גם בשבוע ללא דיונים היתה התפתחות די דרמטית במשפט נתניהו: ההודאה של הפרקליטות, בניגוד להודעותיה הקודמות, שהיא ידעה מראש על תרגיל החקירה העברייני לניר חפץ.
כדי להבין עד כמה ההתפתחות הזו דרמטית כדאי להבין את ההיסטוריה של תעתועי הפרקליטות, כפי שהופיעה בבקשת המשך של עו"ד ז'ק חן, פרקליטו של נתניהו.
עוד בתחילת נובמבר 2019 פנה ראש לשכת עורכי הדין ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, בדרישה לבצע חקירה יסודית שתבחן האם אכן הופעלו על חפץ לחצים פסולים, על מנת שיחתום על הסכם עד מדינה ואף לחשוף את ממצאיה בציבור.
בתגובה לפנייה הזו פרסם משרד המשפטים את ההודעה הבאה:
"אין בכוותנו לנהל את הליך השימוע (לנתניהו בתקשורת). היועץ המשפטי לממשלה לא אישר אף אחת מהפעולות הנטענות בשאילתא. אין באמור לאשר את אמיתות הטענות".
כאמור, בניגוד לדברים האלה, ביום 20.2.2018 במסגרת ישיבת סטטוס, דווח לגורמי הפרקליטות המלווה שנכחו בישיבה על כוונה לבצע חיפוש אצל המקורבת, ולבצע הפגשה אקראית בינה לבין חפץ.
המסקנה הברורה מהדברים היא, שבניגוד לעולה מתגובת משרד המשפטים, רשויות התביעה ידעו גם ידעו על תרגיל החקירה הפסול שבוצע לניר חפץ.
האם הם עדכנו את מנדלבליט? זה ממש לא משנה. מספיק גורמים בכירים ידעו על זה, אישרו את התרגיל ועצמו עיניים לרווחה.
עכשיו מוסיפים בפרקליטות חטא על פשע. הם מסרבים לשחרר את הפרוטוקול של אותה ישיבת סטטוס בטיעון האופייני שלהם ברצותם להסתיר חומרים חשובים: "תרשומת פנימית".
ברור כשמש שהם מנסים להסתיר את שמות הפרקליטים שידעו ואישרו את תרגיל החקירה.
תמונת המצב ברורה: החוקרים לבדם לא יזמו ולא הגו את תרגיל החקירה.
השבוע, לראשונה, התברר שהפרקליטות היתה בסוד העניינים. אבל כדי ללמוד מי בדיוק העלה את הרעיון ומי בדיוק אישר, חייבים את הפרוטוקול, שהפרקליטות מסתירה אותו. הפרוטוקול הזה אמור לשמש לצורך חקירת החוקרים שעתידים להעיד בתקופה הקרובה, כמו למשל יואב תלם, אחד מראשי צוות החקירה בתיק 4000.
דבר מעניין נוסף: על פי פרסום מהעבר, במהלך עדותו של ניר שוורץ, אחד מחוקריו של חפץ, האחרון שלח לו הודעה בזו הלשון:
"קראתי רק היום את התשובות שלך במחוזי, ואני מקווה שכשאתה מתגלח מול המראה – אתה לפחות קצת מתבייש".
תזכורת: מדובר בחלופת דברים בין שני עדי תביעה בנושא הקשור למשפט. זו הסיבה שצוותי ההגנה מבקשים שניר שוורץ ימסור את כל ההתכתבות בינו לבין חפץ לידיהם. עוד תכתובת שעשויה בהחלט לשרת את צוותי הגנה.
כל הדברים האלה יתנקזו, כאמור, לעדותו המתקרבת של תת ניצב יואב תלם, שיהיה הקצין הבכיר ביותר שיופיע עד כה כעד תביעה.
תלם נכנס יחד עם אסייג לחקירתם של שלמה פילבר, איריס אלוביץ' ועוד – ובשיחות הללו נשמעו איומים לא פשוטים.
אני מניח שתלם כבר מתייעץ עם עורכי דין בקשר לעדות שלו – כדי לא להפליל את עצמו, בדיוק כפי שעשתה ככל הנראה החוקרת פולינה גובזמן-קריב.
כל מילה שתצא מפיו תהיה מחושבת, מדודה ושקולה, אני מניח שיהיו הרבה תשובות ש"לא זוכר", אבל בסופו של דבר, הוא יצטרך לתת תשובות לשאלה מי היו הגורמים המלווים בפרקליטות שישבו בישיבות הסטטוס, עודכנו על כל פרט בחקירה, צפו בחקירות מחדר הבקרה, היו איתו בקשר שוטף ואישרו את תרגילי החקירה.
כרגע אנחנו רואים היטב את גלגול האחריות: מהחוקרים ל"ממונים" במשטרה ובפרקליטות ובמקרה של תלם עוד נראה למי יגלגל את האחריות – סביר להניח שלפחות ישתף אותה יחד עם בכירי הפרקליטות – ביניהם ליאת בן ארי ויהודית תירוש.
התחושה שלי היא שלבכירי המשטרה פשוט נמאס מגלגול האחריות אליהם ע"י הפרקליטות. בכל פעם שעלתה איזושהי בעיה, תירוש מיהרה להזין את "עיתונאי" הבית שלה שמדובר בפאשלות של המשטרה, כמו במקרה הבולט של פגישת ההנחיה.
היא גם מיהרה במהלך הדיונים לגלגל את האחריות לחוקרים ובכל פעם שצצה איזושהי "תקלה" היא מיהרה לאמר: "אני לא בחקירה, שהחוקרים יגיעו לפה תשאלו אותם", כאילו היא לא היתה הפרקליטה המלווה ונחתה על תיק 4000 מהירח.
תירוש הפסיקה לאמר זאת בסבב השני של העדים, ונדמה לי שהיא גם מבינה: במשטרה לא ישכבו בשבילה על הגדר. הם יפנו את האצבע המאשימה אליה, לציפי גז, לליאת בן ארי ולשי ניצן.
