הפרקליטות תכננה את התרגיל הזה היטב. כבר בסוף השבוע הכינה ליאת בן ארי את מילצ'ן, באמצעות השופר הכי בולט שלה דליפמן – למה שהיא מתכננת לעשות: להכריז עליו כעד עוין בחקירה החוזרת.

אני מניח שבן ארי קיוותה שההדלפה הזו תהלך אימים על מילצ'ן והוא "ייתיישר" לפי מה שנוח לה עם תחילת השבוע השני לעדותו.
אלא שמילצ'ן המשיך לאמר, כמה פשוט, את האמת. את האמת שהוא אמר כבר בחקירותיו במשטרה – שנתניהו לא עזר לו בכלל בענייניו העסקיים ושלא היה קו אספקה שוטף של סיגרים ושמפניות.

אתמול, אחרי חקירה משמימה של פרקליטות מוזס בתיק 2000, ביקשה בן ארי, כמה צפוי, לערוך דיון לפני החקירה החוזרת של מילצ'ן – בהגשת הודעותיו של מילצ'ן לבית המשפט.

***

לאורך כל היום נעדרו מהחקירה הנגדית אלון גילדין, התובע הראשי של תיק 1000 ו-2000 וגם קרן צבירן, שהסתבר שהוטסה חזרה ללונדון ע"י בן ארי.
השניים ניסחו מסמך מייגע שבו מבקשת הפרקליטות להגיש את ההודעות של מילצ'ן במשטרה לבית המשפט לצורך "השתלשלות העניינים" וגם מקטע מסויים בחקירותיו לפי סעיף 10א, הווה אומר: שבית המשפט יעדיף את מה שמילצ'ן אמר במקטע הזה על פני עדותו בבית המשפט.

ליאת בן ארי אומרת לשופטים שהעד המרכזי שלה לא אמין

נניח לפלפולים המשפטיים והסעיפים הרלוונטיים, כי המסר של הפרקליטות ובן ארי היה ברור: אנחנו רותחים על מילצ'ן כי הוא עד לא אמין, עם רמיזה שהושפע מנתניהו.
בן ארי אמרה על מילצ'ן שהוא עד עם גרסאות "פתלתלות", הוא עד עם "פערים משמעותיים בנקודות מרכזיות".

המשמעות היא שבן ארי רואה במילצ'ן כעד לא אמין, שזה בלתי נתפס. אחד משני העדים המרכזיים שלה בתיק 1000 הוא עד שלא "סיפק את הסחורה", בלשונם של שופרי הפרקליטות.
אם כך הוא הדבר בעיניה של בן ארי, אז מה שווה עדותו בעיני השופטים ואיזה ערך יש לה בכלל בתיק 1000?

בן ארי הקריאה את הטקסט המייגע בקצב איטי, כולל הלכות משפטיות שלטענתה תומכות בבקשה. גילדין וצבירן אף הכינו עבורה טבלה מסכמת של סתירות לכאורה בגרסאות של מילצ'ן.
עו"ד חדד ניסה להתקומם ואמר שזו תכסיסנות שהוא לא ראה מעולם, שזו בושה וחרפה. השופטים ביקשו ממנו להמתין בסבלנות עד לסיום טענותיה של בן ארי, אך העירו לה מדי פעם שאין צורך בהקראת כל הטקסט.

כשהתחיל עו"ד חדד לטעון, בן ארי לא אפשרה לו לדבר. היא עמדה וצרחה ולא נרגעה גם כשהשופטים אמרו לה "גבירתי, תשבי". היא ביקשה להקריא את טבלת ה"סתירות" אך השופטים השיבו את פניה ריקם.
עו"ד חדד דיבר על התכסיסנות, על שימוש לרעה של הליכי משפט ועל כך שליאת בן ארי מנסה בעצם להלך אימים על מילצ'ן (אכן, זו היתה המטרה העיקרית).
בשפל המדרגה, בן ארי איבדה את עשתונותיה לגמרי ואמרה לעו"ד חדד שהוא "צורח כמו משוגע", חדד השיב לה שזה בלתי מתקבל על הדעת שמכנים בכינויי גנאי פרקליט של ראש הממשלה.

זה לא הפתיע אותי, הרי הפרקליטות ושופריה מנהלים קמפיין של "משוגע" נגד כל מי שלא מיישר קו עם בן ארי.

דליפמן השתולל: "תביאו לי את האחראי"

במקביל, קצת לפני תחילת הדיון בבקשה של הפרקליטות, דליפמן השתולל מחוץ לאולם הדיונים, צרח על המאבטחים לאחר שנתניהו הגיע וכנרת בראשי נכנסה לשטח הסטרילי.
"תביאו לי את האחראי", שאג דליפמן עם טענות לא ברורות. הרי ראש הממשלה מוזמן להכניס לשטח הסטרילי את מי שהוא רוצה, וברור שהוא לא רוצה את דליפמן לידו. מה הבעיה?
הבעיה היא אובדן עשתונות, של דליפמן בירושלים ושל בן ארי בברייטון. זו תוצאה מאוד ברורה של הכישלון המהדהד בתפירת התיקים.

התרגיל המלוכלך של ליאת בן ארי. השופטים לא קנו אותו

הפרקליטות עשתה אתמול תרגיל מלוכלך נוסף. היא ניסתה להגיש על פי 10א את העניין הבטחוני של מילצ'ן, בטענה שהוא שינה את טעמו בין החקירות במשטרה והחקירה הראשית לבין החקירה הנגדית.
לטענתה של בן ארי העניין הבטחוני "ריחף" לאורך כל החקירה הנגדית, מה שממש לא נכון. מילצ'ן בסך הכל אמר שהוא ונתניהו עשו הרבה דברים למען המדינה שאי אפשר לפרסם.
כמובן שהאמירות הללו לא נוחות לבן ארי כיוון שהן שומטות את כל הבסיס לטענה של "עזרה" למילצ'ן בעניין הוויזה.

בן ארי טענה שבחקירה הנגדית מילצ'ן סיפר על הקשר בין תרומתו הביטחונית לפניותיו לנתניהו (מילצ'ן סיפר שהיה נגיש לנתניהו לא בגלל ענייניו האישיים אלא בגלל ענייני המדינה וביטחון המדינה). נו, אז מה?

הדבר הזה הוציא את בן ארי מדעתה והיא ראתה בזאת כסתירה, אלא שמאחורי הקלעים התרחשו דברים שהוכיחו עד כמה בן ארי מניפולטיבית.

בשבוע שעבר היתה אמורה להתקיים חקירה נגדית בדלתיים סגורות על הנושא הביטחוני של מילצ'ן, אלא שהיא לא התקיימה בגלל שהקו לברייטון לא היה מאובטח.
בסופו של דבר הגיע השבוע לברייטון שליח ממערכת הביטחון עם מעטפה לברייטון והצדדים הסכימו, לבקשת מערכת הביטחון, לא לקיים את הדיון בסופו של דבר, מפאת הסודיות.
עו"ד חדד אמר שהוא הסכים בגלל הסיטואציה אבל שומר את זכותו לדון בדברים לכשיגיעו ארצה. כלומר, עו"ד חדד תכנן חקירה נגדית שלמה על ענייני הביטחון של מילצ'ן בדלתיים סגורות, אך נמנע מכך בגלל הלחצים של מערכת הביטחון מגובים בבן ארי.
עכשיו אותה בן ארי מנצלת את ההסכמה הזו כדי להעלות דברים שעדיין לא נחקרו כלל בחקירה הנגדית, בטענה מגוחכת שזה "ריחף" מעל החקירה עם איזשהו ציטוט של משפט או שניים.
זה בפירוש מעשה נוכלות אופייני מאוד לבן ארי. היא זו שהיתה שותפה למניעת החקירה הנגדית בנושאים ביטחוניים ואתמול ניסתה לנצל זאת.

אלא שהשופטים לא קנו את התרגיל הזה, דחו את הבקשה הזו של בן ארי בקשר לעניין הבטחוני, ולאחר שקיבלו את הסכמת עו"ד חדד אישרו את הגשת ההודעות של מילצ'ן כ"נייר עזר" לפי בקשתו של חדד.
כלומר, מפלה מוחצת ותבוסה קשה לבן ארי.

עד עוין? מתכוננים לחקירה החוזרת של מילצ'ן

מה יקרה היום? בן ארי מעריכה שהחקירה החוזרת של מילצ'ן תארך כשעתיים, כך שאני מעריך שזה ייקח יותר זמן כיוון שעו"ד חדד יתנגד למרבית השאלות.

האם מילצ'ן, שלא היה בדיון הסוער, "ייבהל" מאיומיה ומההכפשות של בן ארי?
אני מניח שלא, כי בן ארי אינה יכולה להעניש אותו או לאיים עליו בכתב אישום על עדות שקר, כי מילצ'ן מוגן בבריטניה.

השורה התחתונה היא שבן ארי הפסידה ותפסיד בכל מקרה. היא אמרה, קבל עם ועדה, שהעד המרכזי שלה לא אמין בעיניה, שיש לו שלל גרסאות, שהוא אומר כך או אחרת, ובכך אומרת למעשה שאי אפשר לסמוך עליו.
גם אם בחקירה החוזרת היא תקבל תשובות שיניחו את דעתה, זה כבר לא משנה. ממילא קשה לי לראות איך מילצ'ן נסוג מהאמירות הנחרצות שנתניהו לא עזר לו בדבר ושלא היה קו אספקה שוטף.
הרי אלו דברים שהוא אמר במשטרה ולא "שינה" גרסאות כפי שטוענת בן ארי.

במישור הציבורי הפרקליטות נחלה עוד מפלה צורבת: פילבר, דוד שרן, ד"ר יפעת בן חי שגב הוכרזו בפועל כעדים עוינים בלי הכרזה רשמית, וכעת מילצ'ן מצטרף לרשימה הזו.
בנוסף, יש עוד שורה של עדי תביעה שהוכרזו על ידי יהודית תירוש כ"לא אמינים" בתיק 4000.

כל כך הרבה עדי תביעה, ועוד עדים מאוד משמעותיים, "לא סיפקו את הסחורה". וזה לא בגלל שהם שינו את גרסאותיהם, אלא בגלל עובדה אחת פשוטה מאוד: שלא היתה "סחורה" מלכתחילה, וה"סחורה" הזו הומצאה על ידי בן ארי ושות'. אין פלא שהכל מתפוצץ להם עכשיו בפנים.

כישלון אישי של ליאת בן ארי

בן ארי לקחה את המושכות לידיה והחליטה לחקור בעצמה את מילצ'ן, בבחינת הגעתי להציל את המולדת.

לאורך כל עדות היא הפגינה בורות, חוסר שליטה בפרטים ובעיקר היסטריה, שהלכה והרחיפה מדי יום.
כשאין ראיות, מה שנשאר לה היה לצרוח, להשתמש בתרגילים מלוכלכים, להשתמש לרעה בכוח השררה, לשבש הליכי משפט.
היא חשבה שהיא מנהלת את בית המשפט וגילתה שיש שופטים בירושלים.