יהודית תירוש אפילו לא טרחה השבוע לחקור את פולינה גובזמן-קריב בחקירה חוזרת.
הנזק שגרמה קריב לעצמה, לפרקליטות ולמערכת אכיפת החוק היה גדול מאוד. ת'כלס, היא הפלילה את עצמה, היא הפלילה את הממונים עליה, בראשם ציפי גז, יהודית תירוש וליאת בן ארי, והיא הפלילה את המערכת כולה.
השופטים איבדו סבלנות בעקבות תשובותיה המעגליות, המפותלות והלולייניות של פולינה גובזמן-קריב. ניכר היטב שהם לא האמינו למילה שיוצאת מפיה והרימו גבה לתשובות המפותלות.
כל אחד שישב באולם הבין שקריב מנסה ככל יכולתה להתחמק מהאמת, אבל האמת בצבצה שוב ושוב מתוך עדותה. והאמת היא שהמטרה היתה אחת: להפליל את נתניהו ולעזאזל העובדות והראיות.
נתניהו העלה לא פעם את התהייה של מי יחקור את החוקרים. מכיוון שאין גוף ביקורת אפקטיבי לשוטרים ולפרקליטים, לאחר שמח"ש וגוף הביקורת על הפרקליטים לא ממש מתפקדים – מה שהתנהל עם קריב הוא חקירת החוקרים לתפארת מדינת ישראל.
נדמה לי שבפעם הראשונה מתקיימת חקירה יסודית של גורמים במערכת אכיפת החוק על אופן החקירה הפסול ובחלקו הלא חוקי לעיני כל ובעוצמה כזו.
על זה יצא קצפה של יהודית תירוש: היא מפחדת ומבוהלת ממה שנחשף ומנסה לצייר זאת כסגנון "תוקפני" ו"פוגעני" של צוותי ההגנה.
לטעמי יש פה שני נושאים קריטיים שהתחדדו בעקבות עדותה של קריב.
1. המפעל להסתרת והעלמת חומרים מזכים לנתניהו
נושא משמעותי ראשון הוא המפעל להסתרת והעלמת חומרים מזכים לנתניהו במהלך החקירה, שבו היא לקחה חלק מרכזי, למרות הניסיון שלה לגמד את חלקה. תכתובות של אילן ישועה עם פוליטיקאים אחרים בהיקף עצום הוסתרו, היומן של פילבר נמוג, מסמך מזכה של משרד התקשורת לא נכנס לחומר החקירה, מסמכים אחרים ומזכים ממועצת הכבלים והלוויין אבדו איכשהו או לא הגיעו ליעדם.
קשה להתייחס למאסה כזו קריטית של אירועים, שכולם העלימו חומרים קריטיים להגנה, כאל "שגגות" או "תקלות". זה לא מתקבל על הדעת, וזה לא יכול להתקבל על הדעת במערכת כה גדולה שהקדישה לתיקים הללו משאבים בלתי מוגבלים, הן באנשים והן בכספים.
מה, אף צדיק אחד מבין אלפי האנשים שעבדו על התיקים הללו לא הבחין ב"שגגות" וב"תקלות"? איש מהם לא קם ואמר, חברות וחברים, הגיעו מים עד נפש?
התשובה המצערת היא שהמערכת כולה גויסה למטרה להפליל את נתניהו, לכולם היה ברור מה היעד וכולם חתרו אליו בהתלהבות יתירה, כולל חציית קווים אדומים וכולל חציית קווי החוק.
כולם הבינו שזה יקדם אותם במעלה המערכת. מה שנעשה פה זה שיבוש חקירה בהיקף עצום ובלתי נתפס – לא מסמך אחד או שניים לא משמעותיים – מדובר במאות מסמכים ובאלפי פריטים – שכולם הצביעו על חפותו של נתניהו.
ל"שיאם" הגיעו החוקרים והפרקליטים בסוגיית פגישת ההנחיה שהומצאה. כל החומרים לכך שלא היתה פגישת הנחיה, כפי שפילבר תיאר אותה, היו מונחים לפניהם: איכוני פילבר, איכוני דוד שרן, יומנו של פילבר, יומנו של נתניהו, התכתבויות פילבר, הבלוק הצהוב, ועדויות צדדים שלישיים שאיש מהם לא דיבר על הפגישה הזו ואיש לא ידע על הפגישה הזו.
הכל הצביע לכיוון אחד ברור וחד משמעי: לא היתה פגישת הנחיה, לא יכלה להתקיים פגישת הנחיה במועד שנכתב בכתב האישום. וכל זה היה ידוע הרבה לפני השימוע והרבה לפני הדיונים בהגשת כתב האישום, וכל זה גם "נעלם" מעיניהם של אותם 29 פרקליטים שישבו על המדוכה לקראת החלטה על כתב אישום.
ובכל זאת, הוגש כתב אישום. כתב אישום שקרי, לא בפרט שולי, אלא בלב ליבו של כתב האישום: פגישת ההנחיה.
בלי הוכחה על קיומה של פגישת ההנחיה אין תיק 4000 ואין כתב אישום. ניחא ש-40 שניות ותנועת יד סתומה לא מקימים עילה להגעת כתב אישום, אבל גם זה לא היה.
אינני יודע מה חלף במוחן של בן ארי ותירוש כשהגישו כתב אישום שקרי ביודעין, בכוונת מכוון, בזדון. ייתכן שחשבו שכל הנושא יחמוק מעיניהם של צוותי ההגנה, ייתכן שחשבו שנתניהו יחתור להסדר טיעון ולא יתקיים משפט וייתכן שפשוט היו שיכורות כוח עד כדי כך שחשבו שהכל יעבור כי מותר להן הכל. זה לא משנה והסיבות לא ממש מעניינות. התוצאה היא זו שמטלטלת: פרקליטות בכירה בשירות המדינה מגישות כתב אישום נגד ראש הממשלה שהן יודעות בוודאות שהן שקרי. הניסיון של שתיהן לגלגל את האחריות למשטרה הוא מביך. למשטרה היה אמנם חלק נכבד בתפירת התיקים אבל במקרה של האיכונים הם עשו את העבודה: הוציאו איכונים כנדרש, אבל מישהו דאג להעלים מהאיכונים עין כי הם לא התאימו לתיזה המגובשת של תירוש ובן ארי.
2. אישורי מנדלבליט
הנושא השני המשמעותי, שהוצף שוב בעדותה של קריב, היה אישורי היועמ"ש.
מכל ה"פתקאות" והמכתבים הנלווים שהגיש מנדלבליט לבית המשפט עלה כי האישור הדי עקום שהוא הוציא לראשונה לחקירת תיק נתניהו בתיק 4000 היה ב-2 לאוקטובר 2017. על זה אין ולא יכולה להיות מחלוקת.
אלא שמעדותה של קריב עולה שוב תמונה עגומה ולא בפעם הראשונה: כבר באמצע 2017 החלו פעולות חקירה הקשורות לנתניהו ולתיק 4000, כמו הוצאת מיילים ממחשבו של שאול אלוביץ', כמו גם ניסיונות להפוך את שלמה פילבר לעד מדינה נגדו. גם על זה אין ולא יכולה להיות מחלוקת.
אישורים כאלה אינם אמנם באחריותה של קריב, אבל היא דיברה על אישורים באופן כללי שהתקבלו בלי שראתה אותם בפועל.
בשבילה, זה היה מובן מאליו שמדלגים מתיק בזק לתיק 4000, במן "הרחבה" של החקירה, למרות שבעדותה אמרה שהכירה את חוק היסוד שמאפשר חקירת נתניהו רק עם אישור יועמ"ש.
העדות הזו רק מחדדת שלחוקרים היתה יד חופשית כדי להגיע למטרה, כולל שימוש בצווים שהוצאו בתיק בזק ורק לתיק בזק, והרחיבו אותם באופן בלתי חוקי לתיק 4000.
התחושה ששידרה קריב היתה שיש אישורים, שזה משהו טבעי, זו הרוח שנשבה "מהממונים" שלה.
עו"ד בן צור כבר שלח רמז עבה שההגנה מתכוונת להזמין את מנדלבליט לעדות הגנה.
אם וכאשר זה יקרה – האירוע הזה יתרחש עוד זמן רב, כי יש לנו עוד קרוב ל-300 עדי תביעה (חלקם כמובן לא יגיע בסופו של דבר).
אבל, מנדלבליט ייאלץ לעבור חקירה נגדית לא פשוטה וייאלץ להשיב על שאלות לא פשוטות על האישורים העקומים שנתן. זו הסיבה שהוא יעשה את הכל כדי לא להגיע, אם יוזמן.
