אפשר לסכם את עדותה של הדס קליין בהצגת עשרות אם לא מאות הסתירות, חצאי האמיתות והשקרים שנחשפו בעדותה. אבל בשביל זה צריך לכתוב ספר עב כרס.
דבר אחד חייב להיות ברור: אין בכלל חולק שעו"ד עמית חדד, פרקליטו של נתניהו, ערער לחלוטין את אמינותה של הדס קליין, וביטוי לכך אפשר היה לראות בשאלות הקשות של השופטים אליה וגם בקביעתו החד משמעית של השופט בר-עם בחקירה החוזרת של הפרקליטות: "אתה מנסה ליישב סתירות של העדה", נזף בר-עם בתובע אלון גילדין וחשף את דעתו שאכן יש סתירות בעדותה של קליין.
נכון הוא שלפעמים השופטים מוחלים על שקרים של עדים ובלבד שהם הביאו בבסיס העדות שלהם דברי אמת בליבת כתב האישום. אבל במקרה של קליין, היא לא הביאה אמת, היא גם לא הביאה ראיות לאותה אמת אינטרסנטית שהיא מציעה.
קליין התקשתה גם להסתיר את המניעים שלה ואת נטיותיה הפוליטיות. היא אשת שמאל, היתה חברת מפלגת "העבודה", ולאורך כל עדותה אפשר היה להבחין שהשנאה שלה למשפחת נתניהו מקלקלת את השורה.
קליין הובאה כדי לרצות את הפרקליטות
כמה דברים בסיסיים: בתיק 1000 ייחסה הפרקליטות לנתניהו עבירה של הפרת אמונים – פעם אחת משום שלטענתה נתניהו קיבל טובות הנאה ממילצ'ן ופאקר בזיקה לתפקידו. פעם שנייה – משום שנתניהו טיפל לכאורה בשלושה עניינים הקשורים למילצ'ן (הוויזה, הפטור ממס ואיזור סחר חופשי עם טאטא).
לפי האישומים, עצם הקרבה של נתניהו למילצ'ן העמידה אותו בניגוד עניינים ועל כן אסור היה לו לעסוק בענייניו.
קליין הובאה בעיקר כדי לרצות את הפרקליטות בנושא טובות ההנאה. היא כמובן גם ניסתה לרצות את הפרקליטות בנושא ניגוד העניינים, תוך שהיא מתאמצת מאוד לנקות את יאיר לפיד בנושא הארכת הפטור ממס.
כך או אחרת, בנושא ניגוד העניינים היא לא קידמה את הפרקליטות במילימטר משום שהיא לא היתה ממש צד לעניינים הללו.
הבעיה הגדולה של הפרקליטות היא שקליין לא קידמה במילימטר את הפרקליטות גם בנושא המרכזי שהעידה עליו, מהטעם הפשוט: היא לא הביאה שום ראייה לדבריה על קו אספקה שוטף, היא לא זו שחילקה סיגרים (למעט פעם אחת) והיא לא זו שחילקה שמפניות (שוב למעט פעם אחת), והיא גם לא הצליחה להוכיח שום מודעות של נתניהו לשמפניות, אלא רק באמצעות השערות ובדיות.
יתירה מזו, כדי לתפור את תיק 1000 הפרקליטות בשיתוף פעולה עם קליין ניסו לצמצם את מידת הקשר החברי בין נתניהו למילצ'ן, ואף לטעון שלא מדובר בכלל במתנות שנתן מילצ'ן לנתניהו אלא בטובות הנאה שניתנו בזיקה לתפקיד.
קליין המציאה איזושהי תיאוריה שמילצ'ן הוכרח למעשה להביא מתנות אחרת לא היה נכנס לבלפור, טענה שנסתרה ע"י מילצ'ן עצמו.
זה הכשל הקטן של הפרקליטות. הכשל הגדול של הפרקליטות עם קליין היה כאמור בטובות ההנאה לכאורה.
קליין חזרה ואמרה (וכנראה תורגלה לאמר כך), שהיה קו אספקה שוטף ותיארה זאת שוב ושוב בביטוי "סיפור חיינו", כאילו הסיפור שלה היה לטפל לאורך כל שעות היממה בבקשות והדרישות של בני הזוג נתניהו.
היו לה הרבה תיאורים צבעוניים, רכילותיים, תקשורתיים הכוללים השמצות וגידופים שכולם יועדו לכותרות תקשורתיות – אבל בכולם היה חסר המשהו הבסיסי הזה שנקרא תיעוד.
כתב האישום בבסיסו כלל גם "שגגות" שנעשו בכוונת מכוון. הוא צירף את השמפניות שקיבלה שרה נתניהו לסיגרים שקיבל נתניהו; הוא הוסיף כאמור שטובות ההנאה לא ניתנו מתוך רצון טוב של הנותן, אלא מתוך דרישה של המקבל, כשהוא מערב וממזג, בכוונת מכוון, בין אופן קבלת השמפניות לבין אופן קבלת הסיגרים.
נתניהו לא אהב שמפניות וגם לא צרך שמפניות בכלל; נתניהו גם מעולם לא ביקש ודרש סיגרים ממילצ'ן ויש על כך אין ספור עדויות.
חמור מכל: כתב האישום סכם את השמפניות והסיגרים למספר אחד, משל הם ניתנו בהזדמנות אחת ולאדם אחד, כשהוא מוסיף חטא על פשע: הוספת סיגרים ושמפניות שניתנו לכאורה ע"י פאקר למרות שלפאקר אין שום אינטרס עסקי בישראל, ומראש לא היה צריך לכלול אותו בכתב האישום.
כלומר, מלאכת הניפוח עבדה בפרקליטות שעות נוספות.
3 אינדיקציות שכשלו
הדס קליין ניסתה גם להוכיח את מודעותו של ראש הממשלה ל"קו אספקה" של שמפניות בשלושה אופנים: מקרים שבהם בני הזוג נתניהו הגיעו לביקור אצל מילצ'ן בסופו יצאו עם מתנות בדמות ארגז שמפניה וקופסת סיגרים (סיפרה רק על מקרה אחד); מקרה בודד שבו מילצ'ן סיפר לה שהוא עדכן את נתניהו על בקשה מצידו של אב הבית, אפי, לקבלת שמפניות; והנחה כללית שארגזי השמפניה מונחים במטבח ביתו של ראש הממשלה בקיסריה לעיני כל.
האינדיקציה הראשונה לא אינדיקציה היא, שכן עניינה במקרים שבהם בני הזוג מתארחים אצל מילצ'ן, בנוכחותו. אלא שכתב האישום ניסה למתוח את מודעותו של נתניהו גם לדרישות לכאורה של הגב' נתניהו מקליין כאשר מילצ'ן מצוי בכלל בחו"ל.
יצוין שנתניהו בחקירותיו מכחיש כי היה עד "להעמסת" ארגזי שמפניות בסיום מפגשים חברתיים בינו לבין מילצ'ן, כפי שטוענת קליין וחדד אף הוכיח שבזמן שמילצ'ן היה בחו"ל לא נרכשו כלל בקבוקי שמפניות.
האינדיקציה השנייה מלמדת על אירוע נקודתי, שגם הוא מתואר על ידי קליין כעדות מפי השמועה, שכן מילצ'ן סיפר לה שהוא עדכן את ראש הממשלה בהודעת סמס של אב הבית.
גם בכך אין כדי להוכיח את מה שקליין ביקשה להוכיח. בחקירותיו נתניהו כלל לא זכר את האירוע עליו דיברה קליין בעדותה, ומילצ'ן לא נשאל על כך דבר במסגרת חקירותיו המרובות, ולכן אין בחומר גרסה כלשהי שיכולה הייתה לשפוך אור על העדות מפי השמועה שמסרה קליין בעניין.
גם האינדיקציה השלישית שמציעה הגב' קליין אינה מלמדת דבר. העובדה שישנם ארגזי שמפניה בביתו של ראש הממשלה לא מלמדת כיצד הם נרכשו או הובאו לבית, מתי הם הובאו, על ידי מי הובאו, ולבקשת מי.
לכן גם בכך אין כדי להעיד שנתניהו ידע על "קו אספקה" של שמפניות על ידי מילצ'ן לדרישתה כביכול של שרה נתניהו.
נחמא פורתא: הפרקליטות וקליין לא הביאו את השטות הכי גדולה שלה לדוכן העדים, לאחר שאמרה בחקירותיה במשטרה שלא יכול להיות שנתניהו לא יודע על השמפניות כי "שרה נתניהו עולה עם כוס שמפניות במדרגות" בבלפור.
עוד אחת מההנחות ההזויות של קליין.
לא הובאו ראיות לטענות על "קו אספקה שוטף" של סיגרים
לא רק שקליין לא הביאה שום ראייה לכך, הטענה הזו נשללת מכך שנתניהו רכש לעצמו ובעצמו סיגרים באלפי שקלים ואף יותר באמצעות אחרים.
הראיות מלמדות שנתניהו היה מבקש מאנשי לשכתו ומאחרים לרכוש עבורו סיגרים, והוא היה מחזיר להם את הכסף בסמוך לאחר מכן.
הדברים נלמדים מעדויות רבות בתיק, אבל כרגיל הפרקליטות דחקה את העדים האלה לסוף.
הפרקליטות וקליין גם לא הצליחו להוכיח הלכה למעשה איך הגיעו לחישובים של השמפניות והסיגרים עליהם מבוסס כתב האישום.
לא מדובר בשום מתודולוגיה, ולא מדובר בחישוב, אלא מדובר בהערכות גסות מאוד, מופרכות ומנופחות, תוך שקליין מדגישה בעצמה שוב ושוב ש"קשה לה מאוד להעריך" והיא "מפחדת" שמדובר בהערכות לא מדויקות.
והרי כך לא מבססים טענות עובדתיות במסגרת של הליכים פליליים. אי אפשר להסתפק בתיאור של "תופעות", של "סיפור חיינו", של "קו אספקה שוטף", בלי להביא עובדות.
לכן, עדותה של קליין מבחינה ראייתית לא שווה דבר – כל עוד היא לא הביאה התכתבויות ושיחות מתועדות עם בנימין ושרה נתניהו שתומכות ומעידים על תיאורי "סיפור חיינו" – הדברים שלה הם בגדר רכילות ותו לא.
עובדה היא שבאורח פלאי כל הטלפונים שלה נעלמו, נשברו, התקלקלו או טבעו.
נשארנו עם "הוכחה" פצפונת של התכתבות קצרה של קליין עם שני קוסקס, מנהלת ביתו של פאקר בקיסריה, על 4 בקבוקי שמפניות בשקיות שחורות שיועדו לכאורה לשרה נתניהו. על זה מבססים תיק פלילי?
סוגיית המתנות, למה גישה מרחיבה, למה?
ולעוד סוגייה משפטית חשובה מאוד: כתב האישום נוקט בגישה מרחיבה בהרבה מזו הקבועה בחקיקה ובפרקטיקה – הוא מבקש להפליל לא רק קבלת מתנות שניתנו לעובד הציבור "באשר הוא עובד ציבור", כהגדרת חוק המתנות ותזכיר חוק העונשין לתיקון עבירת הפרת האמונים, אלא גם מתנות שניתנו לעובד הציבור "בזיקה לתפקידו הציבורי".
מדובר ברף נמוך בהרבה מזה הקבוע בחוק, רף שאין מקום להחילו שכן הוא אינו הולם את הוראות החוק (ואף לא את תזכיר חוק העונשין), בוודאי ובוודאי שאין מקום להחילו לראשונה ובאופן תקדימי על עניינו של נתניהו.
וכדי להסיר כל ספק: פוליטיקאים ואנשי ציבור יכולים לקבל מתנות מחברים. האיסור הוא על קבלת מתנות כאשר עובד הציבור מקבל אותן באשר הוא עובד ציבור.
אם הוא מקבל את המתנות בשל חברות, אזי אין בכך כל פסול ואין זה משנה מה היקף המתנה, האם המתנה ניתנה מיוזמתו של הנותן או המקבל, והאם היא ניתנה באופן קבוע או מזדמן.
מה שקרה בתיק 1000 הוא מה שקרה בתיק 4000: כתב אישום המבוסס על תיאוריות, תזות, הנחות ותיאוריות ועל תקדימים משפטיים חדשניים שהפרקליטות מבקשת להחיל אותם לראשונה דווקא על נתניהו. אתם יודעים גם למה.
