רק לחשוב שפולינה גובזמן-קריב היא היום מנהלת יחידת החקירות ברשות לניירות ערך – ולהזדעזע.
***
טבעי הוא שאנשים לא זוכרים כל פרט ופרט, אבל התשובות של גברת קריב היו הרבה יותר מאשר "לא זוכרת" או "לא יודעת".
זה היה מופע עצוב של בריחה מאחריות. חוקרת שהוגדרה כחוקרת מרכזית, מנוסה ומשמעותית של שלמה פילבר, שיחקה אותה "ראש קטן".
מאות פעמים לאורך חקירתה היא טענה שלא היתה בין מקבלי ההחלטות, שהיא בסך הכל חלק מצוות, שהיו לה ממונים, שהיא בסך הכל רצתה לקבל גרסה מפילבר, שהיא לא התכוונה להטעות אותו.
התשובות הללו הגחיכו אותה עד שעו"ד בן צור אמר לה: "זה שאת אומרת מאות פעמים לא יודעת ולא זוכרת, זה לא קומפילמנט בשבילך", ואחר כך חזר כמה פעמים על האמירה שהיא "ממציאה".
אלא שתרגילי ההתחמקות וההתפתלות של קריב לא צלחו כאשר עו"ד בן צור חקר אותה על פעולות שהיא היתה מעורבת בהן ישירות.
הם ידעו שלא היתה פגישת הנחיה והכניסו אותה לכתב האישום
זה קרה בנושא פגישת ההנחיה שלא הייתה, פגישה שניצבה במרכז חקירותיה והתבררה כהמצאה פרועה.
קריב הודתה למרבה התדהמה שיומן פילבר שהיה בחזקתה לא הוצג לו כבקשתו וחמור מכך: שהיא בדקה את היומן וראתה שלא היתה פגישה כזו בשבוע הראשון למינויו.
המקרה חזר על עצמו גם בנושא האיכונים. קריב בדקה את האיכונים וגילתה שגם בהם אין שום הוכחה לקיום פגישה, רק אינדיקציה שהוא היה בירושלים ב-7 ליוני, פגישה שבכלל היתה עם עופר מרגלית מאגף התקציבים בשעות שאינן מתאימות לתיאור של פילבר לאותה פגישה עם נתניהו.
קריב ניסתה לגמד את שני האירועים האלה בתירוצים מגוונים, כמו אי מומחיות באיכונים ויומן שלא היה פיזי אלא היה על המחשב, אבל התירוצים הללו רק העצימו את גודל השערורייה.
למערכת החוקרת ולמערכת בפרקליטות היה ברור וידוע שאין ולא יכולה להיות פגישת הנחיה אבל הם התעלמו מהראיות והמשיכו בתפירת התיק.
קריב, בפועל, ריסקה את גרסת הפרקליטות שגלגלה בזמנו את האחריות למשטרה שלא עשתה הצלבות לאיכונים.
קריב אמנם חוקרת ברשות ני"ע אך היא היתה חלק מצוות חקירה משותף לרשות ני"ע ולמשטרה – ולכן, אין אפשרות שבכירי המשטרה והפרקליטות לא ידעו על הצלבות אלה שנעשו.
קריב הודתה אמנם שלא הוציאה מזכרים על הבדיקה, אבל שהממונים עליה עודכנו, והיא התכוונה בעיקר (שוב) לציפי גז, לשעבר ראש מחלקת חקירות ומודיעין ברשות ני"ע והיום שופטת בית משפט שלום.
אין לי שום צל של ספק שציפי גז עדכנה את הפרקליטות המלוות – כלומר, יהודית תירוש וליאת בן ארי, שהיו בהיררכיה מעליה.
התוצאה היא עגומה מאוד ודרמטית מאוד: בן ארי ותירוש הגישו כתב אישום שקרי נגד ראש ממשלה בישראל, שכל כולו היה מבוסס על אותה פגישת הנחייה של נתניהו עם פילבר, פגישה שלא היתה.
הן הוסיפו חטא על פשע כשהדיחו את פילבר לעדות שקר ואף שיקרו בלי להניד עפעף לבית המשפט המחוזי בירושלים.
הן הרי ידעו מלכתחילה שעל-פי יומני פילבר, איכוני פילבר והתכתבויות פילבר אין היתכנות לפגישת ההנחיה כפי שתוארה בכתב האישום.
למרות כל זאת, הן החליטו להגיש כתב אישום בכוונת מכוון על שוחד מופרך – במטרה לתפור את נתניהו ולהפילו מהשלטון.
עוד כמה דברים חשובים בחקירה של קריב אתמול
1. יהודית תירוש
יהודית תירוש איבדה את העשתונות לגמרי וטענה שהיא פרקליטה 25 שנה ומעולם לא ראתה התנהגות כה פוגענית של פרקליטים מצוות ההגנה.
עו"ד בן צור ועו"ד חן לא נותרו חייבים והשיבו לה מנה אחת אפיים. בן צור אמר לה שהוא מעולם לא ראה כתב אישום כזה, וחן ביקש מבית המשפט להתערב ואמר שהוא 30 שנה פרקליט (אגב, חלקן בפרקליטות) ומעולם לא ראה מצב כזה שבו התביעה מטעה את בית המשפט המחוזי ואת בית המשפט העליון.
"שערורייה" הוא קרא לזה חן. תירוש, בצר לה, אחרי שהבינה שהקרקע בוערת מתחתיה, ביקשה מבית המשפט שיורה לעו"ד בן צור לחדול מהסרקזם שלו כלפי העדה, מה שנתקל כמובן בבוז מעשי על ידי בן צור.
תירוש מנסה להריץ קמפיין חדש דרך שופריה: שפרקליטי נתניהו ואלוביץ' תוקפנים מאוד כלפי העדים, משתלחים בהם והפכו אותם לנאשמים.
זה מגוחך, כי המטרה של חקירה נגדית היא, בין היתר, לחשוף את "מפעל הנקניקיות" של תפירת התיקים וצוותי ההגנה עושים את זה בצורה נפלאה, למורת רוחה של תירוש, השותפה לתפירת התיקים.
זה ברור כי תירוש מבוהלת כיוון שהאחריות היא שלה, לכן היא מנסה לייצר תמונת מצב מעוותת שמגלגלת את האשמה לפתחם של צוותי ההגנה. הרי אם הכל היה כשר וחוקי בחקירות, לא היתה לקריב סיבה לערפל את תשובותיה ולהתחמק מאחריות.
2. השופט משה בר-עם
גם אתמול המשיך בר-עם להיות השופט הכי אקטיבי וניכר שהיה לו מאוד לא נוח עם תשובותיה של קריב.
פעם אחר פעם הוא שאל אותה איך יכול להיות שחוקרת כה מנוסה וותיקה כמוה לא עשתה כמה פעולות אלמנטריות, כמו לעמת את פילבר עם גרסאות קודמות, או להראות לו מסמכים או יומנים כבקשתו.
לקריב לא היו ממש תשובות הגיוניות ובצר לה אמרה כמה פעמים שיכול להיות שהיתה צריכה לפעול אחרת, אם כי תמיד חזרה על המנטרה שהיא לא היתה בין מקבלי ההחלטות ואלו אישרו את פעולותיה.
3. שלמה פילבר
עו"ד בן צור צלל עם קריב לתוך עדותו של פילבר, במיוחד אחרי שהפך לעד מדינה והמחיש לה כיצד גרסתו "עוצבה" לפי דרישות החוקרים, ביניהם קריב עצמה (נכחה בחלק מהחקירות במשטרה וכל החקירות ברשות ני"ע), לאחר שהיא בעצמה אמרה כמה פעמים שגרסה מסוימת שלו "לא מסתדרת" (משמע, תחליף אותה שתתאים לנו).
קריב הכחישה שניסתה להטעות אותו או לשתול לו זיכרון, אבל הסרטונים שהוקרנו באולם הדיונים הראו דבר אחר. בכל פעם שהחוקרים קיבלו גרסה שלא הסתדרה להם עם התיזה הם רמזו לפילבר לשנות גרסה, הציעו לו הסברים אחרים – עד שפילבר הבין את הרמז ושינה גרסאות תוך כמה דקות כדי לרצות את החוקרים שקיבלו הוראות מהפרקליטות.
4. פולינה גובזמן קריב
אין ספק שזו היתה אחת ההופעות המביכות של נציגת מערכת אכיפת החוק. תשובות שחוזרות על עצמן, התחמקויות, הרבה לא זוכרת ולא יודעת, הסברים עילגים ובורות ושטחיות בענייני רגולציה.
אין שום ספק: קריב היתה מונחת מטרה, בין אם רצתה לזקוף לזכותה את "הצלחת" החקירה (כלומר, ראשו של נתניהו) כדי להתקדם (והיא אכן התקדמה), בין אם הבינה את רוח המפקד, ובין אם זה שילוב של שני הדברים.
את ציפי גז היא הזכירה ללא הרף, כיוון שגז היתה הבוסית שלה ברשות ני"ע, אבל שם אחד היא נזהרה מלהגות לכל אורך עדותה: יהודית תירוש.
היא כל הזמן דיברה באופן כללי על "פרקליטות מלווה" שבחלק מהחקירות צפתה בחדר הבקרה, שנציגיה ישבו בישיבות סטטוס אבל את השמות של הפרקליטות היא לא הסגירה.
האם חששה מתירוש שישבה מולה? אני מניח שכן.
בסופו של יום עו"ד בן צור סנט בה:
תגידי, הוא אמר לה, למה את מנסה כל הזמן לפרש את פילבר. מי שמך? התפקיד שלך זה למצוא ראיות, אז למה את כל הזמן מנסה לפרש את ההתנהלות שלו.
בן צור הגיע ללב העניין: תיקי האלפים אינם תיקים של ראיות, הם תיקים של פרשנויות, של תזות, שאף אחת מהן לא הוכחה בראיות חפציות.
להיפך, כל הראיות החפציות הוכיחו שאין פגישת הנחיה, שלא היו הטבות רגולטוריות לבזק, שלא היה סיקור אוהד או היענות חריגה באתר וואלה.
אבל, הפרקליטות התעקשה "לפרש" התנהלות כזו או אחרת, חוקית למהדרין, כלא חוקית וכשוחד בעיניה.
זו הטרגדיה של התיקים האלה, אבל זו לא טרגדיה שנעשתה ב"שגגה", מושג אהוב על ידי הפרקליטות, זו טרגדיה שכוונה להיות טרגדיה, נתפרה להיות טרגדיה. עכשיו הכל נחשף.
