עכשיו זה רשמי: הפרקליטות הודתה אתמול במסמך לבית המשפט כי ידעה על תרגיל החקירה לניר חפץ.
זו עוד הוכחה, אמנם לא מפתיעה, שהפרקליטות ידעה על כל פרט ופרט בתהליכי החקירה, חלקם לא חוקיים, בתיקי האלפים.

***

ההודאה הגיעה לאחר בקשת פרקליטי נתניהו להעביר להם כל חומר הקשור לתרגיל החקירה של חפץ כולל פרוטוקולים והתכתבויות.
כמובן שהפרקליטות התחמקה, שלא מדובר בחומרי חקירה (טיעון מגוחך) אבל נאלצה בסוף להודות באופן כללי במודעות שלה לתרגיל החקירה.

כך נכתב באחד מסעיפי התשובה לבית המשפט:

"יחד עם זאת ועל מנת ליתר מחלוקות, תציין המאשימה (הפרקליטות) כי במסגרת ישיבת סטטוס בסוף יום 20.2.2018 על כלל פעולות החקירה שבוצעו ביום זה וכן על פעולות החקירה הצפויות בתיק, דווח לנוכחים בישיבה, ובהם גורמי הפרקליטות המלווה שנכחו בישיבה, על הכוונה לבצע למחרת חיפוש אצל מקורבת לחפץ וכן על כוונה לחקור אותה ולבצע הפגשה 'אקראית' בינה לבין חפץ.

המאשימה פנתה למשטרה בבקשה לקבלת תיעוד ככל שישנו, וקיבלה לידיה פרוטוקול של ישיבת סטטוס פנימית רבת משתתפים המשקף את האמור לעיל.

לפיכך ולנוכח העובדה כי פרוטוקולים הם חומר פנימי, המאשימה מתנגדת למסירתו ותציע ככל שיש בכך צורך להעמידו בפני בית המשפט במעמד צד אחד.
המאשימה מבקשת כי בית משפט הנכבד יאפשר למשטרה בדיקותיה עד ליום 9.1.2023 ובמועד זה תשוב ותעדכן בממצאי הבדיקות".

על המסמך היו חתומים יהודית תירוש, התובעת הראשית בתיק 4000 ומנהלת מחלקת ניירות ערך פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה); אמיר טבנקין, סגנה של תירוש; יעל שחף, סגנית בכירה א' באותה פרקליטות; אסף עיסוק, סגן באותה פרקליטות.

כמה תובנות שלי על הפצצה הזו:

1.

ראשית, את תרגיל החקירה חשפתי כבר בסוף ספטמבר 2019 בקווים כלליים, בלי לנקוב בשמו של חפץ כיוון שמדובר בדיני נפשות. עמית סגל, שמתהדר בנוצות לא לו, דיווח על כך יותר מחודש אחרי.
כבר אז כתבתי שהתרגיל התבצע בגיבוי הפרקליטות, דבר זה נחשף רק היום, יותר מ-3 שנים אחרי החשיפה.

2.

ליהודית תירוש לא היתה שום ברירה, אחרי העדות של החוקרת פולינה גובזמן-קריב ושני חוקריו של ניר חפץ.
הם הצביעו במפורש על הממונים עליהם כאחראים לחקירות ולתרגילי החקירה, בין היתר הפרקליטות המלווה. גם בלי שנקבו בשמן במפורש, היה ברור שמדובר ביהודית תירוש ובציפי גז (היום שופטת שלום!) שגובזמן-קריב הזכירה אותן.

היה ברור לתירוש שהחוקרים שיגיעו לעדות, במיוחד הבכירים יותר, יספרו על ישיבות הסטטוס שבהם עודכנה הפרקליטות בכל פרט ופרט ואישרה כמובן כל פרט ופרט. לכן, היא הבינה שאי אפשר להתחמק מהאמת עד אין קץ.

3.

שרשרת האחריות לא נעצרת רק בתירוש או בגז. היא עולה לליאת בן ארי, שי ניצן ואביחי מנדלבליט. הם ידעו או שהיו צריכים לדעת, והם בהחלט הנושאים בסמכות וגם באחריות.

4.

מנדלבליט אמר בעבר שלא ידע על תרגיל החקירה. יש שתי אפשרויות: שאכן, הוא לא ידע עד לשימוע של נתניהו שבו הוצג התרגיל, או שידע ושיקר כדי לצופף שורות.

בעיני, שתי האפשרויות גרועות באותה מידה: אם לא ידע, אלו שמתחתיו (ניצן, בן ארי ותירוש) העלימו ממנו את המידע; אם ידע ושיקר – חמור באותה מידה.

אני נותן הנחה כלשהי למנדלבליט שלא ידע עד לשימוע, עוד הוכחה שתירוש, בן ארי וניצן תמרנו אותו.
אבל אם לא ידע, למה לא פעל לבדיקה, למה פעל לטייח את כל הסיפור? לכן, האחריות היא על מנדלבליט כי הוא עמד בראש המערכת והוא זה שהגיש כתב האישום.

מה הלאה?

סיפור כזה היה צריך לשלוח את כל המעורבים לחקירה תחת אזהרה, אבל זה לא יקרה כמובן כי המערכת תמשיך לצופף שורות.
לכן, הקמת ועדת חקירה ממלכתית מחויבת פה כדי לחשוף ולהעמיד לדין את כל עברייני הפרקליטות והמשטרה שאחראים להפיכה השלטונית ולתפירת התיקים.

אני רק מקווה שבית המשפט ידרוש מהפרקליטות לחשוף את הפרוטוקולים מתוך ישיבת הסטטוס שאישרה את תרגילי החקירה.

הציבור חייב לדעת את השמות, שם אחרי שם, שהיו אחראים למחדל הזה.