יהודית תירוש נותרה לבד. כשהיא עוברת מדי יום את הסיוט שמעביר אותה נתניהו, בעדותו על ספסלי העץ בקומה מינוס 2 בביהמ"ש המחוזי בת"א – היא רואה משני צידיה את יוני תדמור ואת ניצן וולקן, אחת העוזרות שלה בתיק 4000, תדמור, שעומד בראש פרקליטות מיסוי וכלכלה והיה אחד מתופרי התיקים העיקריים, הובא לתיק 1000 ו-2000 והזיז הצידה אלון גילדין, התובע הראשי בתיקים.

הן וולקן והן תדמור הם בבחינת משענת קנה רצוץ.

***

המבטים של תירוש פוגשים מדי פעם את מבטי הפרוקסיס שלה באולם הדיונים – אלא שלמרות הסיקור האוהד והמלטף גם מהם היא לא תיוושע. תמונה שפרסמתי מיום הדיונים הראשון – תירוש מסתודדת עם אורי משגב מ"הארץ" – מדברת בעד עצמה.

לפחות בתיק 4000 נותרה תירוש בודדה ב"צמרת". ליאת בן ארי העדיפה להתבודד במשרדה או באתר חופשה אקזוטי; לשי ניצן תפרו אחרי פרישתו ג'וב נוח בספריה הלאומית; למנדלבליט תפרו ג'וב נוח באקדמיה; לציפי גז, לשעבר מנהלת מחלקת מחקר ומודיעין ברשות ני"ע ומי שהלכה עם תירוש יד ביד בתיק 4000, תפרו ג'וב של שופטת שלום באותו בניין שתירוש סובלת בו מאוד כעת; אפילו אמיר טבנקין, מי שהופיע לצידה בתיק 4000 עסוק עכשיו בצרה נוספת – תיק בזק רשות ני"ע.

תירוש עצמה רצתה להיות שופטת ועכשיו היא יכולה לשכוח מזה.

ליאת בן ארי ושות' עושים דבר מאוד מכוער בחוסר הגיבוי שלהם לתירוש, באי ההתייצבות שלהם באולם הדיונים – כך לא נוהגת מנהלת.

מצבה של תירוש אכן מעורר רחמים ולעיתים אף אמפתיה אבל היא הרוויחה זאת ביושר רב.
היא יכלה לחסוך חלק ניכר מההתבזות המשפטית אם הייתה מתייצבת בפני פרקליט המדינה והיועמ"שית ואומרת להם, אחרי המלצת השופטים לסגת מסעיף השוחד בתיק 4000 – שהיא מקבלת בהכנעה את ההמלצה, שאין מה להמשיך הלאה עם השוחד, שעדיף לכולם, כולל היא עצמה, להודות בטעות של השוחד, שההודאה בטעות רק עשויה לחזק את אמון הציבור – וזה גם ייעל את המשפט ויתרכז בעבירות הפרת האמונים.

אלא שתירוש, מפוצצת באגו וקשובה מאוד לרחשי הפרוקסיס שלה בתקשורת, עשתה מקח טעות.
לא רק שהיא סירבה לקבל את המלצת השופטים, היא גם יצרה הר של ציפיות: חכו, חכו, היא שידרה לפרוקסיס שלה – תגיע עדות נתניהו ואני אצליח להפליל אותו באמצעות החקירה הנגדית.

זה מזכיר לי טענות של משקיעים במניות של חברה כושלת; גם אחרי הפסדים משמעותיים הם ממשיכים לדבוק ולהתאהב בהשקעה ולספוג עוד ועוד הפסדים, מתוך אמונה עיוורת ושכנוע פנימי עמוק שהם עוד ירוויחו מתישהו ויצילו את השקעתם.

האגו של תירוש הכריע אותה ובאופן לא מפתיע הוביל אותה אל הפארסה הגדולה של השבוע ויוביל אותה לעוד פארסות בהמשך.

תירוש איבדה את זה לגמרי ואת ההיסטריה, התסכול והמרירות שלה היא מוציאה באמצעות תגרות סרק עם פרקליטי נתניהו ופרקליטי אלוביץ'.
גם ההתעקשות שלה לקרוא לנתניהו "הנאשם" (זה קרה 10 פעמים בדיון הראשון לפי בדיקה שעשיתי על הפרוטוקול הרשמי) רק ממחישה שתירוש מתעסקת בנקמות קטנות ומיותרות במקום בראיות.

הבעיה היא שאין אף לא אחד שיבלום את תירוש – לא ליאת בן ארי – שכנראה נוח לה שהכל נדבק עכשיו לתירוש – אבל במיוחד לא עמית איסמן וגלי בהרב מיארה.
שני אלו, פרקליט המדינה והיועמ"שית, היו חייבים וצריכים לשמש כמבוגרים האחראים במקרה של תירוש ובן ארי ולהוביל אותם להחלטה המתבקשת לרדת מסעיף השוחד ולקבל את המלצת השופטים.
במקום זאת, הם החליטו להמשיך ולגבות את הצוות שכשל פעם אחר פעם.

מנהלים, ולא רק בהשקעות, צריכים לדעת מתי לחתוך הפסדים. אי קבלת החלטות רק עלולה להסב עוד יותר נזק ואת זה לא השכילו להבין שם בצלאח א-דין. אבל זה מה שקורה שאין מבוגרים אחראים ואין מנהלים בצלאח א-דין. יש בובות כמו איסמן וגלי בהרב מיארה, שמבוהלים מחרון אפה של גברת תירוש.

מה שאירע השבוע היה חייב להפיל להם (שוב) את האסימון. השופטים דחקו את תירוש לפינה, הביכו אותה ושוב נתנו לה להבין שטענת השוחד חסרת כל בסיס. אבל היא בשלה.

המצוקה המשפטית של תירוש מתורגמת גם לטענות חסרות בסיס.

בלהט הוויכוח היא טענה השבוע, כדי להוכיח לכאורה צדקתה, כי הסניגורים לא הגישו בקשה של "אין להשיב לאשמה".
אני מקווה שגם תירוש מבינה שטענה כזו נדירה, שהפסיקה למעשה רוקנה אותה מכל תוכן, ואף סניגור לא יתבזה בה ויסתכן, אלא רק יעשה זאת כמהלך טקטי, אם בכלל.

זו הסיבה שאנחנו לא עדים לבקשות מן הסוג הזה כי הן פשוט לא מתקבלות – ולא משום שההרשעה בדרך – נהפוך הוא.

על פי שופט העליון יעקב קדמי ז"ל:

"בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות ואינו מעניק משקל ראייתי. הטענה ש"אין להשיב לאשמה", נבחנת בהנחה שהראיות שבאו לחובת הנאשם – ואפילו המדובר אך ב"חלקים" או ב"שברים" של עדות או בראיות העומדות בסתירה לראיות אחרות – תזכנה במלוא האמון והמשקל הראייתי".

כלומר, במצב הדברים הזה אין ממש טעם להגיש בקשה כזו אבל בהחלט יש טעם בהגשה של בקשה להגנה מן הצדק (שכנראה תוגש).

וזו דרכה של תירוש. במקום להתמודד עם הביקורת החריפה של השופטים, עם ההמלצה שלהם לסגת מסעיף השוחד, עם כתב האישום השקרי שהיא תפרה – היא מנסה לגלגל את האחריות לסניגורים ו/או לשופטים.

בשלב מסויים השבוע, בוויכוח שניטש בין תירוש לבין השופטים, אמרה לה השופטת רבקה פרידמן פלדמן:

"האחריות היא שלכם – על הכל".

ובאמת, תירוש מתנהלת כאילו הסניגורים הם אלו שצריכים להוכיח אי אלו דברים ולא היא. נטל ההוכחה היא עליה ורק עליה. ופה היא כשלה לחלוטין.

וכאמור, כישלון זה ממש לא. מעשה עברייני בהחלט כן.