חוקרת רשות ני"ע שרה דוידי נשאלה שלשום בעדותה על אירוע מוזר במהלך חקירות בזק רשות ני"ע: הפקת הכתבה של גידי וייץ במהלך יולי 2017 שהמציאה את התיאוריה המופרכת על סיקור אוהד והטבות רגולטוריות.

הכתבה הופקה אבל סומנה משום מה רק בנובמבר 2017 על ידי יריב עמיעד, שהיה מופקד על החקירה, בין היתר חקירת פילבר.
דוידי הודתה שהיה צריך לרשום זיכרון דברים ולא היה לה הסבר למה זה קרה כיוון שלא הייתה מעורבת בהפקת המסמך.

***

למה להפיק את הכתבה של אחד השופרות הבולטים של הפרקליטות, למרות שלא היה לה שום רלוונטיות לחקירת בזק רשות ני"ע?
למה במהלך העדויות נחשפו שוב ושוב פעולות של איסוף חומרים בצורה לא חוקים שהיו כבר קשורים לתיק 4000 שנולד חצי שנה מאוחר יותר?

התשובה היא האובססיה של ליאת בן ארי לנתניהו. נכון יותר לומר – האובססיה של בן ארי להפללת נתניהו בכל מחיר.

התיקים גמגמו

תמונת המצב בזמנו הייתה כזו: בן ארי, אז פרקליטת חוז ת"א (מיסוי וכלכלה), הבינה ששלושת התיקים שניסתה לתפור לנתניהו עד אז נמצאים על כרעי תרנגולת. היועמ"ש מנדלבליט לא התלהב מהם וזו הסיבה שחטף מהשופרות של בן ארי אש וגופרית.

• בתיק 3000, למרות מאמצים אדירים להפליל את נתניהו, בן ארי לא הצליחה לבסס אפילו חשד סביר כדי להוביל את נתניהו לחקירה.
• מתיק 1000 מנדלבליט ממש לא התלהב ואף אמר במפורש בפרוטוקולים שהוא לא מתכוון להעמיד לדין את נתניהו על סיפורי שמפניות וסיגרים.
• תיק 2000 מלכתחילה לא שכנע את מנדלבליט שבכלל רצה לסגור אותו ורק בלחץ בן ארי ושי ניצן הוא הוגש עם סעיף אישום תקדימי לנתניהו.

בן ארי הבינה ששלושת התיקים הללו מגמגמים ולכן צריך משהו "חזק" כדי לשכנע את מנדלבליט ללכת על הראש של נתניהו. ומשהו "חזק" זה משהו עם שוחד.
לכן, זו הסיבה שהכתבה של גידי וייץ הופקה כבר אז – בן ארי ושות' הלכו לאורה כאילו היא הבסיס המודיעיני לתשתית חקירה נגד נתניהו – כמובן תוך שיתוף פעולה עם וייץ.
וייץ לא תפקיד כעיתונאי, הוא תפקד כקושר להפיכה שלטונית, שדחף ודרבן לפתיחת חקירה ועמד בקשר שוטף עם אנשי הפרקליטות, דבר שהוא עושה עד עצם היום הזה ונהנה מזרם הדלפות פליליות.

החוקרים גלגלו

האובססיה של בן ארי להפללת נתניהו הפילה אותה בפח. היא שעבדה וגייסה את מערכת אכיפת החוק (דוידי הודתה שלשום שכל היחידה עסקה בחקירה) כדי לרדוף את נתניהו, תוך שהיא מצפצפת על אישורי יועמ"ש, מצפצפת על צווים שניתנו, מצפצפת על ראיות מזכות ומצפצפת על החוק.
רוח המפקד הייתה ברורה – למצוא משהו עם שוחד על נתניהו ויהי מה. כולם הבינו היטב מה המטרה ומה התכלית.

החוקרים הבכירים שהופיעו ברשימת עדי התביעה, כמו כורש ברנור, אלי אסייג ויואב תלם, אמנם גלגלו את האחריות על הפרקליטות, הודו שהפרקליטות ניהלה בפועל את החקירה, אך נזהרו לא לציין את השם בן-ארי, למרות שהיא עמדה איתם בקשר די שוטף, יחד עם יהודית תירוש ואלון גילדין.

השם שלה יצוף

החוקרים שהופיעו עד כה ברשימת עדי ההגנה היו מדרג נמוך יותר וגלגלו את האחריות למנהליהם, בין אם במשטרה או בין אם ברשות ני"ע. השם בן ארי, אני מניח, יצוף ככל שהמדרג של החוקרים יעלה.
יהיה מעניין למשל לשמוע את אלי לוי, לשעבר מנהל מחלקת חקירות ברשות ני"ע, שאסף חומרים בצורה בלתי חוקית על נתניהו. אני משוכנע שלא פעל על דעת עצמו, אני משוכנע שהיה בקשר הדוק עם בן ארי.
הרי יריב עמיעד, שחקר את פילבר, הודה שהתייעץ עם בן ארי לפני שהציע לפילבר להפוך לעד מדינה נגד נתניהו עוד בחקירת בזק רשות ני"ע ("המחיר נגזר מהתוכן").
השאלה היא רק אם ימשיך לגונן על הגברת שאיבדה את כל הבלמים עם האובססיה שלה.

בן ארי השכילה לפחות להבין שמגדל הקלפים שבנתה מתמוטט ולכן ברחה מהפרקליטות טרם סיום הקדנציה שלה כמישנה לפרקליט המדינה לעניינים כלכליים.
כשאתה בחוץ, מתרכזים במי שעדיין בפנים ונוטים לשכוח אותך. יהודית תירוש חוטפת עכשיו את כל האש, ובצדק רב, אבל השותפה הבכירה שלה יושבת בחוץ עם פנסיה שמנה יחד עם שי ניצן.

לא לעולם חוסן

אני מניח שבן ארי תוזמן כעדת הגנה כמו מנדלבליט, שי ניצן, רוני אלשיך ועוד בכירים במשטרה לשעבר כמו מני יצחקי, רוני ריטמן וערן קמין.
תארו לעצמכם מה יקרה אז – בדיוק מה שקורה בין החוקרים היותר זוטרים – שזורקים בוץ האחד על השני ומאשימים את הקולגות שלהם בעדות שקר. לבן ארי לא יהיה לאן לברוח.