השבוע במשפט נתניהו יעלה בתחילה יאיר חקאק, מנהל יחידה במשרד התקשורת, לעדות קצרה ולא משמעותית. אחריו יעלה ה-פקיד, ה-איש שיצר את הנזק הכי גדול למשק הישראלי, בהיקף של כעשרות מיליארדי שקלים, בגלל שחתר תחת פילבר. זה ה-פקיד שסיכל וטירפד לפילבר החלטות ואף הדליף פרטים מתוכניותיו לחברת פרטנר ולעיתונאים בניגוד לכללי התקשי"ר.
לפקיד הזה קוראים הרן לבאות, לשעבר סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת.
***
אפשר להיות בטוחים: עו"ד ז'ק חן ועו"ד בעז בן צור יפרקו לעד הרן לבאות את הצורה על מעלליו ונזקיו.
בחקירה הראשית הוא יגיד את מה שאמר, פחות או יותר, שלוחו עדי קופלוביץ', שכונה "הרן הקטן" – שפילבר היטיב עם בזק.
שניהם פקידים שלקחו את החוק לידיים ופעלו לטרפד מהלכים של הדרג הנבחר.
העלו מהלך רגולטורי לגיטימי על פסים פליליים
אני רוצה להתרומם קצת מעל לכל המורכבות של הרגולציה בתחום התקשורת כדי להסביר מה קרה פה.
ליאת בן ארי ויהודית תירוש העלו מהלך רגולטורי לגיטימי על פסים פליליים רק בגלל מה שהן חושבות כהחלטות "לא סבירות" של פילבר "בהנחיית" נתניהו. עיזבו את "ההנחיה" שהוכחה כפיקציה.
נתמקד בהחלטות של פילבר: לכל אורך עדותו של קופלוביץ' הוא אמר ש"לדעתו", ל"הרגשתו", ל"תחושתו", חלק מההחלטות של פילבר היו "לא סבירות", "הטיבו עם בזק" ו"נטו להתיישר על פי בזק".
תחושות והרגשות זה לא בדיוק ראיות, אלו בסך הכל תחושות מסוימות של עד מסוים. כשנשאל קופלוביץ' ע"י השופט בר-עם האם היה עד למשהו לא תקין מבחינת הדין אצל פילבר, הוא ענה בנחרצות שלא.
לכן, אנחנו מסתובבים סביב המונח "סבירות", שאין לה שום קשר למציאות הראייתית ויותר מזה – המציאות הכלכלית.
המהפכה המשפטית של אהרון ברק: כוח להשחית בידי פקידים
במבחן הראיות, רוב ההחלטות של פילבר היו נגד בזק, ואנחנו מדברים על המהות הכלכלית של הפעולות.
זו אחת הבעיות הקשות של תירוש ובן ארי: הן לא מבינות כלכלה, בשבילן מיזוג בזק-יס היתה פעולה שלטונית לא סבירה שמגלמת הטבה.
כלכלית, זו היתה פעולה שלטונית סבירה מאוד והכרחית מאוד, שגם היתה אמורה להועיל לציבור אם הרגולטור היה פועל נכון באותה עת.
לכן, כל נקודת המבט שלהן היא עקומה לגמרי. לא להן להחליט מה זה "סביר" או לא "סביר", אבל זה כבר גדול מהן: זו המהפכה המשפטית של אהרון ברק, שנתן ליועצים משפטיים כלים כדי לפסול החלטות של דרג נבחר בטענות של "סבירות" ואחר כך בעילות של "מניעה" משפטית.
בן ארי ותירוש, במקרה של תיק 4000, רק מיישמות את תורתו האימפריאליסטית שהפקידה כוח להשחית בידי פקידים משפטיים או פקידים אחרים במשרדים ממשלתיים נוספים.
לכן, תיק 4000 הוא לא תיק נגד נתניהו ואלוביץ'. תיק 4000 הוא תיק נגד שלטון הפקידים ונגד שלטון המשפטנים.
הם אלו שקיבלו החלטות לא סבירות, הם אלו שקיבלו החלטות שגרמו נזק עצום למשק הישראלי.
הם אלו שצריכים לעמוד לדין.
