בחקירה הנגדית של אפי אזולאי, באופן טבעי, הפרקליטות לערער על אמינותו ולציירו כמי ששינה גרסאות. אלא שגרסתו של אזולאי נותרה יציבה – לא היה קו אספקה שוטף של סיגריות ושמפניות.

מה שנותר לפרקליטות (עו"ד אלון גילדין) זה להיתפס לכל מילה שאזולאי אמר בחקירותיו ולפער שנוצר לשיטתה בין זה לבין מה שאמר בעדותו במשפט בשבוע שעבר.
אלא שכאן נוצרה לפרקליטות בעיה: החקירות של אזולאי לא הוקלטו והוא קרא לאחת מהן "מחטף", סוג של שאלות שהיה צריך לענות עליהן ב"כן" או "לא" בלי יכולת להרחיב.

חקירה נוספת תומצתה בלבד על ידי החוקרים וכולנו כבר יודעים מה התמציות הללו שוות, הן תמיד נוחות למשטרה ולפרקליטות ולא כוללות את כל המלל של החקירה (ראינו זאת במיוחד בשתי חקירותיה הראשונות של הדס קליין).

***

גילדין ניסה ברטוריקה אלימה ודי נבזית להפוך את אזולאי לשקרן כמעט בכל שאלה (למרות שהשופטים אמרו לא פעם במהלך הדיונים לא להשתמש בפועל הזה), אבל אזולאי עמד בפרץ. לקראת סוף הדיון אף התנהל דין ודברים הזוי בין גילדין לשופטים שהמחיש עד כמה הפרקליטות נואשת.

הנה עיקרי הדברים:

גילדין מפציץ בשאלות על פערים בגרסאות, אזולאי אומר שהתמצות של החקירה לא משקף ועשו לו מחטף

גילדין: מסרת בתיק 3 גרסאות, גרסה שלישית נתת פה בשבוע שעבר. אשר לי שאמרת אמת בכל החקירות במשטרה ופה בבית המשפט.

אזולאי: אמרתי אמת. מסייג שיש דברים שאני רוצה להרחיב עליהם. בגדול אמרתי את האמת. אבל יש דברים שנצטרך לחדד. הייתה שם שיחה, בפעם הראשונה, היה פה סוג של מחטף.

השופטת פרידמן-פלדמן: לגבי איזו חקירה?

אזולאי: בחקירה הראשונה הגעתי למשטרה בתיק המעונות ואז יצא החוצה החוקר. שוב חזר, זה היה כמה דקות, שאל אותי מספר שאלות, לא סוג של לפרט על דברים ולפרט ולפתוח, רק שאלות ספציפיות של כן או לא.

גילדין: אמרת אמת?

אזולאי: אמרתי אמת, בחקירה הראשונה זה היה תמצית של התמצית.

גילדין: אמרת שהיה מחטף, מתי הבנת שזה היה מחטף? למה מחטף?

אזולאי: הזמינו אותי על פרשת המעונות וברגע יוצאים, אומרים עושים הפסקה. שאל אותי, וכשיצאתי משם, לא הבנתי מה היה פה בכלל. לא הבנתי מה קשורות המתנות. אני לא ידעתי על מה מדברים. אנחנו לא הבנו על מה מדברים.
אנחנו זה סלנג שלנו. הייתה שם שיחה ארוכה, ישבתי 3-4 שעות ודיברנו רק על זה. מתוכם גם יש רק תמצות דבריי. היו הרבה דברים שדיברתי עם החוקר שלא רשומים ואת זה אני רואה עכשיו.

גילדין: דיברת אמת?

אזולאי: דיברתי אמת, אפרט בהתאם למה שהחוקר לא רשם או שרשם רק מחצית.

גילדין: מה שחתמת במשטרה, על ההודעה זה דברי אמת? וכאן בבית המשפט?

אזולאי: אמת.

גילדין: אתה חתמת על הודעה מיום 17.12, למה לא הוספת?

אזולאי: אתה נמצא בחקירה, אתה יושב מול חוקר, שואל אותך ומקליד התשובות לכאורה, הכל נראה מוקלד. אתה רק רוצה לצאת משם, לא עברתי פסיק פסיק ומילה מילה. לא נברתי במה שאמרתי.

עו"ד חדד: תן לעד לענות (אחרי שגילדין מפציץ את אזולאי בשאלות בלי לאפשר לו לענות).

השופטת פרידמן-פלדמן: הוא לא קרא הכל.

אזולאי: קראתי ברפרוף רב.

גילדין: מבחינתך לא הסתרת דבר מהחוקרים?

אזולאי: ודאי. באתי להגיד אמת. סיפרתי כל מה שאני יודע, אמרתי דברים שלא נשאלתי. שאלו באופן כללי שאלות פתוחות ועניתי כמו שזכרתי.

גילדין: נחקרת בשנים 2016-2017, אז היית אב הבית. מדובר במשרת אמון.

אזולאי: כן.

גילדין: מינוי אישי של ראש הממשלה?

אזולאי: במקרה שלי לא. אני התחלתי לעבוד ב-2012-2013, מרץ 2012 למשרה באגף התחזוקה, עבדתי כאיש תחזוקה. עברתי לעבוד במעון כי לא היו עובדים בזמנו במעון. המשכתי לעבוד במעון כל השנים הללו.
בשנת 2015 לדעתי העבירו את כל המעון למשרות אמון. ברגע שהעבירו אז גם אותי העבירו. בהתחלה סירבתי כי רציתי להיות עובד מדינה.

גילדין: מקריא מהחקירה, "מינוי אישי של ראש הממשלה", עכשיו אתה אומר לא מינוי של ראש הממשלה, אז איפה אמרת נכון?

אזולאי: עוד פעם, אני אמרתי נכון ואומר נכון גם עכשיו. עבדתי במיקוד שהיא חברת כוח אדם. העבירו את כולם למשרות אמון, אני לא הכרתי את ראש הממשלה ברמה האישית.
לאחר מכן לא הייתה ברירה אז עברתי למשרת אמון. לפי החוק היבש, זה מינוי אישי של ראש הממשלה.

גילדין: בבית המשפט כאן דיברת על כמויות של סיגרים ושמפניות שהתקבלו במעון. ידעת להביא דברים מדויקים. אמרת שהגיע לארוחות ערב וכמה פעמים פאקר הגיע בכלל ופעם לא לארוחת ערב.
יותר מזה, ידעת להעריך כמה קופסאות סיגרים הגיעו בתקופה, אמרת 10 ואפילו היקף כספי של מתנות. תראה מה אמרת בחקירות. אני מציע לך שאמרת משהו מוגזם.
בשנת 2017 שנחקרת זה קרוב לאירועים, אמרת שאתה לא יכולת להעריך, אין לך יכולת להעריך מספר מקרים, אתה יודע אז מזיכרון שנחלש עם השנים, איך הזיכרון התחדד כל כך?

אזולאי: אתה אומר שאני אמרתי את הערך הכספי, אני הערכתי. בגג של הגג. גם אף פעם לא נכנסתי לשאלה כמה זה עולה. גם לא בדקתי, זה לא מעניין אותי.
מבחינתי זה היה מתנות בין חברים, 5 פעמים ארגז שמפניות. וחוץ מזה, 3 בקבוקים שהגיעו בארוחות. זה מה שאמרתי.

גילדין: מציג לך מתוך החקירה ב-12.12.2017, "אני לא אגיד סתם", אמרת, למה?

אזולאי: נזהרתי מאוד בדבריי, אמרתי מה שזכרתי. אכוון אותך קצת יותר, אתה מפסיק בנקודה. ואני ממשיך לקרוא את התשובה שלי וזה מה שאמרתי בשבוע שעבר.
שנתיים ראשונות אני באמת לא יכול לזכור ספציפית, אבל כשנהייתי ותיק בבית, האיש האמון על הקומה העליונה, בשלוש השנים האלה אני זוכר את הדברים וכל המקרים עברו דרכי.

גילדין: אני רוצה להציע לך, אמרת "אני לא אגיד סתם, זה עניין של שנים". ב-2017 היה קשה לזכור כמה קיבלת מתנות כאלה בשנת 2014-2015 זה טבעי, כי זה לא חלק עיקרי בעבודה שלך.

אזולאי: אני אומר כמו שאני זוכר את הדברים וזו האמת. יותר מזה, רוצה לחדד, מה שרשום פה בחקירה הזו, זה גם תמצות הדברים.
השיחה עם החוקר הייתה ארוכה, סיפרתי הכל. באמתי ואמרתי את כל הדברים, גם דברים שלא שאלו אותי. יש פה רציו של הדברים או תמצית של שיחה של שלוש שעות שהייתי שם.

השופט בר-עם: זה תוך כדי השיחה?

אזולאי: אני יושב ומספר דברים, אני מסתמך על החוקר שהוא רושם את הדברים.

גילדין: לא ראית מה רושם?

אזולאי: אני סומך שהוא רושם (את הכל).

גילדין: באמת בחקירה של חברי ענית לו כמו שאתה עונה עכשיו. תקרא את הטקסט, שאלו אותך כמה פעמים הגיעו שמפניות וסיגרים. אתה לא אומר בוודאות כמה היה בשנים, אתה אומר יש לי בעיה ב-2012, תראה מה אתה יודע, אתה אומר "אני לא יודע".

אזולאי: זה חלק משיחה מאוד ארוכה שהתנהלה. אני אומר אמת גם היום וגם אז. אתה יוצא משם, אתה מחדד דברים בראש, עולה לך זיכרונות ודברים וזו האמת כמו שאמרתי בשבוע שעבר וכמו שאני אומר היום.

גילדין: מקריא לך מהחקירה, אתה לא אומר תשמעו "לא היה", לכן זה לא מסתדר עם מה שאתה אומר פה היום?

אזולאי: בשביל זה אני פה, כדי לחדד ולהבהיר את הדברים. אחזור על זה עוד פעם, מה שנאמר פה זה מה שאמרתי אז. אני עומד מאחורי זה, זה חלק מדבר מסוים וזה תמצות של דבר מסוים.

השופטת פרידמן-פלדמן: איך זה בדיוק תמצות? זה נשמע כמו אמירה.

אזולאי: כשאני אומר "שלוש שנים אחרונות" אני יכול להגיד מה נכנס ומה יצא ומהלך הלך, כי אני הייתי וותיק ואני הייתי אחראי על הדברים.

השופטת פרידמן-פלדמן: אתה אומר שעבדת שם 5 שנים וב-3 שנים האחרונות היו דברים.

עו"ד חדד: מתנגד.

השופטת פרידמן-פלדמן: אי אפשר להתנגד לשאלת בית המשפט.

עו"ד חדד: מכוח מה?

השופטת פרידמן-פלדמן: בית המשפט רשאי לשאול שאלות, לא מתנגדים לשאלת בית המשפט.

עו"ד חדד: הוא אומר משהו על ההקלטה.

השופטת פרידמן-פלדמן: זה מה שרשום פה, הייתי 5 שנים, הייתי מנהל, אתה לא אומר שאתה לא זוכר, אלא אם רשום משהו לא מדויק.

אזולאי: אגיד שוב, אני הערתי להם. אני יכול להגיד על שלוש שנים, לפני זה לא הייתי אב הבית, הייתי עובד פשוט. ברגע שאני אמון על קומה עליונה, אני יכול להגיד את הדברים.

גילדין: אמרת בחקירה "אני יודע שאני במשמרת יוצא לקבל דברים…", לעומת זאת בבית המשפט אמרת דברים אחרים.

אזולאי: משנת 2013 אני זוכר הכל. מה שאני אומר פה, אני במשמרת, אם אני לא במשמרת אז אני לא יכול להגיד. כשאני ב-2013 אני אמון לדעת הכל. אין דבר שלא עובר דרכי. זה מה שאמרתי בשבוע שעבר וגם היום אני אומר.

גילדין: מה שכתוב פה זה הפוך ממה שאתה אומר בבית המשפט.

אזולאי: אם תקרא מה שאני אמרתי בבית המשפט, בשלוש שנים שאני אמון על קומה עליונה, הכל עובר דרכי. אמרתי שיכול להיות שהייתה פעם, שלא הייתי במשמרת, ובכל אופן זה היה מחכה לי, שאני אסדר את זה בקומה העליונה.

גילדין: זה לא מסתדר, תגיד לי כל מה שתרצה, זה לא מסתדר ואחת הגרסאות לא נכונה, או שאני לא מבין.

השופטת פרידמן-פלדמן: אתה חוזר על מה שאמרת?

אזולאי: חוזר על מה שאמרתי.

גילדין: מקריא את גרסתך במשטרה, אתה לא שיקרת כמובן? זה מסתדר עם טענת המשמרות שלך במשטרה. אבל פה בבית המשפט בבית המשפט זה ההיפך…

אזולאי: הייתי חי בבית הזה מבוקר ועד לילה. כאב הבית אתה אחראי על כל המשמרות. בימים שישי, ארוחות ערב, פגישות, דברים מיוחדים.
הדרישה הייתה ממני כאב הבית לבוא ולהיות נוכח, לראות שהכול הולך כמו שצריך, להיות בבית ולראות שהכול מסודר, בכל אירועים אלה הייתי נוכח.

גילדין: אני אומר לך שראש הממשלה קיים פגישות במעון באופן יומיומי, עד שתיים בלילה, עד אחת. זה הוא סיפר לנו. אז תמיד היה כל יום, אז איך השעות שלך עד אחרי צהריים, עד שתיים בלילה, עד אחת. זה הוא סיפר לנו.

אזולאי: הרבה פעמים הייתי גם עד מאוחר בלילה. למר נתניהו היו גם פגישות במשרד ראש המשלה. היה מגיע ישר לישון, חלק עיקרי של הפגישות היו בבית, כמעט בכל הפגישות אני הייתי.

גילדין: היית צריך להגיד בחקירה הפוך…

השופטים פרידמן-פלדמן ובר-עם: (מעירים לגילדין).

גילדין: אתה לא ישנת במעון?

אזולאי. לפעמים גם ישנתי במעון.

גילדין: היו פעמים שישנת גם בבית?

אזולאי: כן.

גילדין: אם הזוג היה הולך לפגוש חברים בבית ינאי, חוזרים לבית, הם מבוגרים, יכולים להתקלח וללכת לישון. או שהיית צריך לעזור להם?

אזולאי: בדרך כלל יש עובד בית שמקבל את ראש הממשלה כשהוא מגיע. מה צריך, אם צריך משהו. עד שראש הממשלה הולך לישון נמצא עובד בבית.

גילדין: ואתה?

אזולאי: לעיתים גם אני.

גילדין: אתה מחכם להם?

אזולאי: לעיתים גם אני מחכה להם. יש עובד בבית. כשצריך משהו, ראש הממשלה מקבל שירות עד שהולך לישון.

גילדין: לקיסריה היית מגיע?

אזולאי: לעיתים. אם יש הזמנת עבודה ספציפית הייתי מגיע לפקח?

אזולאי: לא הסתרתי כלום. הטלפון שלי היה שם, על השולחן. למה לא העמידו אותי מול הדס קליין?

גילדין: בחקירה אמרת "לא יודע", וחלפו 8 שנים והזיכרון שלך בדרך פלא, אתה מפרט ברמה מעוררת השתאות.

אזולאי: בחקירה הייתי מאוד זהיר בדבריי. יצאתי משם ורעננתי את זכרוני שוב. אם היית מזמין אותי שוב, הייתי אומר את הכמויות המדויקות.
אני שמתי את הטלפון שלי שם, על השולחן, לא הסתרתי כלום. למה לא העמידו אותי מול הדס קליין? אתה שואל שאלות על מתנות? האם נמסרו דברים מחוץ לבית ראש הממשלה? יש מצלמות! יכולתם לבדוק בדיוק את הכמויות. לא עשיתים זאת, זה כל כך פשוט, חבל על בזבוז הזמן פה.

גילדין: אתה אומר הרבה פעמים "לא יודע".

אזולאי: אני אומר שוב, אולי אמרתי את כמות הפעמים. זו הייתה שיחה של 3 שעות. כמה עמודים יש פה? 5-6 עמודים ל-3 שעות של שיחה. זה לא נשמע הגיוני. זה תקציר של דבריי.
נזהרתי מאוד בדבריי, אולי אחרי זה אמרתי את כמות הפעמים והחוקר לא רשם. חבל שלא הייתה הקלטה והייתם שומעים את הכול.

השופט בר-עם: חתמת ואישרת?

אזולאי: קראתי ברמה של רפרוף.

השופט בר-עם: לא היה חשוב להגיד באותו מועד את הדברים?

אזולאי: באותו רגע, סיימתי את החקירה, זה מאוד לא נעים. רציתי רק שישחררו אותי.

עו"ד חדד: אין אפילו תיקון בטקסט.

גילדין: בעדות שלך בבית המשפט נזכרת שפאקר הגיע עוד פעם אחת נוספת, לא לארוחת ערב. הזיכרון שלך היום פחות טוב משנת 2016, למה לא סיפרת לחוקרים על הפעם השנייה?

אזולאי: אתה שואל על החקירה הראשונה. אמרתי שהחקירה הראשונה נעשתה בשאלות של כן/לא, זה סוג של מחטף, לא קשור למה שהיה שם.
הוזמנתי למשהו אחד. הכניסו אותי לחדר 5 דקות. רק שאלות תשובות, הרגשתי שאני בסוג של מחטף. אני לא אומר סתם את המילה הזו. החוקר סיים איתי, אמר אתה משוחרר. יצא החוצה, הסתכלו כמה חוקרים עליי וחזרו עם עוד שאלות, עניין של כמה דקות במהירות כן/לא. אתה עונה ברפרוף גם לא חושב על התשובה שאתה אומר.
לאחר מכן בחקירה גם נזהרתי בדבריי. אני פה היום להגיד את האמת, חבל שהורדתם ממני אותי מהדבר הזה, הייתי מאיר עיניים יותר יפה (הכוונה שהם לא זימנו אותו שוב לחקירה אחרי המחטף).

גילדין: בקשר לביקור הנוסף של פאקר, חבריי הגישו לבית המשפט מוצג כמה פעמים פאקר הגיע בשנים האלה. יש שם 10 כניסות. אנו חושבים שזה לא כל הכניסות.
לטעות בין 10 ל-1 זה הבדל גדול. או שאתה לא אומר אמת, או שאתה לא זוכר. אתה לא תמיד שם, לא יודע, לא זוכר.

אזולאי: פעמיים אני זוכר שפאקר הגיע לארוחת ערב. הביא איתו שמפניה וסיגרים. לא יודע מעבר לזה אם היה יותר פעמים. הייתי יודע אם הייתי מסדר את השמפניות והסיגרים – הייתי זוכר.
השערה שלי – אם בא לפגישה במעון הביא שמפניה שנגמרה בזמן הארוחה או שלא הביא איתו כלום, כי אני הייתי מסדר את הדברים.

גילדין: לא זכרת עוד 9 פעמים

אזולאי: החקירה הראשונה נעשתה בשיחה של 5 דקות, כן או לא. רפרוף, סוג של מחטף. לא התעמקתי וישבתי וחידדתי את הדברים. אני אומר שוב, בשבוע שעבר, אחרי שחידדתי זיכרון וזכרתי בדיוק, אמרתי שפאקר הגיע לשתי ארוחות, שהיו בהן שמפניות וסיגרים. זה מה שאני זוכר, זו האמת.
זה מאוד פשוט: היו יכולים לראות את הדברים. את הטלפון שלי יכלו לקחת, התכתבויות, טלפון של הדס קליין. אמרתי לחוקר: קח ותראה את הטלפון.

בהמשך:

אזולאי: מר נתניהו אף פעם לא דיבר איתי על סיגרים. אם יש לו בכיס סיגרים, לפני שיוצא לעבודה, אם יצא לעבודה ואין לו, אז לוקח ושם 3 סיגרים. לפעמים לוקח חצאים שנשארו בחוץ ויוצא לעבודה. בחיים לא פנה אליי ודיבר איתי על סיגרים.

גילדין: גם הגב' לא חייבת לתת לך דין וחשבון אם קיבלה מתנה או לא?

אזולאי: אף פעם לא אמרה אם קיבלה מתנה.

גילדין: חסון הביא לך שקית עבור הגברת, לא חשבת לפתוח, לשאול.

אזולאי: לא פותח שקיות, מדובר בפרטיות.

גילדין: אמרת בעדות ש"הכל עובר דרכי ואין שום דבר שעובר בלעדיי". אמרת בחקירה שמתנות של תכשיטים אף פעם לא ראית, נכון?

השופט שחם: איך הוא יספר על דברים שלא ראה?

גילדין: אתה לא מכיר כי לא ראית אף פעם. איך זה מסתדר עם הגרסה שלך, אני מכניס הכל, אין דבר שעובר בלעדיי.

אזולאי: גם לגבי השקית, חשבתי שזה בגד שהם שכחו.

גילדין: מעילים ראית פעם?

אזולאי: לא.

גילדין: איך זה מסתדר עם "הכול עובר דרכי".

אזולאי: יכול להיות שמעילים היו בתוך השקית ואני קיבלתי, אבל אני לא ראיתי.

גילדין: חולצות?

אזולאי: לא ראיתי.

גילדין: אמרת שהדס קליין תמיד הייתה מגיעה עם יונתן. לפי מה שאתה אומר בחקירה קליין הגיעה 5-7 פעמים, איך זה מסתדר עם המספרים שאתה אומר היום?

אזולאי: הדס הגיעה ברוב הפגישות. הביאה דברים לפני הארוחה. אני ויונתן שמנו בקירור את השמפניה וסידרתי את הסיגרים.
פה נזהרתי במילים שלי, אמרתי 5-7, היום אני אומר שאני זוכר בוודאות 5 מקרים שהגיעו עם ארגזים שלמים בימי הולדת או אירועים מיוחדים.
מה שרשום פה, לא יודע כמה פעמים הגיעה, לא מתחייב על כמות בלשון של זהירות בחקירה במשטרה. אחרי הכול, אתה מחדד את הדברים.

גילדין: בשבוע שעבר אמרת שהיא הייתה חצי מהפעמים. עכשיו אתה אומר כל הפעמים.

אזולאי: הדס הייתה ברוב המקרים עם יונתן ולפני הפגישה הביאה איתה דברים. הביאה שמפניות וסיגרים לפני ארוחה או לפני פגישה. שמתי בקירור, סיגרים הייתי מסדר.

גילדין: ראית בתקשורת על קו אספקה וזה הימם אותך. נחקרת בסוף 2017 ואתה לא אומר לחוקרים – אין קו אספקה, לא אמרת כמויות קטנות.

אזולאי: בחקירה חשבתי שזה סוג של בירור של משהו – של שטויות. אמרתי בחקירה על ימי הולדת, פרחים ועוגות. אמרתי את כל האמת. הם לא דיברו על קו אספקה, שאלו שאלות באופן כללי, מתנות ודברים שקיבלנו וזה מה שהשבתי וזה מה שהיה שם.

גילדין: האם פגשת את נוני מוזס בביקורים?

אזולאי: לא.

גילדין: מוזס הגיע 6 פעמים בשנת 2014 ועוד כמה פעמים ב-2013 ואמרת שאתה תמיד נמצא שם

אזולאי: לא ראיתי את נוני. אולי הגיע לפגישה. לא ייחסתי לזה חשיבות. אני מטפל בדברים שאני יודע. ברגע שמגיעים שמפניות וסיגרים, ארוחות ערב או מקרים מיוחדים אני נמצא. לא יכול לפרט אלו פגישות התנהלו במעון. לא זוכר את כולן, אחת לאחת.

גילדין: נתת הסבר שלם על מערך האבטחה, איך כולם נרשמים. אתה יכול להסביר איך משנת 2009 לא כתוב בכל ומני האבטחה שנוני הגיע?

אזולאי: תשאל את האבטחה.

בהמשך:

גילדין: האם ידעת מי מביא את המתנה ואיך זה מתחלק?

אזולאי: שוב פעם אני אומר – לא יודע. מבחינתי מילצ'ן ופאקר חד הם. אני לא יודע מי הביא מבין השניים, כשאני אומר מילצ'ן אני מתכוון גם לפאקר.

גילדין: כששלדון נפגש עם נתניהו אתה יושב שם?

אזולאי: לא. אני רואה את קבלת הפנים, כשמגיע אורח אני מושיב אותו. ראש הממשלה יוצא ופוגש אותו, לוחץ יד, שלום שלום. הוא לא אדם שמגלה חיבה לכולם. כשמילצ'ן הגיע, זה היה חיבוק, בוא נשב, גילה חיבה. אתה רואה שזה לא דבר רגיל. אתה רואה שהם חברים מעבר לה. אחר כך הבנתי שיש חברות של שנים.

גילדין: אדלסון – לא?

אזולאי: אני לא יכול להגיד בוודאות. אמרתי שלדון חבר רק לא ראיתי חיבה כמו אצל ארנון. גם כשפאקר הגיע, אתה רואה את החום. גם עם פאקר גילה חום מיוחד.

השופט בר-עם מסמן לגילדין שהשאלות מיותרות וכשגילדין ממשיך בר-עם אומר לו: מיצינו בנושא הזה.

בהמשך:

גילדין: מילצ'ן מספר שהוא בא עם צידנית השומרת על קור השמפניות.

אזולאי: נשמע לי לא סביר. את מילצ'ן ראיתי, אני יודע מה אני ראיתי. אתה יכול לאמת את הנתונים עם יונתן והדס. וחבל באמת שלא פתחתם את ההודעות. הייתם רואים בדיוק. גם יונתן אמר באחד המקרים, היו מגיעים אליי לפני, הייתי שם בקירור. אף פעם לא ראיתי שמילצ'ן סחב צידנית.

בהמשך:

גילדין: היית בבית של פאקר בקיסריה?

אזולאי: כן, ראש הממשלה היה בקיסריה. הגעתי לסדר כמה דברים. הייתה לנו תקלה. ראש הממשלה הלך רגע לבית פאקר, עשה מה שצריך בספורט וחזר הביתה. אני הלכתי לשם.

גילדין: הלך לשחות? הספורט הוא שחייה? אתה מלווה אותו לשם?

אזולאי: הייתי שם בבית על דברים אחרים, לא בבית פאקר. הלכתי גם לבית של פאקר. יונתן היה שם, היינו יושבים וצוחקים ביחד, הדס קליין הייתה חברה שלי.

גילדין: מה ההיכרות עם שני קוסקס?

אזולאי: פגשתי את הדס שם בבית בקיסריה. זה בתים צמודים של ראש הממשלה ושל פאקר. כשאני מגיע לפקח על עובדים, מעבר ליחסי שכנות, יש פרויקטים של ביטחון אז מעדכנים את השכנים.
אני חבר של יונתן והדס אז יש יחסים של שלום שלום, יושבים עם סיגריה. ישבתי עם יונתן ושני קוסקס, שתינו קפה ביחד. זה יחסי חברות, אתה צריך להבין… שני מבחינתי היא כמו הדס, סוג של אם בית, מטפלת בבית.
בהיותי אחראי על הבית בקיסריה, אני מכיר את השכנים, מכיר את כל השכונה שם. היחסים עם הדס ויונתן היו חבריים.

בהמשך:

גילדין: בעדותך שללת דברים של המון אנשים. דברי הדס קליין, השפית לימור דיקובסקי, יונתן חסון, מילצ'ן (שני האחרונים זה ממש לא נכון!). כל החבורה הזו, בית המשפט צריך להאמין שהם משקרים. אתה דובר אמת בעצם?

אזולאי: אני יכול להגיד מה שאני ראיתי. לא יודע להגיד אם אנשים דוברי אמת או לא.

אזולאי: הדס קליין הייתה מתרברבת עם אשראי של מילצ'ן.

גילדין: אמרת שנוצר קשר עם הדס קליין ויונתן חסון, קשר טוב.

אזולאי: יחסי חברות.

גילדין: הדס הציעה לנסוע עם המטוס של מילצ'ן לשבוע אופנה?

אזולאי: הייתה מתרברבת עם אשראי של מילצ'ן. הנה המטוס פה, ניסע לשבוע אופנה, בוא ניסע. תמיד מתרברבת. אתם צריכים משהו? זו הייתה החברות בינינו. אף פעם לא ביקשתי ממנה שום דבר באופן אישי. אלו היו היחסים בינינו.

גילדין: סיפרת על מספר מקרים מצומצמים שנפגשתם. מזה נוצר קשר טוב שכמעט נסעתם לשבוע אופנה ביחד?

אזולאי: אני יכול לגיד לך שאתה לא יכול לקבוע חברות. חברות יכולה להיות גם פגישה בחצי שנה, זה לא דבר שאפשר לקבוע בפגישה או בהודעת מסרון. זו חברות. זה חיים של. אני יודע.
החברות עם הדס קליין הייתה מוחצנת, חברית, אהבה, חיבוקים ונשיקות. הייתה רואה את הגב' נתניהו ומחבקת אותה, זו הייתה התחושה.

גילדין המשיך בקו השאלות המוזרות והדי חודרניות שלו עד שהשופט בר-עם נזף בו: הגענו לסיום, מגיעים לרזולוציות שלא זוכר ולא יודע וזה לא מקדם אותנו. אמרת שעתיים-שלוש לחקירה הנגדית (גילדין מכחיש למרות שאמר זאת. איזה שקרן!)

בהמשך:

גילדין: סיפרת שהגב' נתניהו אמרה לא לספר לראש הממשלה, "לא לעדכן", במה אמרה לכם לא לעדכן?

אזולאי: הצגתי את הדברים בגלל שנשאלתי. יש לה אישיות משלה, התנהלות משלה. כשאני אמרתי בשבוע שעבר שיש דברים שאומרת לא להגיד לראש הממשלה, זה כדי לא להטריח את ראש הממשלה בזוטות. זה מדגיש כמה היא מנהלת את הבית והוא מנהל את המדינה.

גילדין: האם גב' נתניהו אמרה לא להגיד לראש הממשלה על השמפניות שהיא מקבלת?

אזולאי: אף פעם לא ביקשה ממני להסתיר.

בהמשך "חפר" גילדין שוב ושוב על הרגלי העישון של נתניהו וקיבל תשובות שכמובן לא נוחות לו עד שהשופט בר-עם שוב נזף בו: "כמה אפשר?"

גילדין (ממשיך למרות הנזיפה): היה לך סיפור נוסף בעדות על סיגרים. אמרת שהיתה הוראה לנקות מאפרה ולא לזרוק בדל של סיגר, חצי סיגר או שליש. המנקים היו באים, מרימים שליש הסיגר שהיה בפה של נתניהו, מנקים ואז מחזירים את בדל הסיגר.

עו"ד חדד: (צוחק ומלגלג על השאלה).

גילדין: מי נתן הוראה למנקים?

אזולאי: אני.

גילדין: מי אמר לך לעשות דבר מוזר כזה?

עו"ד חדד: למה זה מוזר?

אזולאי: ראש הממשלה לא מעשן הכל, אז זורקים לו כסף לפח. הוא קנה אישית.

גילדין: אמרת שראש הממשלה רק על סיגרים כי חוץ מזה אין לו הוצאות. אם רוצה לשלוח את הבן ללימודי משחק, או לקנות לעצמו משהו, חייב לתת דין וחשבון.

אזולאי: אגיד לך איך זה מתנהל, אפתח לך את העיניים, אני פה בשביל זה. כסף שראש הממשלה מושך זה רק לדברים אישיים שלו. שאר הדברים מי שמנהל את נושאי הבית, ילדים, חוגי משחק שהעלית, זה גב' נתניהו.
היא אישה שפועלת בפני עצמה, לבד. יכול להיות שגם נהגים שלה משכו לה כסף. ראש הממשלה מתנהל בנפרד ממנה. אין לו הוצאות של אוכל ושתייה או דלק כמוני. יש לו הוצאות ספציפיות על דברים מסוימים, אני מניח שזה על סיגרים.

הויכוח הגדול של התיק המשמעתי של אפי אזולאי: האם זו ראייה קבילה?

לקראת סוף החקירה, כצפוי, העלה גילדין את העמדתו לדין משמעתי של אזולאי. עו"ד חדד התנגד בטענה שאצל אורי קנר לא אפשרו זאת (פסק הדין נגדו בעניין אחר) אבל השופטים אפשרו זאת, אם כי במתכונת מצומצם.

גילדין: דיברת על העמדה לדין משמעתי. הורשעת.

אזולאי: לא הורשעתי, היה הסדר טיעון.

גילדין: אתן לך לדבר חופשי. אני אומר לך, הועמדת לדין, הודית בכתב התובענה שכלל שורה של דברים כמו אי אמירת אמת ואתה בעקבות זאת הורשעת בכל הדברים האלה של אי אמירת אמת שאתה הודית.

השופטת פרידמן-פלדמן: על איזו תקופה ההליך התייחס?

גילדין: 2016.

אזולאי: יש עניין שחשוב שכבודכם תשמעו, יש שיטתיות בשירות המדינה. באים לאדם ספציפי ומאשימים אותו במשהו שלא היה ולא נברא על התנהלות וחוסר סמכות.
לא היה דבר כזה בבית דין משמעתי. האשימו אותי בשנת 2016 שאני כביכול התנהלתי בחוסר סמכו ונתתי למנהל לשכה ללא סמכות לעבוד ללא הזמנה. היה לי מקרה, בדיעבד, יש סוג שנקרא וועדת בדיעבד, עולים לוועדה ומיישרים הדורים. שם צצה היועצת המשפטית (מתכוון כנראה לשלומית ברנע פרגו) ואמרה שפעלתי בחוסר סמכות ולכן אני מועמד לדין על כך וכל מיני המצאות למיניהם.
שלחו את התיק לפרקליטות, החזירה למשרד ראש הממשלה. שלחו למבקר המדינה, החזיר למשרד ראש הממשלה. משום מה, אני לא יכול להגיד בוודאות, אבל יכול להצביע על יד שהובילה משהו מאחורי הקלעים של היועצת המשפטית והביאו את זה לבית הדין בנציבות.
עד 2021 אף אחד לא נחקר. פתאום נזכרו כי אפי רוצה העלאה, או להתקדם, אי אפשר לתת לו כי יש עליו אמנה. כך עושים בשירות המדינה כדי לתקוע אנשים. תוקעים אותם בתפקידם.
כשהתחיל ב-2021 ההליך, היה הליך מזורז, השופט שהיה אמור לטפל בתיק, היה אמור לפרוש. עברו 5 שנים. בשנת 2023 אמרו שאם הוא הולך לפרוש, ייקח לשופטת החדשה ללמוד את התיק, ייקח עוד שנים רבות, כולם כתובעים מהמדינה מקבלים משכורות. מגיעים ומצידם לקחת את הזמן. העורך דין שהמליץ לי בזמנו, אמר לי תודה ונסגור את הסיפור. זה מה שהיה בזמנו.

גילדין: האם הודית בהטעית הוועדה באי אמירת אמרת בכמה דברים? אני אומר שקר, אתה אומר הטעיה.

עו"ד חדד (מתנגד): מעבר לעובדה שחברי משתמש במילה "שקר" ולנו אמרו לא להשתמש במילה זו גם שהעדים שלו שיקרו פה על ימין ועל שמאל.

השופט בר-עם (נוזף בגילדין): לא ניתן להסתפק בעובדה שמודה שהורשע. לא ניכנס לזה ולהסדר. אם נכון או לא נכון. האם זה פוגם במהימנות?

גילדין: האיש הורשע שלא אמר אמת במסגרת בתפקידו.

השופט בר-עם: במה הורשע?

גילדין: בואו תראו, הורשע בכל האישומים.

השופט בר-עם: זו הכרעת דין. אבל גם בהכרעת הדין יש קביעות שלא קשורות לאישום עצמו.

גילדין: מוכן לא לשאול, מוכן רק להגיש רק על מה שבמחלוקת. לא תצטרכו לקבוע ממצא או מהימנות. רק שיודה שהוא לא דובר אמת.

עו"ד חדד: אתה לא דובר אמת! איזו אמירה זו? שיחזור בו!

בהמשך הסביר עו"ד חדד לשופטים שעל פי פסיקת העליון הודאה במסגרת הסדר טיעון היא לא ראיה.

השופט בר-עם: העובדה שיש פסק דין זה לכאורה עשוי לשמש נתון לפגום בעדותו מבלי להיכנס להכרעת הדין.

עו"ד חדד: אתם לא התרתם לשאול שאלות בתיק 3000. גילדין קם וזעק זעקות שווא.
אנו רצינו להראות ביחס למהימנות החוקר, הוא שואל שאלות ללא רשות של היועץ. אמרתם לא יכולים לשאול כי זה הליך אחר. אתם קבעתם זאת. אני חושב שבטעות. גילדין טען זאת המון. אנו מוכנים שישאלו את השאלות ובלבד שההגבלות שלנו בתיק 3000 ירדו גם.

השופט בר-עם: אם יש הרשעה בבית דין למשמעת…

עו"ד חדד: היא לא קבילה… מה שכתוב זה חוסר סמכות (מדובר ברכישת/שיפוץ רהיטים לקראת ביקור טראמפ ב-2017). אנו נביא את החברה ואת דרורית שטיינמץ ונראה אם זה תיק תפור, כמו שאנו טוענים שזה, חלק מההתנכלויות לעובדי ראש הממשלה.

גילדין: האדם הזה הודה באי אמירת אמת, אך לא אישר מה שנתתי לו אז אציג לו סעיף סעיף, בשביל לחסוך את אי הנוחות אפשר גם להגיש.

עו"ד חדד: שלא נשכח, יש קושי שזו ראיית הזמה. נבקש להבין את גבולות המותר ואסור ביחס לנושאים הקשורים לגבולות המשפט כדי לחקור על הנושא. גם את כתב התביעה של פילבר לא הסכימו לנו להגיש.

בהמשך, אחרי התייעצות של השופטים:

השופט שחם: קשה להגדיר זאת כסוגיית ליבה.

עו"ד חדד: זו סוגייה מתיק אחר, שוליים.

השופט שחם: אני נוטה להסכים.

עו"ד חדד: כל הצעה פרקטית נקבל.

השופט שחם: הרעיון לקבל את כתב הקובלנה כדי להבין. העד אמר שהוא הודה. אנו רוצים להבין במה הודה. מבקש לקבל את החומר.

עו"ד חדד: מסכים כדי לייעל.

בהמשך:

גילדין: נתניהו עוזב את המעון כאשר בנט נבחר. אתה עוזב איתו?

אזולאי: כן.

גילדין: פורסם שאתה עושה עבודות פרטיות עבור משפחת נתניהו. שילמו לך עבור השירותים שלך?

אזולאי: אמת.

גילדין: במקביל הועסקת על ידי מפלגת הליכוד.

אזולאי: כשיצאנו ממשרד ראש הממשלה אכן שמרתי על קשר עם המשפחה. בעבודתי המקצועית אני מכיר את כל הנושא של הבתים מבחינת תחזוקה, משפחת נתניהו ביקשו להתייעץ במספר דברים. גביתי שכר.
עבדתי בתחום המלונאות, בתקופת בחירות ביקשו ממפלגת הליכוד לתת מענה לכמה דברים ולכן עבדתי כנותן שירות. לא קיבלתי משכורת ממשפחת נתניהו.

"יש לי שתי שאלות"

לקראת סוף הדיון מאסו השופטים בגילדין והתירו לו לשאול שאלה אחת בלבד, שימו לב לדין הדברים שהתפתח, מה שמעיד יותר מכל על דמותו הבעייתית של גילדין.

 השופטת פרידמן-פלדמן לגילדין: שאלה אחרונה להיום

‏גילדין: יש לי שתי שאלות.

‏השופטת פרידמן-פלדמן: תבחר אחת.

‏גילדין: אשאל שתי שאלות אחרונות.

‏עו"ד חדד: אנחנו פעם התנהלנו כך?

‏גילדין: אשאל שתי שאלות. האם חדד הודיע לנו ולבית משפט ביוני 2024 שאתה עד הגנה? אתה אמרת שבגלל שאתה עד הגנה התחילו בעיות. ביוני 24 אף אחד לא ידע. אני בטח לא ידעתי. בית משפט בטח לא ידע.

‏השופטת פרידמן-פלדמן: מה זה ייתן לנו? סיימנו!

‏גילדין (החצוף): ממשיך להתווכח .

‏השופטת פרידמו-פלדמן: סיימנו להיום.

‏גילדין: אני לא סיימתי.

‏בית משפט לגילדין: סיימנו, גמרנו.

‏גילדין: אני רוצה להפריך

‏השופטת פרידמן-פלדמן: סיימנו.