בשלב מסויים בדיון אתמול במשפט נתניהו, הטיח עו"ד ז'ק חן בעד התביעה עדי קופלוביץ' את מה שהיה חייב להיאמר: מי שמו, בסך הכל בתחילת דרכו המקצועית במשרד התקשורת בתקופת פילבר – לחלק ציונים לפילבר, לעדי קאהן העוזרת של פילבר ואפילו הרן לבאות הבוס שלו – כולם הרבה יותר מנוסים ממנו.
***
ואכן, קופלוביץ' היה בסך הכל פקיד זוטר במשרד התקשורת אבל מייצג נאמנה את שלטון הפקידים הקלאסי. אומר לכאורה את הדברים הנכונים, שיש דרג מעליו שאמור לקבל את ההחלטות וצריך לכבד זאת אבל אז מוסיף כל מיני "קישוטים": לא יכולתי להגן על החלטה מסויימת בגלל "יושרה מקצועית", החלטה אחרת היא לא סבירה, לא נימקו לנו אותה וכד'. כאשר עו"ד ז'ק חן הטיח בו שפילבר לא חייב להסביר למר קופלוביץ' דבר, השיב העד שאכן כך אבל הוא צריך להסביר "לעולם". איזו חוצפה!
אלא שהחוצפה היא בעיקר של יהודית תירוש: במקום להביא עדים משמעותיים כמו סטלה הנדלר, עדי קאהן, רון אילון, שהיו בליבת האירועים של תיק 4000, היא העדיפה להביא פקידים זוטרים בתקווה שזה ישרת את התיזה שלה. אבל גם בזה היא נחלה כישלון מפואר.
למרות היהירות הפקידותית של קופלוביץ', ולמרות שתירוש הביאה את הפקיד הזוטר כדי לייצר מצג שווא של טיפול "חריג" או "מיטיב" עם בזק, העדות של קופלוביץ' הנחיתה עוד מהלומה על הפרקליטות ועל תירוש – אחרי חקירה נגדית ביד אמן של עו"ד ז'ק חן, פרקליטו של אלוביץ'.
הוא אמר כצפוי שהוא לא זוכר ולא יודע שהיתה איזושהי "הנחייה מלמעלה" להיטיב עם בזק ואין עדות לכך גם בדרג הבכיר יותר של משרד התקשורת.
עו"ד חן הפיל את קופלוביץ' בפח. במשך חצי דיון הציג לו עשרות התכתבויות ומסמכים של פילבר עם גורמים שאינם בזק כמו חברות הוט, סלולר ופרטנר.
בכל אותם מקרים נהג פילבר בדיוק באותה צורה כפי שנהג עם בזק. ואז עימת עו"ד חן את קופלוביץ' עם אמירתו בחקירתו הראשית שדברים מסוג אלה, כשהם נגעו לבזק, פוגעים בעיקרון השוויוניות ונותנים יתרון לבזק וביקש את חוות דעתו בעניין.
קופלוביץ' ניסה להתפתל ולהתחמק בהתחלה, בכמה מקרים אמר שזה דברים שונים, אבל בסופו של דבר אמר, בלחצו של עו"ד חן, שמדובר בדברים "פסולים באותה מידה".
כך הרס העד לתירוש את התיזה שלה על "חריגות" ו"הטבות" לבזק שהיא כה טיפחה לאורך כל הדיונים באי הצלחה מוחלטת.
עו"ד שאל חן שוב ושוב את העד אם הראו לו את ההתכתבויות האלה או חקרו אותו על חברות אחרות, והתשובה היתה כמובן לא.
זה חוזר על עצמו לאורך כל הדרך: מה שעשתה תירוש הוא לנעול את קווי החקירה אך ורק לבזק ולנתניהו. הוט? סלקום? פרטנר? לא מעניין, יהא אשר יהא. הם כאילו נעלמו בשבילה מעל פני האדמה – רק בזק, רק נתניהו ורק אלוביץ'. הם המטרה ואין בילתה וכמובן שנתניהו הוא ה-מטרה.
בשיא החקירה הנגדית הגיע עו"ד חן להטבה החריגה שניתנה לחברת הוט בשווי של כמיליארד שקל לאחר שבוטלה למעשה החובה הרגולטורית שלה לפריסה אוניברסלית, דבר שאבי וייס כתבנו עליו לא מעט.
גם פה העד ניסה להתחמק, אבל הודה לבסוף שמדובר בסכומים משמעותיים ושהדבר לא עלה בחקירותיו.
למה? שוב אנחנו חוזרים לתירוש: היא נעלה את קווי החקירה רק לבזק. עו"ד חן אמר בצדק שדווקא את ההקלה שכן היתה להוט אף אחד לא חקר.
גם שהעד הזכיר בחקירותיו במשטרה את הוט אמר שהם "עשו כל מיני תרגילים", אבל בחקירתו באולם הדיונים אמר שהוא לא זוכר למה התכוון. עו"ד חן אמר לו שאם היו שואלים אותו בזמן אמת סביר להניח שהיה זוכר, כיוון שאמר במפורש "תרגילים".
לעו"ד חן היה עוד "שותף" לחקירה הנגדית: השופט משה בר-עם. כאשר קופלוביץ' המשיך להציג את פילבר כמי שלהרגשתו "היטיב" עם בזק, שאל אותו בר-עם: האם היה משהו חריג בהתנהלות שלו מבחינת הדין, הרי הוא המנכ"ל והוא זה שמקבל את ההחלטות.
העד מילמל משהו על "סבירות" ההחלטות ואז בר-עם הקשה עליו, לא שאלתי על סבירות, זו חוות דעתך. קופלוביץ' השיב לו שהוא לא היה עד להתנהלות שלא כדין של פילבר.
גם בנוגע למתווה הסיבים, שפילבר עבד עליו במקביל עם בזק והוט ונתן את אותם תמריצים, הקשה עליו בר-עם:
"אולי עכשיו, כשאתה רואה את ההתנהלות מול הוט, זה מסביר לך שההקלה כפי שאתה הטוען כלפי בזק היתה באמת במסגרת שינוי מדיניות כללי של פילבר ומשרד התקשורת"
כוונתו של בר-עם היתה שבזק והוט קיבלו את אותן הקלות אבל לקופלוביץ' הציגו רק צד אחד של המשוואה.
העד הודה שהיו גם הקלות כלפי הוט תמורת דבר כזה או אחר, והוא "לא יכול לפסול זאת".
אני חושב שזו היתממות של העד, כי הוא ידע בוודאות שמדובר באותן הקלות ותמריצים. הוא עובד במשרד התקשורת, הוא שומע ומדבר עם עובדים נוספים, איך זה נעלם מעיניו לגמרי?
אני אומר זאת שוב ושוב, כפי שפילבר עצמו טען: הוא לא עבר שום עבירה בהתנהלות שלו עם החברות. היתה לו מדיניות של דלת פתוחה, של מפגשים והתכתבויות במיילים פרטיים. אין שום הוראת חוק שאוסרת על כך לעובדי מדינה ומה שקרה פה שתירוש ובן ארי המציאו לפילבר חוקים משלהם.
בהמשך לחקירה הראשית אתמול, קופלוביץ' הודה שוב שההחלטה על הסרת התנאים הלא משמעותיים במיזוג בזק-יס היתה מקובלת על האגף, וזאת בניגוד מוחלט לסעיפים 70 ו-71 שלמעשה טענו שפילבר "כפה" עליהם את הורדת התנאים כהטבה לבזק.
עו"ד חן הציג לו אין ספור מסמכים שבו נכתב שהרן לבאות הוא זה שוויתר על התנאים לאחר שהשתכנע שהם לא רצויים.
עו"ד חן גם סנט בקופלוביץ' על אמירתו שהוא לא יכול להגן על עמדה מסויימת, כשמקביל עדי קאהן טיפלה זה. עו"ד חן תהה בפניו איך יכול להיות שקאהן, שהיתה אז 12 שנים במשרד עם ניסיון והערכה, לא מקובלת עליו כשהוא עם ניסיון של 4 שנים בלבד.
בהמשך החקירה עלתה אמירתו של העד שפילבר מידר את אגף הכלכלה. חן עימת אותו עם טענותיו של פילבר על הדלפות מהאגף, על חוסר שיתוף פעולה ומידע מטעה.
קופלוביץ' אמר שהכיר את הטענות באופן כללי, אך נראה שהוא ידע הרבה יותר מזה.
אני לא בטוח שקופלוביץ' אמר את האמת כולה. אגף הכלכלה היה אופוזיציה חתרנית במיוחד לשלמה פילבר, טירפד לו מהלכים והדליף לעיתונאים.
ייתכן שקופלוביץ', כפי שהוא אומר, לא הדליף בעצמו לעיתונאים אבל הרן לבאות היה בקשר ישיר עם גדי פרץ מ"גלובס", למשל, ועוד עיתונאים ומסמכים מצאו את עצמם עוברים ישירות לתקשורת.
ובכלל, אולי כדאי שנפסיק לקנות את עניין ה"יושרה המקצועית" שקופלוביץ' מדבר עליה ביחס לפקידים ול"גורמי מקצוע".
בסופו של דבר הוא כלכלן, איש שיושב עם אקסלים ומודלים בעולם התיאורטי. באקסלים האלה אפשר לשחק עם המספרים כדי להגיע לחוות דעת לפי האג'נדה הפרטית של הפקיד וזה מה שקורה בהרבה מקרים.
שום יושרה מקצועית, אלא משחק במספרים לטובת אג'נדות פרטיות.
אין בכלל ספק שאגף הכלכלה במשרד התקשורת הוביל אג'נדה לעומתית מול בזק, אג'נדה של ללכת עם הראש בקיר ולייצר עימותים משפטיים.
בא פילבר ושינה את המדיניות. זה לא מצא חן בעיניהם ופתאום הם הפכו את עצמם לקדושים מעונים, ל"גורמי המקצוע" שהתמודדו מול מנכ"ל שאין לו ניסיון.
אבל לפילבר היה הרבה יותר ניסיון מכל אחד מפקידי אגף התקשורת, במיוחד יותר מקופלוביץ' שהיה חסר ניסיון כמעט לחלוטין כשהגיע למשרד התקשורת.
