עו"ד אילן בומבך, פרופ' משה כהן אלייה, השופט בדימוס הרן פינשטין וח"כ טלי גוטליב על תוכנית הריאליטי בבג"ץ השבוע
פרופ' ירון זליכה על התוכנית לפתיחת הייבוא ועל הלכת אפרופים המיותרת
סטלה קורין ליבר על החיים עצמם: מעצרי השווא, כתבי אישום לשווא, הארכות עד תום ההליכים לשווא – כן, יש לנו מדינת משטרה
המונולוג השבועי
לא עושה חשבון לאסתר חיות, יצחק עמית ועוזי פוגלמן
זה לא היה דיון היסטורי, לא דיון גורלי, לא דיון מכריע, לא דיון דמוקרטי ולא דיון על דמוקרטיה.
זה היה דיון פוליטי די פופוליסטי, פופוליטיקה, בדיוק כמו פאנלים בטלוויזיה.
מן תוכנית ריאליטי או הצגה או נשף מסיכות.
התשקורת עשתה פרומו לדיון כאילו מדובר באיזשהו מפץ. העם לא טיפש, הרייטינג לשידורים המיוחדים היה נמוך מאוד – מסר לשופטים ולעיתונאים – מה שמעניין אתכם, לא מעניין אותנו. משמע, אתם מנותקים.
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים והפרטים הקטנים, ולא הפלפולים המשפטיים, הבחינו בזעפם ובכעסם של חיות, פוגלמן ועמית על הקואליציה. שפת הגוף שלהם ומילותיהם שידרו את החמיצות כלפי הקואליציה: איך עשיתם לנו את זה, לנו, לעליונים.
תמיד חשבתי שהרפורמה המשפטית היתה חייבת להתחיל עם החיים עצמם של האזרח מול מערכת המשפט. ההתמודדות המייסרת, המענה וארוכת שנים בבתי משפט שכל אזרח שבא בשעריה חווה אותה; מעצרי השווא, מעצרים מיותרים עד תום ההליכים, כתבי אישום מיותרים שנשלפים במהירות – בכל אלה חייבים לטפל מיד.
המערכת המשפטית מקוננת שאין מספיק שופטים ואין מספיק פרקליטים וכרגיל, כמו כל גוף ציבורי, היא רוצה עוד ועוד כסף, עוד ועוד תקציבים. אבל הדיון השבוע בבג"ץ סיפר את הסיפור העגום של בית המשפט העליון בפרט ומערכת המשפט בכלל. המערכת לא יעילה, לא מוטת שירות לאזרח, אלא מוטת כבוד ואגו לשופטיה ולפרקליטיה.
דיונים ארוכים על עתירות פוליטיות, מריחת דיונים, פסקי דין כאורך הגלות, התפלפלויות של שופטים על ערכים וציטוטים על ציטוטים על ציטוטים של חבריהם.
הם מדברים גבוהה גבוהה על דמוקרטיה ועל הציבור ועל האזרחים אבל הם האזרחים ממש לא מעניינים אותם.
