הודעה אחת השבוע של היועמ״שית גלי בהרב מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן מתארת היטב את שלטון הפקידים המאפיוזי בישראל.
שני הפקידים המשפטיים החליטו להלך אימים על נבחרי ציבור מהימין ולאיים עליהם בהליך משפטי על שורה של אמירות, גם אם לא מוצלחות במיוחד, על רצועת עזה.
כתבלבי הפרקליטות, בראשם אביעד דליפמן, כבר סימנו את השמות: השר עמיחי אליהו וחברי הכנסת משה סעדה וניסים ואטורי.
***
אני מכיר את התופעה הזו מקרוב – על בשרי: כשהפרקליטות רוצה לסתום פיות, היא לא בוחלת בדבר. היא שולחת את השופרות שלה לנופף בחקירות תחת אזהרה, בהגשת כתבי אישום ועוד.
היא מטילה עליך אימה, לא בשם החוק ולא בשם הצדק, אלא בשם סתימת הפיות.
כשזה נוגע לצד השני, דום שתיקה. אין אזהרות, אין איומים, אין חקירות ואין כתבי אישום. לצד השני מותר הכל.
טיפוסים כמו עופר כסיף, אחמד טיבי ואיימן עודה הוכשרו על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה ועל ידי בג"ץ עם אמירות חמורות פי כמה וכמה.
הם יושבים בכנסת ישראל, על חשבוננו, עם שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש, למרות שהם מסיתים בפועל לטרור.
אבל מה שחשוב כעת לגלי בהרב מיארה ולעמית איסמן זה לפגוע בחופש הביטוי של אנשי הימין. להחזיק אותם בגרונם, שיחשבו על כל מילה שהם משחררים מהפה.
זו לא דמוקרטיה, זו דיקטטורה שהתחפשה לדמוקרטיה.
כשמערכת החוק ואנשי החוק עוברים על החוק כדי לכפות את האג'נדה הפוליטית שלהם על נבחרי ציבור זו גם הפיכה, שמטרתה להפוך פקידים בינוניים למקבלי ההחלטות.
אסור שזה יקרה, אסור להיכנע לסתימת הפיות ואסור לאנשים כמו גלי בהרב מיארה ועמית איסמן להטיל אימה על חופש הביטוי.