עד כמה ליאת בן ארי ויהודית תירוש מנסות להיאחז בכל בדל של פרשנות (לא ראיה!) כדי לשווק את התיזה שהיתה גם היתה "פגישת הנחיה", אפשר לראות בספין הבא: "פילבר מתעקש שהיתה פגישת הנחיה".

***

ובכן, פילבר יכול לחזור על זה בחקירתו הנגדית וגם בחקירתה החוזרת של תירוש עוד 100 פעמים.

זה ממש לא רלוונטי מהטעמים הבאים:

1.

פילבר הדגיש בחקירתו הנגדית שאיש לא נחשף לתוכנה של הפגישה, אם בכלל היתה. כלומר, האנשים הקרובים אליו, כמו אשתו, עורכי דינו, עדי קאהן העוזרת שלו ויד ימינו, ועוד לא מעט אנשים במעגל הסובב אותו – לא ידעו, לא שמעו ולא ראו – דבר תמוה מאוד.

וזה חשוב מאוד מבחינה ראייתית: לפגישה הזאת אין שום ראיות אחרות זולת פילבר עצמו. כלומר, הוא הראיה עצמה, הראיה היחידה לפגישה, וכיוון שאמינותו מאוד נמוכה – אין לראיה הזו שום משמעות.

כזכור, בריענון העד אמר פילבר כך ליהודית תירוש וצוותה:

"במענה לשאלותינו, השיב העד כי הוא לא סיפר על הפגישה שהתקיימה בינו לבין נתניהו לאחר מינויו לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת אותה תיאר בהודעותיו (סעיף 64 לכתב האישום), או על תוכנה, לכלל הגורמים מטעם משרד המשפטים, משרד התקשורת ומשרד האוצר ובכלל זה לגורמים המנויים במסמך שמסר לעו"ד דנה נויפלד וליועצת המשפטית למשרד רוה"מ, שלומית ברנע פרגו, כמו גם לתקשורת. לדבריו "את כל המרכיב הנוסף שנתניהו דיבר איתו בתחילת הדרך, לזה אף אחד לא שותף".

אם "אף אחד לא שותף" לשיחה הזו, ממילא אין לתירוש שום ראייה להוכיח שהפגישה היתה לפני מינויו כפי שהיא טוענת, מה גם שהדרך הזו חסומה בפניה לפחות לעת עתה.

תזכורת: לשאלות הרבות של השופטים על ראיות בדיון על הבקשה לתיקון כתב האישום תירוש התחמקה והשתמע ממנה שאין לה שום ראיות.

2.

תירוש מנסה לשווק את התיאוריה המוזרה שלא חשוב מתי היתה פגישת ההנחיה אלא חשוב שהיא התקיימה, כפי שפילבר מתעקש.
זו שטות שהשופטים דחו אותה. וכך הם כתבו בהחלטתם:

"מועד פגישת ההנחיה הוא נתון עובדתי מהותי בכתב האישום. אכן, במוקד עומד תוכנה של הפגישה הנטענת. עם זאת, בכתב האישום נטען כי פילבר ביצע פעולות שונות כפועל יוצא של ההנחיה שקיבל (הפגישות עם אלי קמיר ושאול אלוביץ'). למועד בו התקיימה הפגישה האמורה, ככל שהתקיימה, עשויה להיות חשיבות רבה, גם לשיטת המאשימה".

בהמשך כתבו השופטים:

"קשה להלום מצב דברים לפיו יש לאפשר לרשויות התביעה 'לשנות את כללי המשחק' ולעתור לתיקון כתב אישום, בפרט עובדתי – מהותי, רק על יסוד בחינה מחודשת של חוסר הראיות שנמצא ברשותן עובר לגיבושו, ניסוחו והגשתו של כתב האישום, ללא שנתגלו ראיות חדשות או שחל שינוי מהותי בנסיבות".

השורה התחתונה של החלטת השופטים: מועד הפגישה חשוב וקריטי ולפרקליטות אין ראיות חדשות.

3.

על בסיס הספין הזה נולד עוד ספין ששווק על-ידי דנה וייס, ספין מטופש במיוחד. ה"שגגה" לתפיסת הפרקליטות ודנה וייס, נולדה מאמונה יוקדת בגרסתו של פילבר על פגישת ההנחיה ומועדה – כי הם רצו "לחזק" את גרסתו של פילבר.
כלומר, פתאום אנחנו מדלגים משיח של ראיות לשיח של "אמונות", במקום שבפרקליטות יבדקו ראיות הם עסוקים בגיבוי רוחני לפילבר.

הדברים הללו חמורים במיוחד כיוון שלפרקליטות היו 4 הזדמנויות במהלך 4 השנים לסגת מהגרסה של פילבר, כיוון שהיו ברשותה כל הראיות שהגרסה שקרית.

• הראשונה, בעת חקירתו כעד מדינה בפברואר 2018 וכשבידיה היו בוודאות התכתבויות של פילבר עם גורמים שלישיים, שהצביעו על כך שבאותם זמנים פילבר היה במקומות אחרים.
• בפעם השנייה באוקטובר 2020 אחרי דוח איכונים מפורט שקבע שפילבר לא היה בלשכת רוה"מ באותם ימים. זה היה כבר אחרי הגשת כתב האישום והפרקליטות לא טרחה לבקש לתקן אותו.
• בפעם השלישית – בריענון העד של פילבר בינואר 2022 שבו המשיך פילבר לדבר על אותה פגישה, בלי שליאת בן ארי ויהודית תירוש מנסות להסביר לו שהוא טועה, וזה לא מתאים לאיכונים ולהתכתבויות.
• בפעם הרביעית – לטעמי החמורה ביותר: סוף מרץ 2022 – החקירה הראשית של פילבר: יהודית תירוש מאפשרת לו לדבר בביטחון על הפגישה כאילו התקיימה בימים שבהם היא יודעת שהפגישה לא התקיימה.
  כלומר, היא מדיחה את פילבר לעדות שקר מול פרצופם של השופטים.

דבר זה לא נעלם מהחלטת השופטים שרמזו לפרקליטות על כך:

"לכך מצטרף השיהוי בהגשת הבקשה, שהובאה לפנינו בעיצומה של חקירתו הנגדית של פילבר. גרסתו של פילבר, בעניין מועד קיומה הנטען של הפגישה, היתה ידועה למאשימה זמן רב. גם הראיות שהוצגו לעד, המעמידות, לכאורה, סימני שאלה ביחס לגרסה זו, היו ידועות למאשימה. שיהוי זה נוטה להעצים את הפגיעה הפוטנציאלית ביכולתם הסבירה של הנאשמים בהליך משפטי ראוי והוגן".

לכן, לא צריך להתרגש מאמירה כלשהי של פילבר על שיחת ההנחיה מהטעם הפשוט: הוא בדה אותה.