גדעון לוי: ״אני לא חוזר בי: נתניהו עדיף מלפיד. לפיד הוא ׳גורנישט’ כפי שפרופ׳ זאב שטרנהל אמר. לפיד הוא תחפושת פורים, הכל מצג כדי למצוא חן״; ״אני לא מתרשם מכתב האישום נגד נתניהו, יש לי תחושה שמאשימים אותו בדברים שהוא לא אשם אבל אני מחכה לתוצאה. בינתיים זה לא משפט נתניהו, זה משפט העיתונות. לשנאה לנתניהו אין שום קשר לנשוא השנאה, אלא למפיצי השנאה״.
חיים רמון: ״אין שום משמעות משפטית להשלמת החקירה של הדס קליין. יש לנו פרקליטות עבריינית שניסתה לייצר דרמה תוך שהיא עוברת על החוק ברגל גסה ותוך שיבוש הליכים. הם רצו לכסות על כל הכשלים באמצעות דרמה שמנסה להשפיע על השופטים. זו טרפת! במקום לעסוק בבעיות האמיתיות כמו עליית מחירי הדיור עוסקים בנתניהו. אני מצפה וגם השופטים מצפים להתייחסות כלשהי לבקשה לפתוח בחקירה נגד ההדלפות״.
כנרת בראשי: ״הפסטיבל של ברוך קרא ואביעד גליקמן הוא הצביעות בשיא תפארתה. אני נגד אלימות אבל קרא וגליקמן הכשירו אותה והביאו אותה על עצמם. הם משפילים ומבזים ביביסטים כמו שדנה וייס, בטון האשכנזי שלה מרימה את האף עליהם. מי אתם ומי שמכם להטיף לנו? אני לא מתכוונת להתנצל וקוראת לכל הביביסטים: אל תתנצלו, תעליבו אותם בחזרה, בשפה יפה, הם שקרנים ומנהלים מסע פוליטי לא מקצועי״.
עו"ד ציון אמיר: "האמירה של שופטי נתניהו נגד ההדלפות זו אמירה מאוד קשה ומאוד נוקבת. הגיע העת לפתוח בחקירה ולו כדי לעשות מהלך מרתיע למן ייראו ויירעו"; "למה הדס קליין נזכרה רק עכשיו בתכשיט? מה הביא אותה להיזכר? מי הניע את המהלך ואת מי הוא משרת? מה המוטביציות?"
אבי וייס על שבוע הפלופ של הפרקליטות והתקשורת: "זה הבור השחור של התקשורת. מנדלבליט וליאת בן ארי עומדים בראש מפעל ההדלפות".
עקיבא ביגמן על הטיוח של יגאל מרזל, מנהל בתי המשפט והמועמד לעליון, בפרשת המעקבים ומאגרי מידע על מבקרי השופטים; וגם, לאור הפרסומים ששרבבו את שמו בעקבות עדות ניר חפץ: "אני ביביסט גאה".
המונולוג השבועי
לא עושה חשבון לליאת בן ארי
לו היתה התובעת והתופרת הראשית בתיקי נתניהו מחוברת לפוליגרף כשהיא אמרה השבוע שהיא מזועזעת מההדלפות, המכשיר כנראה היה נשרף מעוצמת השקרים.
כשעו"ד עמית חדד, פרקליטו של נתניהו, הזכיר את שיטפון ההדלפות ואת אחד המודלפים שלה – אביעד גליקמן – האיש נדרך. כשבן ארי אמרה שהיא מזועזעת – פניו של גליקמן היו חתומות. הוא פתח את הבוקר ב"היי ליאת, מה שלומך" ובהפסקה התלחשש וציחקק איתה. שניהם לא נראו מזועזעים במיוחד. חברים בהחלט כן. לתפירת התיקים.
לו היתה בן ארי באמת מזועזעת מההדלפות היא לא היתה מגלגלת את הכדור לפיתחו של מנדלבליט, שנוהג לאתרג אותה בכל הזדמנות, גם אחרי התצהיר השקרי שלה, גם אחרי עבירות הבנייה שלה, גם אחרי ההדלפות לדרוקר וגם אחרי הפאשלות שלה בתיקי נתניהו. היא סומכת עליו שהוא ימרח את הנושא, כפי שמרח את עניין ההדלפות כבר שנים.
לו היתה בן ארי באמת מזועזעת, היא היתה יוזמת חקירה פלילית בעצמה, היא הרי המישנה לפרקליט המדינה.
לו היתה בן ארי באמת מזועזעת היא היתה אוספת את הצוות שלה ושולחת אותו ואת עצמה לבדיקת פוליגרף כדי להוכיח לציבור שהיא אכן מזועזעת מההדלפות.
כשעורכת הדין מיכל רוזן עוזר אמרה לה שספין התכשיט הוא צעד אלים היא נעלבה. כשבעז בן צור וז'ק חן הסבירו לה שמדובר באלימות מוסדית ואלימות חקירתית היא השתתקה.
תיקי נתניהו הם אכן אלימות מוסדית כשבראשה עומדת בן ארי. סחיטת עדים, איומים על עדים, המצאת ראיות, הסתרת חומרים, חקירות ברוטליות, צפצוף על החוק.
ליאת בן ארי מתקשה להבין דבר פשוט: ימי השליטה שלה בשיח התקשורתי חלפו להם. הציבור לא מאמין לזעזוע המזוייף שלה, הציבור בהחלט מזועזע מההתנהלות האלימה שלה.