לקרקס של הפרקליטות ושל ליאת בן ארי במשפט נתניהו הגיעו אתמול שרה שוחט, מנהלת החשבונות הפרטיים של מילצ'ן, ודובי פיינטוך, לשעבר ספק שמפניות וסיגרים למילצ'ן ולפאקר, ידידה של הדס קליין.
זו היתה חתיכת קרקס ששוב חשפה את הפרקליטות במערומיה.

***

שוחט הובאה על-ידי הפרקליטות, כרגיל, כדי לאשר את ערימת החשבוניות שהוציאה לבקשתה של הדס קליין או לבקשת החוקרים.

כזכור, קליין לא ביקשה את רשותו של מילצ'ן להוצאת החשבוניות משוחט, אבל אמרה לה שזה באישורו. שוחט סיפרה על החברות עם קליין ועד כמה היא סומכת עליה, אבל לפי עדותה היא סמכה על כל מה שהיא אמורה

שרה שוחט בסך הכל קיבלה חשבוניות

חשוב להדגיש: לשוחט לא יכולה להיות תרומה בשרשרת הראיות. היא בסך הכל קיבלה חשבוניות לתשלום והעבירה תשלום – הא ותו לא.
היא לא יודעת למה נועדה קנייה כזו או אחרת וממילא גם לא יודעת אם המוצר התקבל או ניתן לאחרים. לכן, עדותה מלכתחילה לא יכולה לסייע לפרקליטות – היא עדות טכנית במהותה.

אלא שגם העדות הטכנית הזו הצליחה להפוך לעדות הגנה בחקירה הנגדית.

למשל, האמירה של שוחט כאילו "מילצ'ן בודק על דבר וכל הוצאה קטנה", היא אמירה שהיא שמעה מקליין, לא ממילצ'ן, שאיתו נפגשה ודיברה רק פעם אחת, לפני שהתחילה לעבוד בשבילו.
כלומר, כל הראייה של שוחט על מה שקרה מסביבה הוא רק דרך המשקפת המאוד אינטרסנטית של קליין. היא לא יכולה לדעת אם אכן מילצ'ן בדק כל חשבונית וכל פרט, והיא בוודאי לא ידעה להעיד על היחסים עם נתניהו ואחרים.

אלא ששוחט נקלעה למבוכה רבתי כשחקירתה הגיעה למשיכות המזומנים המשמעותיות של קליין וחסון – במאות אלפי שקלים לפחות במצטבר (חדד נקב בסכום של 1.4 מיליון שקל במזומן).
על-פי חישוב שהציג עו"ד חדד, 40% מההוצאות של מילצ'ן בוצעו במזומן – זה ללא ספק חריג מאוד.

כמנהלת חשבונות היית מצפה שהיא תנהל מעקב אחרי ההוצאות האלה ותקבל גם קבלות על השימוש במזומן. למרבה התדהמה, שוחט אמרה שהיא לא ניהלה מעקב, שהיא קיבלה מעט קבלות יחסית, ובאופן כללי היא "סמכה" על קליין.

שוב, ההסתמכות של שוחט על קליין היתה טוטאלית ובשבילה מילה של קליין היא מילתו של מילצ'ן.

עדותה של שוחט גם סתרה בנקודה מהותית את עדותם של קליין וחסון: יונתן חסון אמר שהקפיד להעביר כל קבלה על כל הוצאה במזומן להנהלת חשבונות, ואילו קליין טענה שעשתה זאת "בדרך כלל".
לעומת זאת שוחט טענה שהיא קיבלה "מעט" קבלות על השימושים במזומן ובוודאי שאין לה שום מעקב על מה הוצאו הסכומים.

 גם לתהיות השופט בר-עם בנושא, היא אמרה שאין לה מושג, לבד מהוצאה במזומן על המטפלת של אמו של מילצ'ן (הסכומים לא מתקרבים להוצאות הכוללות על מזומן).
כשנשאלה על כך שוב על-ידי בר-עם התשובה שלה היתה שכנראה, מתוך הנחה בלבד, שהדס קליין שמרה את הקבלות אצלה מטעמי דיסקרטיות.
אגב, קליין בעדותה השתוללה כשנשאלה על המזומנים וטענה שמדובר בעניינים "פרטיים" של ארנון. עם זאת, פלטה שמדובר למשל ב"קרמים" שנקנו עבורו. למה לקנות קרמים במזומנים בסכומי עתק? ולמה צריך לקנות אותם כשהוא לא בארץ בכלל?

התהיות גברו כשעל חלק מדוחות המשיכות במזומן היתה חתימתו של מילצ'ן ואילו בדוחות מאוחרים יותר נוספו הוצאות מזומן שחתימתו נעלמה מהן, אלא רק אישור של קליין.
לשוחט לא היו ממש הסברים לכך, לבד מהסברים פתלתלים שזה דוח שנוספו עליו הוצאות.

הסברים רציניים לכל תופעת המזומנים היו ניתנים אם רק המשטרה והפרקליטות היו מואילות בטובן לדרוש תשובות ולחקור את הנושא בצורה רצינית. אלא שליאת בן ארי העניקה חסינות מוחלטת דה-פקטו לכל עדי התביעה שבעיניה תרמו להפלת נתניהו.

דובי פיינטוך המפוקפק

העד השני, דובי פיינטוך – עד נוסף שקיבל חסינות מליאת בן ארי. פיינטוך, חבר של קליין (דרך בעלה), היה יבואן משקאות והיום מגדיר עצמו כפנסיונר.
פיינטוך היה שותף בחברת י.ד. עסקים ובעקבות סכסוך עם דוד בבלי מכר את חלקו בחברה (24%).

כמה דברים משמעותיים מעדותו של פיינטוך:

• הוא הודה שלמעשה "ייבא" באמצעות הדיוטי-פרי סיגרים ואלכוהול כמה וכמה פעמים בשנה, בין היתר לבקשת הדס קליין.
  כשחדד אמר בצדק שמדובר בעד שמפליל את עצמו עבירות מכס שמקבלות חסינות ואילו הפרקליטות בוחרת לחקור "בועות של שמפניות", פיינטוך היתמם וטען להגנתו בצורה מגוחכת כי מילא אחר כללי המכס. איך בדיוק?
  לפי התיאורים שלו הוא רכש במצטבר סיגרים ואלכוהול בעשרות אלפי שקלים ועשה זאת לא רק לקליין. איך בדיוק כל זה לא דווח לרשויות המכס? כשההגנה הציגה בפני פיינטוך את דברי בבלי, שותפו לשעבר, שמדובר במעשה חמור ולא חוקי, טען פיינטוך שהוא דיווח על כך וכולם ידעו שהוא עושה זאת.
• פיינטוך הודה שברוב המקרים – 60-70 אחוזים – הוא הביא את השמפניות אישית לקליין. הם נפגשו בהרצליה והעבירו לדבריו את השמפניות "מבגאז' לבאגז'".
  כזכור, בעדותה של קליין היא הודתה שהיו לה שמפניות בביתה "לכל מקרה דחוף".
  ולתעלומה: למה פיינטוך צריך להביא את השמפניות לקליין עצמה, לרכבה או לביתה ולא למי שקנה ושילם עבור השמפניות: לבית ינאי, ביתו של מילצ'ן? למה התהליך העקום הזה? למה בכלל זה צריך להיות "דחוף דחוף" בלשונו של פיינטוך? מה, אי אפשר לנהל מלאי כמו שצריך?
• לאחר שחשפתי את הסכסוך בינו לבין בבלי, כתב התביעה שהוגש על ידו וכתב ההגנה, עלה הנושא ע"י עו"ד חדד.
  התקיים דיון על הרלוונטיות של הנושא, כשהפרקליטות מתנגדת משום מה בעיקר בטענה של אי רלוונטיות ושל הגנה על הפרטיות (מדובר בסכסוך עסקי).
  לבסוף התירו השופטים 3 שאלות בנוגע לסכסוך המשפטי. המטרה של עו"ד חדד היתה להצביע על מהימנותו המפוקפקת של העד, כיוון שבבלי ופיינטוך הטיחו האחד בשני האשמות על אי סדרים, ובין היתר אי סדרים בענייני מחשב והנהלת חשבונות.
  פיינטוך טען שמדובר בשקר וכזב וכי בבלי "ממורמר" כתוצאה מדעיכת העסק אחרי שמכר את חלקו. מה שחשוב הוא שחדד השיג את שלו: שני עדי תביעה טוענים האחד נגד השני שיש לו בעיה של אמינות. אחד מהם, לפחות, צודק, אם לא שניהם.
  ואלו עדי התביעה שהביא הפרקליטות כדי להפיל את שלטון נתניהו.