו את השמפניות לרכב של בני הזוג נתניהו היה יונתן חסון?

קליין: יונתן עם הנהגים של מר נתניהו, או הנהגים של גברת נתניהו.

עו"ד חדד: אוקי, לא את?

קליין: אני לא מחזיקה, זה כבד.

עו"ד חדד: יונתן הוא אדם שאמור לדעת מי ראה אותו שם את השמפניות ברכב, זאת אומרת הוא שם את השמפניות בעצמו הוא יודע יותר טוב ממך מי ראה אותו או לא ראה אותו מעמיס את השמפניה לרכב נכון?

קליין: נכון, אבל אני גם הייתי שם אז אני לא יודעת מה יונתן ראה, אני ראיתי מה שראיתי.

עו"ד חדד: גב' קליין שמענו, דקה, בנחת.

קליין: בנחת מאוד

עו"ד חדד: עכשיו, יונתן חסון סיפר בחקירה שלו במשטרה שהוא ואנשי הבית היו שמים את השמפניות ברכב של נתניהו בזמן הארוחה בזמן שהם אוכלים ולכן נתניהו לא ראה את ההעמסה עצמה כי הם עדיין אוכלים משפחת נתניהו

קליין: לא תמיד

עו"ד חדד: בואי תראי מה הוא אומר. שואלים אותו ביבי רואה את זה? זאת אומרת הוא רואה שמעמיסים את הדברים האלו לאוטו? לא. בדרך כלל נגיד זה קורה בזמן שהם יושבים לאכול או לקראת סוף הארוחה כשאוספים את השאריות של האוכל. אז בדרך כלל מה שהוא אומר זה נכון?

קליין: נכון, הגיוני, מר נתניהו לא צריך לראות את כל ההעמסה, אגב, הוא גם אמר לי פעם איזה נהג לתת לו. לאיזה נהג לבקש כי זה לא נהג אחד שם.

עו"ד חדד: בואי

קליין: למה בואי בואי, כשאתה שואל אותי שאלה

עו"ד חדד: שמה, מה הוא אמר, לאיזה נהג לתת מה.

קליין: לאיזה נהג מהאנשים שלו שם להגיד לו שישימו את זה באוטו.

עו"ד חדד: נתניהו אמר לך את זה?

קליין: כן, נתניהו אמר לי את זה

עו"ד חדד: לאיזה נהג?

קליין: אולי זה היה ויקטור או צ'רלי, אני לא זוכרת

עו"ד חדד: ויקטור או צ'רלי.

קליין: ויקטור היה של שרה, צ'רלי זה היה של מר נתניהו, היה גם בועז, אני לא זוכרת שמות כרגע

עו"ד חדד: טוב, ומה הוא אמר, לשים אצלם את מה? מה הוא אמר לך?

קליין: את הדברים, את השמפניות, את הדברים, מה זאת אומרת את מה?

עו"ד חדד: הוא אמר את הדברים? הוא אמר את השמפניות, מה הוא אמר?

קליין: תשמע, אתה לא תיסחב אותי עכשיו שנים אחורה ותגיד לי מה הוא אמר, הכוונה הייתה

עו"ד חדד: את עושה את זה

השופט בר-עם (נוזף בקליין): גברת קליין יש הבדל בין כוונה לבין דברים שנאמרו בצורה מפורשת. כוונה זה כפי שאת סיפרת זה שאלה אחרת

קליין: אנחנו אומרים שיש לנו את המשלוחים הרגילים שאנחנו צריכים לתת כולל, כולל אוכל בקופסאות שלימור מכינה במיוחד לזוג נתניהו לקחת הביתה.

עו"ד חדד: אז את לא יודעת אם הוא אמר שימי את האוכל?

קליין (מסתבכת): לא, לא, אני יודעת על הארגזים, אמרנו שיש לנו את כל הדברים, את השמפניות, את הסיגרים, את האוכל, יש לנו את כל הדברים.

עו"ד חדד: אמרת לנתניהו יש לו את השמפניות, את זוכרת את השיחה הזאת?

קליין: אני באתי לחדר שם

עו"ד חדד: הרגע אמרת שאת לא זוכרת

קליין (הבינה שהסתבכה וכהרגלה מתחילה להיות תוקפנית): לא, אני מסבירה לך, תשמע אתה לא תמשוך אותי לדברים ותגידי אחר כך מה אמרתי ומה לא אמרתי, אני זוכרת מקרה ספציפי אחד מאוד שהעמיסו והוא גם אמר לי למי להעמיס את זה כולל כל הדברים, כולל האוכל.

עו"ד חדד: גב' קליין

קליין: שמפניות, סיגרים ואת האוכל

עו"ד חדד: שמעתי ואת הלהט,

השופט בר-עם: את זוכרת מקרה אחד, זה מה שאמרת?

קליין: מקרה ספציפי במיוחד אחד זוכרת שהוא אמר לי להעמיס. אני זוכרת על סיגרים ודברים אחרים אבל אתה מדבר על שמפניות כרגע.

עו"ד חדד: את זוכרת שהוא אמר לך להעמיס? בואי ספרי לי מה את זוכרת, לא בערך, ליד והשערות, מתי זה היה? בואי נתחיל בזה? באיזה שנה?

קליין: איזה שנה? אני זוכרת שזה היה אירוע עם ארוחת ערב בחדר עבודה של ארנון ותעלו את לימור, זה היה בתקופה שלימור הייתה שפית,

עו"ד חדד: באיזה שנה?

קליין: לא יודעת, כנראה ב-2015, 2016, משהו כזה

עו"ד חדד: אז את זוכרת ב-2015, 2016? זה לא היה ב-2007, 2008?

קליין: לא, זה לא היה ב-2007, 2008, סליחה לא, כי יונתן גם לא עבד אצלנו בתאריכים האלה

עו"ד חדד: אז יונתן העמיס את השמפניות האלו?

קליין: אני לא סוחבת, אני שאלתי את מר נתניהו אז אני לכן אומרת לך שמר נתניהו ידע שהדברים מועמסים ולאיזה נהג גם.  פעם אחת שאני זוכרת אותה

עו"ד חדד: גב' קליין שנייה, באמת, לא צריך את כל הרע

קליין: לא, אתה מטיל דופי במה שאני אומרת ואני אומרת לך על דוגמא מסוימת, אני זוכרת היטב (כרגיל, כשמדובר בנתניהו היא זוכרת "היטב", שמדובר ביאיר לפיד היא "לא זוכרת").

עו"ד חדד: טוב, גב' קליין כשאת מגיעה למר נתניהו לשיטתך הוא נמצא תוך כדי ארוחה?

קליין: הוא בסיום ארוחה בחדר ספריה שלנו

עו"ד חדד: ומה את שואלת?

.קליין: היכן לשים את כל הדברים, את השמפניות, את האוכל

עו"ד חדד: אמרת לו היכן לשים את כל הדברים, את השמפניות, את האוכל, כמו רוכל? זה לא הגיוני.

קליין: אתה לא תתפוס אותי עכשיו במילה מה אמרתי, אני אומרת לך שזה היה הסיפור, זה היה הדבר.

השופטת פרידמן-פלדמן: גב' קליין השאלה אם לשים את כל הדברים,

קליין: לא, כבר דיברנו על השמפניות

השופטת פרידמן-פלדמן: גב' קליין רגע, מה הוא יודע אנחנו לא יודעים כרגע, אנחנו שואלים מה הוא אומר או מה את אומרת? שאלת איפה לשים את הדברים?

קליין: כן, כי רציתי לדעת לאיזה נהג לתת

עו"ד חדד: נכון, איפה לשים את הדברים

השופטת פרידמן-פלדמן: השאלה היא מה בדיוק נאמר, הדברים, או משהו ספציפי? או מה בדיוק נאמר?

קליין: הדברים נאמרו במפורש מכיוון שגברת נתניהו הגיעה עם נהג שלה אז תבדוק מתי זה היה כי אני לא יודעת, היא הגיעה עם נהג שלה, מר נתניהו הגיע עם נהג שלו והם אחר כך חוברים ביחד ונוסעים ביחד הביתה

עו"ד חדד: גב' קליין

השופטת פרידמן-פלדמן: לא, זה ברור

קליין: לכן באתי לשאול את מר נתניהו איפה לשים את הדברים.

השופטת פרידמן-פלדמן: זה ברור, באיזה מהמכוניות לשים, השאלה היא לא באיזה מהמכוניות, השאלה היא אם הדברים, אם יש פירוט של הדברים או שמדברים על איפה לשים את המשלוח, איפה לשים את הדברים?

קליין: אני גם אפרט עוד יותר, גם נאמרו דברים במפורש וגם הבגאז' אני זוכרת בזיכרון שלי שהבגאז' היה מורם, פתוח כשמר נתניהו עבר לתוך המכונית, זה זיכרון אחד. אני מדברת על דוגמא אחת ואני מאוד,

השופט בר-עם: גם בדוגמא הזאת את ביקשת לדעת, זה נשמע גם הגיוני היכן לשים את הדברים, לא פירטת רשימת מכולת של הדברים אני מניח.

קליין: לא, אני כן אמרתי כי היה שם גם סיגרים, גם אוכל, גם שמפניות.

השופט בר-עם: שאלת את מר נתניהו היכן לשים את הסיגרים?

 השופט בר-עם: היכן לשים את השמפניות?

קליין: כן. כן

כב' השופט מ' בר-עם: ככה שאלת?

קליין: כן. כן

עו"ד חדד: כי את זוכרת את זה?

קליין: כן, אני זוכרת את זה

עו"ד חדד: מלפני שבע שנים?

קליין: אני זוכרת את זה כי זה דבר שנחקק לי בזיכרון שאני גם זוכרת אותו עובר כשהבגאז' שלו היה פתוח, מעבר לזה

עו"ד חדד: שנייה, בגאז' פתוח תיכף נדבר על זה

השופט בר-עם (לא מאמין לקליין): למה את צריכה לפרט את הרשימה? אני לא מצליח להבין?

עו"ד חדד: זה לא מתקבל על הדעת

קליין: כי היה לנו שם גם אוכל, היה לנו המון דברים לתת

השופט בר-עם (פעם נוספת, לא מאמין לקליין): בשביל מה היה צריך לפרט את הרשימה היכן לשים?

קליין: לא יודעת.

השופט בר-עם: א', ב', ג', ד', לשים את כל הדברים נשמע הגיוני, דברים שהוא מתכוון לקחת אבל לפרט,

קליין:  יש לו שם שמפניות, סיגרים, אוכל, יש המון דברים, לכן אני שואלת אותו

השופט בר-עם: אז יש חלק מהדברים שהוא מבקש לא לשים ברכב? בגלל זה את שואלת?

קליין: לא, כי אני לא יודעת באיזה אוטו, באוטו שלו או באוטו שלה.

השופט בר-עם: בשביל לדעת באיזה רכב לא צריך לפרט רשימת מכולת, אפשר לומר היכן לשים את הדברים

קליין (מבינה שהשופט בר-עם לא מאמין לה): אז אני לא יודעת, תשאל אותי דאז למה אמרתי לו את זה, אין לי מושג למה אבל את זה אני זוכרת כדוגמא אחת דרך אגב, אני זוכרת אותה גם כשהבגאז' היה פתוח והוא הלך שם בדרכו להיכנס ובאותה פעם אני גם זוכרת שיונתן גם מזג להם, לה, לא לו, שמפניה לדרך, את זה אני זוכרת.

עו"ד חדד: מזג שמפניה לדרך?

קליין: כן

עו"ד חדד: אבל תראי גב' קליין במרחק הזמן ואנחנו רואים דרך אגב, שאלתי אותך מקודם על מתי הייתה השיחה ביחס לפטור מעשר שנים אמרת לפני שנתיים, ואחר כך אמרת שזה היה ב-2015 והראיתי לך, עם כל הכבוד לזיכרון אני אומר לך שלדעתי לא מתקבל על הדעת שאת תבואי ותגידי לו איפה לשים את השמפניות והסיגרים והאוכל הארוז אלא יותר הגיוני ואת לא יכולה לשלול שזה מה שאמרת שבאת אליו ואמרת איפה לשים את הדברים, באוטו שלך או באוטו של שרה?

קליין: לא, לא, אל תגיד לי אני לא יכולה לשלול אני אומרת לך שבהזדמנות הזו אני לא מדברת איתך על עשרים מקרים, אני מדברת איתך על מקרה אחד שאני זוכרת היטב. תטלטל אותי כמה שאתה רוצה אני עומדת על הדבר הזה.

עו"ד חדד: את זוכרת אם זה היה אגב אירוע של חגיגת יום הולדת לגברת נתניהו? זוכרת את זה?

קליין: אני לא זוכרת את זה

עו"ד חדד: יכול להיות שזה היה גם הולדת של גב' נתניהו?

קליין: סליחה?

עו"ד חדד: הרי חגגתם ימי הולדת ביחד בטח ב-2015, 2016 כמו שאמרת

קליין: ב-2016 לא יכולנו לחגוג יחד זה כבר היה אחרי

עו"ד חדד: את צודקת, 2015, את זוכרת אם זה היה ביום ההולדת?

קליין: לא, אני לא אגיד לך דבר כזה

עו"ד חדד: את לא יודעת להגיד?

קליין: לא. לא. לא

עו"ד חדד: הבנתי ואת אומרת שאת זוכרת בוודאות?

קליין: כן.

עו"ד חדד: סיפרת על זה בחקירות במשטרה שאמרת שבאת למר נתניהו

קליין: לא יודעת אם שאלו אותי

עו"ד חדד:     שאלו אותך

קליין: אם שאלו אותך אז מה אמרתי?

עו"ד חדד: את זה לא סיפרת, את זה לא סיפרת.

קליין: בסדר, אתה עכשיו מכוון, שואל אותי שאלה ואני אומרת לך

עו"ד חדד: לא, גם אז שאלו אותך את אותה שאלה

קליין: ומה אמרתי?

עו"ד חדד: לא סיפרת על הדבר הזה, סיפרת על הבגאז', זה סיפרת.

קליין: לא סיפרתי ששאלתי את מר נתניהו איפה לשים את

עו"ד חדד: לא, ושאמרת לו איפה השמפניות והסיגרים, לא.

קליין: אז אמרתי. שאלו אותי על זה ואני לא אמרתי?

עו"ד חדד: לא סיפרת על זה, לא. הנה חבריי פה היו קמים

קליין: אבל שאלו אותי שאלה?

עו"ד חדד: כן, שאלו אותך על כל המקרים שמהם את יודעת שמר נתניהו יודע על השמפניות, גב' קליין תקשיבי לי, את חושבת שאני מנסה להפיל אותך בפח

קליין: אני לא חושבת

עו"ד חדד: נכון, כי זה לא נכון, זה לא נכון. אני רק אומר ואת יודעת זה נשמע פה לכולם נורא מוזר, אני אומר לך את זה בהגינות, אני נותן לך את הרושם שלנו לפחות שבמשטרה ב-2016 כשחוקרים אותך ואת יודעת לספר על כוס השמפניה לדרך,

קליין: נכון

עו"ד חדד: ואת יודעת לספר על הבגאז' הפתוח

קליין: ואני יודעת לספר ששאלתי את מר נתניהו, אני לא יודעת שלא אמרתי את זה

עו"ד חדד: אז אני אומר לך שלא אמרת את זה וחברי היו באים ואומרים אחרת

קליין: בסדר גמור

עו"ד חדד: שנייה גב' קליין, אני אומר לך שבהחלט יכול להיות שפנית אגב חגיגת יום ההולדת למר נתניהו בגלל שהם הגיעו בנפרד ברכבים נפרדים ואמרת איפה לשים את הדברים, זה בהחלט יכול להיות, אולי, אני לא יודע אם זה היה, לא הייתי שם אבל זה דבר שהיגיון מוכן לקבל. זה שאת היום נזכרת פתאום בזיכרון שלא ראינו כמותו לפני כן בחקירות בשום צורה ודרך שאת האירוע הזה כאירוע אינדיקטיבי לשמפניות הגם שדיברו איתך וניסו כל פעם להבין ממך איך מר נתניהו, אם ואיך הוא מודע לשמפניות, דרך אגב, סיפרת עוד כל מיני סיפורים שבהגינותך פה בחקירה הראשית שלך אמרת שהיו רק השערות וכו', אבל את האירוע הזה אפילו לא סיפרת בחקירה הראשית שלך פה בבית המשפט.

קליין: לא יודעת למה, אני יודעת ששאלתי את מר נתניהו

השופטת פרידמן-פלדמן (גם היא לא מאמינה לקליין): גב' קליין שאלה לי, למה את כל כך זוכרת את המקרה הזה? הרי אנחנו מדברים לא על היום,

קליין: אני אפילו זוכרת את קופסאות הפלסטיק של האוכל

השופטת פרידמן-פלדמן: רגע אני אשאל, אנחנו לא מדברים על תקופה של חקירות אנחנו מדברים על תקופה שיש איזוהי התנהלות שאת מעידה עליה, לוקחים, באים, הולכים, מעבירים, זה מה שאת אומרת, אני מניחה שזו לא ארוחה ראשונה וזו לא פעם ראשונה, כדי שיזכרו משהו שהוא חריג ההיגיון אומר שהיה צריך להיות,

קליין: שאלתי את מר נתניהו איפה לשים את הדברים, זה חריג. זה חריג אני אף פעם לא שאלתי אותו בגלל שהיו כמויות של דברים ובגלל שהם היו בשתי מכוניות אני זוכרת שניגשתי אליו לחדר ספריה של ארנון שהם ישבו שם לאכול את המנה האחרונה שלהם את העוגה, את הקינוח ובאתי לשאול אותו כי ישבו סביב השולחן אצלנו בין הבתים יש שולחן שם יושבים הנהגים גם קרוב מאוד למכוניות ואני זוכרת שהלכתי לשאול למי לתת, איפה לשים את, היו לנו המון דברים למסור, לא תמיד זה ככה, לא תמיד זה גם אוכל, כמויות של אוכל, עשינו במיוחד, אתה קורא לזה שאריות

השופט בר-עם: לשאול כאשר הוא יושב לא לבד ויש עוד אנשים היכן לשים את הדברים, זה נשמע הגיוני, אבל בטח לא ציינת בפניו את הדברים שזה כולל א', ב', שמפניות

קליין: אני זוכרת כך כי היה לנו שם המון דברים, היה המון אוכל

השופטת פרידמן-פלדמן: יכול להיות שאמרת לו יש המון דברים לקחת איפה לשים אותם? אני שואלת.

קליין: אני זוכרת שאני פירטתי אבל כבר אין לי מה לומר. אני אומרת שאני

השופט בר-עם (מציב בפני קליין את הסתירות): גב' קליין אני רוצה להזכיר לך שבתחילת העדות בהקשר הזה גם ציינת שמר נתניהו ידע, זאת אומרת את מניחה, את משערת שהוא ידע אבל לא הדגשת מפורשות שאת כך אמרת לו ברחל בתך הקטנה איפה לשים את השמפניות, זה לא משהו חריג?

קליין: אני זוכרת את השאלה שלי אליו אבל בסדר.