ליאת בן ארי שיווקה את החקירה החוזרת של ארנון מילצ'ן כ"משמעותית". היא בנתה הרים וגבעות סביב העדות החוזרת – שיווקה לשופרות שמילצ'ן הוא עד לא אמין, שנמצאו הרבה "סתירות" בעדויותיו, מה שכמובן חסר כל אחיזה במציאות – למי שמכיר את חקירותיו של מילצ'ן במשטרה ועדויותיו.
***
בהתאם לדרמה שנבנתה ע"י הפרקליטות – השופרות התייצבו בהרכב מלא, לא נרשמו חיסורים. נהפוך הוא: מאלג'זירה 11, על חשבוננו, הגיעו שני נציגים שלא מגיעים כמעט לדיונים (תמר אלמוג ואבישי גרינצייג); מאלג'זירה 13 הגיעו דליפמן וברוך קרא, שכמעט לא מגיעים לדיונים בחודשים האחרונים; ומ"הארץ" הגיע נוסף ליעל פרידסון, גם גידי וייץ התופר הראשי של תיק 4000, שכבר האשים את השופטים ש"רקמו דיל" בנוגע לתיק שהוא המציא.
אני בטוח שהוא ימשיך להאשים את כל העולם ואשתו בקריסת התיקים, זולת את ליאת בן ארי ואת עצמו.
אין גבול לאטימות
לי היה ברור שהחקירה החוזרת נדונה לכישלון מראש, כי לא היו ממש סתירות בעדויותיו של מילצ'ן. ובכלל, כל אזרח שנקרא למספר עדויות לא חוזר על אותן מילים בדיוק, זה הרי לא טבעי – ומאוד אנושי שיהיו ניואנסים.
ובכל מקרה, החקירה החוזרת היתה מביכה מאוד כמו כל המופע של בן ארי ולהקתה בשבועיים האחרונים. 9 מתוך 14 השאלות נפסלו ע"י השופטים בעקבות התנגדות של עו"ד חדד ולפעמים בלי צורך בהתערבותו.
בן ארי התעקשה בתחילת הדיון שמילצ'ן ייצא בכל התנגדות, כלומר בכל שאלה. היא יודעת היטב שמילצ'ן מתהלך בכבדות וזה לא נוח לו, אבל בכל זאת התעקשה.
מילצ'ן יצא אבל נכנס רק שאושרה השאלה החמישית, לאחר 4 פסילות. הוא אמר שהוא חש רע מאוד, שהוא רוצה לגמור עם זה בבקשה, כי זה עינוי. השופטים אפשרו לו להמשיך ולהישאר באולם, למרות מחאתה של בן ארי. אין גבול לאטימות ולאכזריות שלה.
בן ארי נשארה רק עם החולצות
בשאלות שנותרו בן ארי לא מימשה את איומה להפוך את מילצ'ן לעד עוין מפני שלא היה כלל צורך בזה: לא היו סתירות כפי שהבטיחה לשופרות.
מילצ'ן אישר את מה שידוע וכבר אושר: שנתניהו דיבר עם דן שפירו בקשר לוויזה שלו, אבל זה רק בשביל לעדכן אותו וכדי שהוא יהיה בקשר עם מילצ'ן עצמו שממילא מכיר אותו ולא צריך את עזרתו של נתניהו בחיבור.
הוא אישר שהעניק מתנות מתחילת החברות של נתניהו, מה שהיה ידוע, ודיבר על "רוטינה".
הוא שוב חזר על כך שהוא לא יודע כמויות, שהוא לא ספר, ו"להרגשתו" הכמויות גדלו (אמירה שאמר במשטרה). הוא חזר והדגיש שלא היה מודע לכמויות ולא "היה בטוח שזה לא עובר גבול".
לאמירות האלה אין כמובן שום משמעות – ודווקא למה שאמר בחקירה הנגדית יש משמעות אדירה: שהוא מעריך שהעניק 17 פעמים סיגרים במתנה לנתניהו, קופסא אחת או שתיים, לאורך כ-5-6 שנים.
הדבר היחיד שחילצה ממנו בן ארי זה בנושא החולצות של נתניהו, שבו אמר מילצ'ן שהיו "רמיזות" לכך (שיביא חולצות). אלא שגם פה האמירה חסרת משמעות משום שנושא החולצות והביגוד לא נמצאים כלל בכתב האישום וממילא אין לכך שום ראיות.
בטבלה המרכזת של המתנות מוזכרים רק שמפניות, סיגרים והתכשיט לשרה נתניהו.
הדס קליין היתה על הקו
לשאלה האחרונה, על פיטוריה האפשריים של הדס קליין, שב ואמר מילצ'ן שזה לא בגלל הסיגרים והשמפניות אלא בגלל דברים אישיים, ורמז לכך שקליין היתה על הקו בחלק מהשיחות שלו עם נתניהו.
זה פוצץ שוב את התיאוריה של בן ארי ולהקתה שבני הזוג נתניהו "הסתירו" את עניין השמפניות והסיגרים.
8 אנשים בברייטון
השורה התחתונה: מיטב "המוחות" התגייסו לטובת עדות מילצ'ן ובמיוחד לחקירה החוזרת ה"משמעותית". בירושלים ישב יוני תדמור, שעומד בראש פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), לשעבר סגנה של בן ארי, יחד עם שלוש פרקליטות; בברייטון היו ליאת בן ארי, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים כלכליים, ושני התובעים הראשיים בתיק 1000 ו-2000 – אלון גילדין וקרן צבירן פלוס מתמחה.
כלומר, 8 אנשים (!) בברייטון ובירושלים עמלו על חקירה חוזרת מבישה ומביכה, שמשקפת את הרמה המקצועית הירודה בפרקליטות.
הרי ליבת כתב האישום עוסקת בהפרת האמונים של נתניהו, ב"עזרה" כביכול למילצ'ן ובחקירה החוזרת, למעט מיזם טאטא (שאלה שנפסלה), בן ארי לא הצליחה למסמס את האמירות החד משמעיות של מילצ'ן: בכל המקרים בכתב האישום – הארכת הפטור ממס, הוויזה, מיזוג קשת-רשת, מיזם טאטא וערוץ 10 – אין שום בדל של עזרה מנתניהו.
דליפמן מטריד
אני חוזר לאירוע אביעד גליקמן השבוע, או כפי שאני מכנה אותו דליפמן.
כזכור, מילצ'ן אישר שדבריו של גליקמן באלג'זירה 13, על כך שבן ארי עלולה להכריז עליו כעד עוין הטרידו אותו.
עד מרכזי בתיק 1000 טוען ש"עיתונאי" מטריד אותו – זו זכות הציבור לדעת זאת. אלא ששורה של "עיתונאים" שנכחו בדיון, קולגות של דליפמן, השמיטו את זה בדיווחיהם על יום הדיונים. פניתי השבוע לקבל את תגובתם לפשר ההשמטה.
יעל פרידסון מ"הארץ", גלעד מורג מ"ידיעות אחרונות", ניצן שפיר מ"גלובס" ויובל אראל מאלג'זירה 12 סירבו להגיב. איתמר לוין מניוז1 המטיר עליי גידופים ונטעאל בנדל עשה דבר דומה אבל ציין שגליקמן לא הוזכר בדיווח "מפני שהוא אינו חשוב ואין לו כל נגיעה לשאלה המשפטית הנידונה או השפעה על מצב הנאשמים בתיק".
זו כמובן תגובה משעשעת של שופר שאינו מבין מה תפקידו כעיתונאי ואיננו מבין מהי זכות הציבור לדעת. יאיר אלטמן מערוץ 14 טען שאחרי הדיווח שלו היתה תמונה של הציוץ של גליקמן, אלא שלאורך כל דיווחו לא היה אזכור של השם גליקמן.
היום ברור כשמש שדליפמן נשלח ע"י הפרקליטות להלך אימים על מילצ'ן, איום שלא ממש עבד. כל אחד מאותה חבורה חשב כנראה שזה לא מספיק חשוב לציין ש"עיתונאי" בשם אביעד גליקמן מהלך אימים על עד מרכזי, שאף אישר זאת.
פניה של התשקורת כפניה של הפרקליטות.
