יומן הבוקר
ניר חפץ, בית ידיעות אחרונות (ויקיפדיה)
בכל הבליץ התקשורתי על תיק 4000 ותיק 1000, נעלם סיפור ההדלפה של עדות ניר חפץ בתיק 2000. הסיבה פשוטה: בתיק 2000 מעורב נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. אז הנה הפרטים

השבוע הזה התאפיין בבליץ תקשורתי סביב עניין השלמת החקירה של הדס קליין, אלא שבמקביל מתנהל בליץ תקשורתי בנוגע לעדויות ותמלילים של ניר חפץ הנוגעים לתיק 4000 ו/או תיק 1000 – או סתם רכילות – בעיקר ע"י גיא פלג ומוטי גילת.

משום מה אין שום סיפור או הדלפה על עדותו של חפץ בעניין תיק 2000 – מהסיבה הפשוטה: נוני מוזס ו"ידיעות אחרונות".
בכל הקשור אליהם – יש קשר שתיקה כמעט מוחלט בכלי התקשורת. חוגגים על נתניהו ושותקים לגבי מוזס.

תזכורת: רון ירון, לשעבר עורך "ידיעות אחרונות", הוא עורך "אולפן שישי" בערוץ 12.
אני מתקשה לזכור מתי שם דנו שם בהרחבה בחלקם של נוני מוזס ו"ידיעות אחרונות" במפעלות רק-לא-ביבי וטקטיקות הפעולה הפסולות שלו.

***

אז תתפלאו, ניר חפץ דיבר על זה בהרחבה בחקירתו. הוא תיאר כיצד "ידיעות אחרונות" מפציץ ומפעיל לחץ על נתניהו בהעברת שאילתות בעיקר בעניינים של שרה נתניהו ויאיר נתניהו.

חפץ: "ידיעות אחרונות שולט גם בברז, אם הם רוצים זה יכול להימשך יומיים שלושה כל שבוע לאורך זמן ברמה שאתה אומר לעצמך שאני… באתי כעיתונאי לא הייתי מודע לכל הדבר הזה, איך יש… באלפיים ותשע איך מתנהלות החלטות במדינה וכו' זה הדהים אותי שכלי תקשורת… אגב יש גם אחרים אבל שם זה מאוד מאוד מובהק ובולט שזה מאוד מונחה, איך כלי תקשורת יכול לא לאפשר לראש ממשלה לעבוד… להפוך את חייו לגיהינום".

כמובן שתיאוריו של חפץ כאילו נתניהו לא עבד כתוצאה מהשאלות מוגזמים, כי הוא לא היה איתו לאורך כל שעות היממה, אבל הוא מתאר כיצד פעלה השיטה של "ידיעות אחרונות": הפצצת לשכת ראש הממשלה בשאלות שנוגעות למשפחתו – כדי להציק לו, סתם כך, לא בשביל מטרה עיתונאית ראויה.

אלא שחלק אחר של עדות חפץ נגע לסיפור לכאורה שולי, אבל ממחיש כיצד מוזס ו"ידיעות אחרונות" עבדו נגד נתניהו והשתמשו בעיתון ככלי ניגוח בנתניהו.
חפץ סיפר שהוא כעורך מוסף 7 ימים בידיעות אחרונות, פעל כדי להוציא לפועל ראיון נרחב עם ראש הממשלה נתניהו. חפץ תיאר כיצד אהוד אולמרט איתר בראיון ציטוט לא מדויק של נתניהו, כאילו ראש הממשלה זכר שוטרים בריטים ששהו בישראל בתקופת המנדט דבר שלא יכול להיות לאור העובדה שראש הממשלה נולד בשנת 1949.

נתניהו ביקש לתקן את הטעות, משום שהדברים בכלל לא נאמרו על ידו, ואולם חפץ, כך סיפר בחקירתו, היה חשוף ללחצים אדירים מצידו של מוזס שרצה לסייע לאולמרט שהאינטרס שלו היה להציג את נתניהו כשקרן.

חשוב לציין שלניר חפץ הייתה הקלטה של הריאיון שהעניק נתניהו, וממנה עלה בבירור שנתניהו אמר דברים אחרים ממה שיוחס לו בכתבה.
לכן, בלית ברירה, "ידיעות אחרונות" פרסם בשלב הרבה יותר מאוחר, במקום שולי וכמעט נסתר מהעין, תיקון לפיו נתניהו לא אמר במהלך הריאיון כי הוא זוכר מילדותו כיצד שוטרים בריטים הסתובבו בישראל, אלא שהוא זוכר מתקנים בריטיים שנותרו עוד מתקופת המנדט.
תיקון זה למעשה לא שינה דבר בתודעה הציבורית, ודברי נתניהו נצרבו בזיכרון הקולקטיבי כדברי שקר, בדיוק כפי שרצו מוזס, ומי שהיה ועודנו בן בית ב"ידיעות אחרונות" – אולמרט.

כמובן שפרקטיקות הפעולה הפסולות האלו לא נחקרו כלל. לכאורה, מדובר בעבירות קלאסיות של סחיטה באיומים של נתניהו. מעניין גם שהפרקליטות לא מדליפה לשופריה את החלקים בעדותו של ניר חפץ שממש לא מסתדרים לה בפאזל שהיא בנתה ונקרא בטעות "כתב אישום נגד נתניהו". לא נורא, הכל ייחשף בחקירות הנגדית, זה יהיה הפסטיבל האמיתי, לא הפסטיבל שליאת בן ארי ניסתה לארגן לנו.

***

אתמול בפייסבוק של אלי
09:02 -> 10:23 -> 12:00 -> 14:25 -> 15:49 -> 17:56 -> 18:05

מאמרים אחרונים