יום העדות ה-87 של נתניהו ויום החקירה הנגדית השני בתיק 2000 היה בסימן הניסיונות הנואשים של יהונתן תדמור לבסס את תיאוריית הכריכה ההזויה הידועה מתיק 4000. כלומר, נתניהו כורך פעולות שלטוניות כאלה או אחרות בצורת הסיקור שלו ושל משפחתו, ומטרת העל שלו זה לקבל סיקור אוהד ומלטף.
הניסיון של תדמור כלל את השיטות הידועות לשמצה של הפרקליטות ויהודית תירוש: הטעיות של ציטוטים, ניסיונות לייחס שיחות שנתניהו לא צד אליהן אליו, חריגה מכתב האישום, והצעה של תיזות מופרכות כדי לייצר שכל צעד ושעל של נתניהו מריח משחיתות.
בקיצור, באין ראיות, יש אווירה.
ניסה לרקום דילים עם נוני? איפה הראיות?
במקרה של מוזס התיאוריה של תדמור הולכת כך: כבר משנת 1996 ועד תקופת החקירות, ניסה נתניהו לרקום דילים עם מוזס בזיקה לאותו סיקור.
לא רק שאין לכך ראיות, זה גם לא עומד במבחן המציאות: נתניהו והיה נותר מטרה לסיקור עוין וארסי בקבוצת "ידיעות אחרונות".
תדמור הפליג שלשום 30 שנה אחרונה, בתקופה שנתניהו נבחר לראשונה לראש ממשלה, המשיך בתקופה של הוצאת "ישראל היום" והגיע סוף סוף אתמול, רק לקראת סוף היום, לליבת כתב האישום: שתי השיחות המוקלטות בין נתניהו למוזס בזמן חוק "ישראל היום".
נתניהו חבט בתדמור ללא הפסקה – הנה עיקרי הדברים:
"10 שנים חיפשתם וסרקתם את חשבונות – וזה מה שמצאתם. גורנישט".
תדמור: אני זוכר שאדוני דיבר על מערכת היחסים עם חפץ. האם אדוני במערכת היחסים שלו עם חפץ אומר שאת כל המהלך עושה מאחורי הגב של אדוני שמתנהל שיח?
נתניהו: מה שאתה שומע. זו לא פעם ראשונה. חפץ עבד אצלי וערך שיחות עם אלוביץ בלי להגיד לי כלום.
תדמור: הוא עובד עבור אדוני.
נתניהו: עובד עבורי ומקליט אותי, נכון. ספריות שלמות שמצאתם אותן אחרי שסרקתם את כל חשבונות הבנק והקלטות וזה מה שמצאתם. גורנישט!
הפכתם את כל העולם וכל המדינה, אני רוצה לראות מישהו שסורקים אותו כך וזה מה שמעלים, 10 שנים אתם הופכים את המדינה על כך שניר חפץ מתרחש עם מילצ'ן איך לפתור בעיה, וכן מר תדמור – הוא לא מספר לי, ראינו איך הוא עושה דברים אחרי גבי ולא אומר לי דבר תמורת אינטרסים פרטיים שלו. לא תמיד האינטרסים הפרטיים שלו הם זדוניים.
הכול הפוך! אני נלחם בניסיון של נוני מוזס לסגור את "ישראל היום" ואתם מעמידים אותי למשפט"
נתניהו: ריבונו של עולם. אתה רואה באופן שיטתי ב-2009, 2010 שאני מפעיל כובד משקלי לגבי ישראל היום. נתתי להם תכנית בלימה שלא עלתה על שום חוק. איך לבלום. אני היחיד שהולך ונלחם. ואתה אומר שאני פעלתי להביא לנוני מוזס? זה בדיוק הפוך!
כל אותם שרים וח"כ והלכו לטובת הדבר, קיבלו את הסיקור שלהם (הכוונה לסיקור האוהד בידיעות אחרונות). מותר להם. אבל אותי היחיד מביאים הנה? היחיד שנלחם! על מה? פשוט מביש פעמיים. ראיות הולכות בדיוק הפוך. מביש כי אינכם מסוגלים להעלות על הדעת שלאדם יש רעיון שאפשר לשנות המונוליטיות המטורפת שיש במדינה.
הם רצו להשאיר את מונוליטיות. זה מה שעניין אותי – שלקחתי את משרד התקשורת. לא כדי להתעסק בבדיחה הזו. הכול הפוך.
אני נלחם בניסיון של נוני לסגור את ישראל היום. ואתם מעמידים אותי למשפט. ואני היחיד שנלחם!תדמור: הבעיה היא לא גיוון, אלא הקושי שעלה אתו, הוא רק כריכה בין אינטרסים כלכליים של נוני לבין בקשות לשינוי עיתון / סיקור מאוזן / כל סיקור. הקושי הוא בכריכה. זו הבעיה. אתה בשיחה פנית לנוני על האופן שבו כותבים טורי דעות בידיעות. וביקשת לשנות את הקו.
נתניהו: אני פניתי לא פעם ולא פעמיים שישנה הכיוון (של העיתון). מאוד ראוי שתשנה. מוזס אמר תביא לנו מישהו שייצג אותך. באמת התכוון לזה. סירבתי באופן שיטתי. מטעם עקרוני שאמרתי וגם מטעם שאני בעצם ב-חרם על ידיעות ולא רוצה לתת לגיטימציה לעיתון.
נוני מרוויח שאתה מוריד החרם כי אז יכול להראות שרוה"מ. התראיין אצלי ועיתון מגוון. אמרתי שזה כוסות רוח למת. אם רוצים לעשות גיוון, באמת צריך שינוי.
"אתה הופך לבן לשחור והפוך. אמת לשקר והפוך. האמת יותר פשוטה מכל הניסיונות שלכם לחרטט אותה או לעוות אותה"
תדמור: האם הזכרת את סימה קדמון, נחום ברנע ושמעון שיפר?
נתניהו: מי שהזכיר והעלה פעם אחר פעם היה נוני. אמר "דבר עם סימה, נחום, שמעון", אני לא רוצה להגיד שגלגלתי אותו בכל המדרגות אלא סירבתי בנועם.
תדמור: ביקשת ממנו לפנות?
נתניהו: לא זוכר. אבל לא האמנתי בזה.
בהמשך:
נתניהו: אני אומר לו לסובב את הספינה. שנה הרכב, שנה אנשים. אז מה אומר לעצמו, אם אני אומר לו לשנות הספינה, אז הוא יכול לשנות את סימה, ברנע או אחרים.
לכן כל הדברים האלה – זה לא שווה כלום. להיפך אם יש הצעה, לא אני מבקש ממנו לדבר איתם כי זה חסר ערך וידעתי. הוא בא ומבקש ממני להביא כותב דעות ימני. אני לא מתעניין בזה.תדמור: שלושת הכותבים האלה עלו בשיחה. נוני התרשם שאדוני מבקש שנוני ישפיע עליהם?
נתניהו: לא. הוא מבין באמת, אבל זה לא עלה שאני אמרתי לו לדבר עם סימה ברנע או שיפר. אתה יכול להגיד עליי המון דברים אבל אני לא טיפש מוחלט. אני אומר לשנות הספינה. אז מה ישנה את החברה האלה? לא. אומר תביא לי מישהו. למה תביא לי מישהו, כי באלה הוא לא יכול לגעת.
האמת יותר פשוטה מכל הניסיונות שלכם לחרטט אותה, או לעוות אותה. הוא בא אלי ואומר לי בעצם "תביא לי כתב פה ושם" אבל אני חושב שזה חסר ערך. מה שמעניין אותי זה לא כתבה פה ושם כמו פוליטיקאי מתחיל.
בסופו של דבר היה ברור שאין לזה משמעות. לכן סירבתי שהוא פונה אלי כמה פעמים. רואים זאת בהקלטה. אני מתחמק באלגנטיות כי זה לא מעניין. אני רוצה די.אן.איי. וסיבוב הספינה.
ביושר יכול להשפיע עליהם בשוליים אך לא יכול לשנות תפיסת העולם שלהם. אתן לו חוק ישראל היום שאני נלחם בכל דרך ומפעיל כל המערכות שלי ואני היחיד בכנסת שעושה זאת. זה היה אז הכוון. נלחמתי בכל דרך.
אני כביכול מוכן לעשות דבר שאני רוצה היפך גמור ממנו. אני חסמתי את החוק. דבר שני, שאני כביכול בא לקבל ממנו, מתנה נהדרת – כתבה פה ושם, אמרתי זה לא מעניין אותי. אמרתי אתה רוצה לעשות משהו למדינה שנה את השיח. אתם רואים זאת בקלטות. אתה הופך לבן לשחור והפוך. אמת לשקר והפוך.
השיח עם מוזס היה על עניין ה"דמפינג"
נתניהו: נוני דיבר אתי על דמפינג (היצף). רצה לזה פתרון. העלה רעיונות איך לפתור את בעיית הדמפינג. היו גם פניות לאחרים שדיברו על דמפינג ופתרונות שלהם. אני שמעתי את הדברים. אני שומע.
אני לא עשיתי שום מעשה. אבל הוא דיבר על הדבר הזה. כל מיני פתרונות, וריאציות איך לגרום לכך לטענתו וכל המו"לים של העיתונות הכתובה אמרו שצריך להצר את ישראל היום. זה מה שהיה שם.תדמור: אני מציע לך שמה שעלה שמבחינה אופרטיבית היה עניין שאדוני יפנה לשלדון אדלסון ז"ל כדי לסייע לנוני עם הבעיה הזו, שהטרידה אותו – "ישראל היום והתפוצה".
נתניהו: אמרתי לו (לאדלסון) שיש להם טענה על דמפינג. ושלדון שלח אותי להשיב להם. הוא דיבר בבוטות. זו המילה הנכונה… אני זוכר את השיחות. הכול היה דמפינג. כי זו הייתה זווית יחידה שאפשר היה לדבר אתי עליה. העליתי זאת כמה פעמים לשלדון. לא זוכר הפעמים הספציפיים. כל הזמן שלל את זה, אמר "זה כסות לסתימת פיות".
זה מה שאני זוכר… שלדון "בעט" בום, בעיטה אחת. שום קומבינה לא אפשרית. לא התעניין בזה.
"קדחו לי – הורדתי אותם מהצוואר"
נתניהו: אגיד מה אני זוכר, נדנדו לי חזק חזק נוני וגם דב אייכנוולד (מו"ל ידיעות ספרים) נדנדו. אני אומר להם כל הזמן מה שאמרתי להם. זה לא מעניין אותו (את אדלסון).
דב קודח לי חור. אני אומר לו "אתה יודע מה, לך תראה אותו" יש לזה משמעות אחת, "תרד ממני, לך אתה". שהוא ילך וישפיע על שלדון. זו סוג של אמירה – עלוקה כדי להוריד אותו מהצוואר.
הם באים, אם אתה מתייחס ברצינות שאני בא לקדם עניינים של נוני שאני מציע שדב ילך לפגוש את שלדון וזה יוביל לפריצת דרך – זו אפילו לא קומדיה. אלא "קומדיה פרועה" אין לזה שום בסיס ויסוד. בצד האפל של הירח יש פתרון, תשלח מישהו. שם תמצא פתרון. שלח את דב לצד האפל של הירח. משהו כזה.
