עסקתי פה בעבר בגידי וייץ מ"הארץ", התחקירן המדומה ואחד האדמו"רים של החונטה התקשורתית.
כזכור, גידי וייץ היה ראש לקושרים ולתופרים בתיק 4000, כאשר פרסם בשלהי 2015 "תחקיר" מגוחך על תזת השוחד שהתפתחה לתיק 4000, בלי שום ראיות, בלי שום עובדות ובלי שום נתונים.
הכל מפרי מוחו הקודח, רכילות והבל הבלים אנונימיים של חבריו השמאלנים מאתר וואלה.
***
גידי וייץ לא מבין בכלכלה בכלל וברגולציה בפרט, והתיאורים שלו על "הטבות רגולטוריות" היו מתוך כוונה ברורה לייצר תזה על שוחד של הטבות וסיקור אוהד, תזה שאומצה ככתבה וכלשונה ע"י הפרקליטות.
אין פלא, אפוא, שגידי וייץ הפך לבובה של הפרקליטות. הם מדליפים לו פלילית חלקים מגמתיים מאוד מתמלילים, אורזים לו אותם בצורה נוחה, שלא יעבוד קשה (ה"עיתונאים" האלה הם די עצלנים) והוא מפיץ את התעמולה בחדווה.
כמה קל, אין צורך בתחקירים אמיתיים.
וייץ לא טורח כאמור לעבוד קשה ולא טורח להגיע לדיונים. בשנה האחרונה ראיתי אותו פעמיים בלבד.
בפעם אחת הוא גידף וקילל אותי רק מכיוון שצילמתי את הוד רוממותו. בפעמיים הללו הוא לא ממש היה קשוב לדיונים, צחקק עם חברי החונטה (דליפמן במיוחד) ולא כתב מילה במהלך הדיון.
זה לא הפריע לו לכתוב טורים מיד לאחר כך, הפוכים לחלוטין מהמציאות באולם הדיונים.
בחקירה הנגדית של פילבר, גידי וייץ נעלם כמעט תקשורתית – לבד ממאמר אחד אחרי המחדל של "פגישת ההנחיה" שבו כתב כצפוי כי "גורלו של תיק 4000 רחוק מלהיחרץ", לפי דף המסרים של ליאת בן ארי ותירוש – שאותו היה אפשר לשמוע מכל השופרות של הפרקליטות.
בסוף השבוע הזה, לפתע, פרסם גידי וייץ שני מאמרים הנוגעים לתיק 1000. האחד על עדותה של הדס קליין והשני על עדות לפיד בתיק.
העיתוי כמובן לא היה כה מפתיע: וייץ הופעל ע"י הפרקליטות לקראת פסטיבל השמפניות והסיגרים בעדותה של הדס קליין, שתחל השבוע ביום ג'.
שום דבר חדש לא היה בשני המאמרים של וייץ, במיוחד לאחר שפרסמתי אין ספור תמלולים בלעדיים על התיק הזה, ובפרט של לפיד.
מה שחמור מאוד הוא מה שלא היה בהם וזו בדיוק הבעיה. וייץ, בידיעה ברורה, העלים מידע חשוב כי זה פוגע בפרקליטות.
זו לא עיתונות, זו רמאות.
מה שמחדד עוד יותר את חומרת מעשיו של גידי וייץ, זה שהחומר החסר היה גלוי, לו רק וייץ היה טורח לקרוא פרוטוקולים.
כל המידע על כך שהדס קליין היתה מודיעה של בן כספית, שהיה מודיע משטרתי במשך זמן רב, הרבה לפני אישור מנדלבליט לחקירה נגד נתניהו, היה בפרוטוקול שאת עיקריו הבאתי במאמר סוף השבוע האחרון.
מילה וחצי מילה וייץ לא סיפר על כך, כאילו זה לא מידע רלוונטי שזכות הציבור לדעת.
המאמר השני על לפיד הוא גם דוגמא להנדסת תודעה בתפארתה. וייץ הוציא את לפיד באור חיובי כמי שהפליל לכאורה את נתניהו בעניין הארכת הפטור ממס לתושבים חוזרים.
ראשית, וייץ שוב שכח לציין פרט חשוב שעלה בדיונים בעדות פילבר על תיק 1000. טיוטת הארכת הפטור נכתבה כבר בזמנו של דורון ארבלי כמנהל רשות המסים ומחליפו, משה אשר, התנגד לחוק – כך שהתשתית לחוק היתה קיימת, בלי כל קשר לנתניהו.
והדבר היותר חשוב: וייץ אמנם ציין זאת בדרך אגבית בלבד, אבל לפיד הוא זה שקידם את החוק בפעולה שלטונית כאשר אירח את מילצ'ן ועורך דינו פיני רובין במרתף ביתו בצפון ת"א.
אבל, כצפוי, וייץ מתנפל על נתניהו ולא על לפיד, כי האחרון הוא עכשיו יקיר החונטה.
גידי וייץ ניסה לפני כמה שבועות, באמצעות מאמר שקרי ודיבתי אודותיי, לסלק אותי מאולם הדיונים בטענות של "הטרדה" ו"איומים" כלפי פרקליטים ו"עיתונאים" – המסר שלו היה לשופטים ולהנהלת בתי המשפט.
החבורה הזו בטוחה שהיא שולטת בפרקליטות, שולטת בבתי המשפט ובשופטים וכולם ירקדו לפי החליל שלה – אבל מסתבר שיש גבול. מי שצריך לסלקו מעולם התקשורת הוא גידי וייץ – אין מקום לעיתונאים ששותפים לתפירת תיקים ולקשר להפיכה שלטונית.
עוד על מעללי גידי וייץ ועמוס שוקן, המו"ל שלו, אפשר לקרוא בכתבה של יואב יצחק משנת 2015 – מלא 'הארץ' צביעות.