זה היה צפוי אבל בכל זאת מרתיח כל פעם מחדש: חצי מה"עיתונאים" שבאו שלשום במיוחד לחקירתו הראשית של הרן לבאות, אחרי שתירוש הפיחה בהם תקוות שהנה הנה, זה העד שיוכיח את תיזת כתב האישום הגיע, נעלמו עם המשך החקירה הנגדית אתמול ע"י עו"ד ז'ק חן.

נתי טוקר מדה-מרקר, משה גורלי מכלכליסט, ביני אשכנזי מוואלה, ניצן שפיר מגלובס, וכרגיל נציגי ערוץ 12, 13 ו-11 שברחו כבר מזמן מדיוני המשפט.

עם מה נותרנו? עם השופרות הזוטרים שצופים בעוד מפלה של יהודית תירוש.

***

עו"ד חן כתש את לבאות עד דק אתמול. המטיר עליו עשרות מסמכים, שלא הוצגו לו כלל בארבע חקירותיו והוכיח לו שכל אמירותיו בחקירתו הראשית בטעות יסודן.
לא, הוא לא הופתע ממסמך המדיניות של הסיבים האופטיים וההפרדה המבנית כפי שטען כיוון שהיה שותף לישיבות בנושא; לא, כל התיזה על ה"הטבות" לבזק הוכחה כמופרכת כיוון שפילבר ערך ישיבות וערך דיונים והעביר מסמכים; אגף הכלכלה בראשותו של הרן לבאות הוא זה שתקע מקלות בגלגלים והוא זה שלא הוציא מסמכים כנדרש ע"י פילבר.

לבאות, איש זהיר מאוד בלשונו, ביקש לקרוא את המסמכים בקפידה ושקל את מילותיו. אבל גם ההתפתלויות הלשוניות שלו לא הצליחו להסתיר את המבוכה. בין מה שקרה בפועל ובין מה שהוא תיאר בחקירותיו בנוגע לאירועים מסויימים פעורה תהום.

גם הטענה שפילבר העביר מסמכים לבזק כחלק מ"הטבה" קרסה, כיוון שפילבר עשה זאת עם כל החברות – אותה שיטה לכולם. הבעיה היא שכל המסמכים הנוגעים לחברות אחרות ובראשם עם חברת הוט – לא הוצגו לעדים באופן גורף.

השופט בר-עם גם העלה תהייה נכונה אתמול: האם אסור בחוק להעביר בכלל מסמכים לגופים מפוקחים? והתשובה היא שלא. אין שום הנחייה או תקנה שאוסרת על העברת מסמכים בין מפוקח למפקח – והרבה פעמים זה חלק לגיטימי ממו"מ בין רגולטור לחברות המפוקחות על ידו.

בשיאה של החתרנות של לבאות נגד פילבר, אחרי הישיבה על עניין ההפרדה המבנית, הזמין לבאות את מנכ"ל פרטנר לבית קפה מתחת למשרד התקשורת, הודיע לו על כך (למעשה הדליף) ומשם מצאה הידיעה את מקומה ב"גלובס" אצל גדי פרץ, אחד המודלפים הבולטים של פקידי משרד התקשורת.

לבאות הכחיש שהוא הדליף, אבל הוא בהחלט מקור ההדלפה, אחרי שנפגש עם מנכ"ל פרטנר והדליף את הדברים.

תירוש המשיכה במופע הנרגנות שלה ואחרי אמירה של לבאות שהוא חוזר בו מאיזושהי אמירה לא ממש משמעותית בחקירתו, היא ביקשה להגיש את הודעותיו במשטרה ולמעשה להפסיק את החקירה הנגדית, אלא שהשופטים דחו את בקשתה.
כהרגלה בקודש היא מיהרה עם פתיחת החקירה הנגדית להפריע לעו"ד חן, במטרה לשבש את קו המחשבה שלו, חן נזף בה אבל היא לא ממש הרפתה. זה הנשק היחידי שנותר לתירוש: לשבש.

אז מה באמת קרה בפגישה עם אלוביץ'?

עד כמה הפרקליטות נתלית בזוטי הזוטות אפשר לראות בסיפור הבא.

לבאות סיפר על פגישה אחת שלו עם שאול אלוביץ יחד עם אבי ברגר. לדבריו, אלוביץ' סיפר על מישהו שעשה דבר לא כשר ואחר כך לא מצא עבודה בתעשייה.
אחרי הפגישה שוחחו ברגר ולבאות ביניהם והעלו את האפשרות שמדובר באיום!

בחקירתו הראשית לבאות אמנם גימד את כל הסיפור הזה ואמר שזה לא הפחיד אותם, אלא שהפרקליטות דאגה בזמנו להדליף את הסיפור המגוחך הזה ולהציג את זה כאיום.
כך זה שירת את התיזה של הפרקליטות שאלוביץ' – מגובה לכאורה בהנחיה מנתניהו – "איים" על הפקידים במשרד התקשורת והפך אותם לרגולטורים שבויים.

אלא שבחקירה הנגדית של חן התברר שהתמונה היתה שונה לגמרי, אפילו הפוכה.

הנה התמליל הרלוונטי:

עו"ד ז'ק חן: השיחה שהיתה לך עם אלוביץ' וברגר, והוא סיפר סיפור על מישהו מסויים שלא מצא עבודה בשוק ואתם יצאתם בחוץ, אמרתם לעצמכם מה הדבר הזה, היה איום. והוספת בהגינותך שלא התייחסתם לזה כאיום.

לבאות: נכון.

עו"ד ז'ק חן: זוכר שגם אלי קמיר השתתף בפגישה כי לא הזכרת אותו בחקירה הראשית?

לבאות: כן.

עו"ד ז'ק חן: אתה זוכר שצעקת על אלוביץ'?

לבאות: לא.

עו"ד ז'ק חן: מקריא לך מה אמר קמיר בעדותו במשטרה, שהתנפלת וצעקת על אלוביץ' במשך דקות רבות, ואז הוא ביקש משאול לסיים את הפגישה. מן הסתם הוא לא ממציא, אתה הרי נפגשת איתו ואמרת שאתה מעריך אותו.

לבאות (מתחמק): אם דנה נויפלד היתה אומרת את זה היית מאשר, מעניין שלקמיר יש זיכרון מדהים.

עו"ד ז'ק חן: טוב, הוא יעיד כאן ונשאל אותו (קמיר היה אמור להיות בקבוצת העדים הנוכחית אך הוא אחד מחמשת העדים שהוצא על ידי תירוש כי הוא בשבילה עד לא אמין).

עו"ד ז'ק חן: אתה זוכר שהוגש תצהיר לבג"ץ והיתה טענה של אלוביץ' שזה מטעה.

לבאות: אני זוכר שאבי ברגר טען שהתצהיר של בזק שקרי.

עו"ד ז'ק חן: האם אתה זוכר שבזק טענה שהתצהיר שליווה את חברת פרונטיר היה שקרי.

לבאות: יכול להיות שהם טענו את זה.

עו"ד ז'ק חן: אגב זה סיפר אלוביץ' על אירוע עם מנכ"ל משרד התקשורת קודם קודם קודם, שאני לא רוצה להגיד את שמו, שהסתבך בתצהיר לא מדוייק לבג"ץ, ולכן הוא לא מצא עבודה. אתה זוכר?

לבאות: אני לא זוכר, גם אם תגיד לי את השם.

אז כך הפך אירוע אנקדוטי שבו לבאות (על-פי קמיר) צורח על אלוביץ' דקות ארוכות, ולבסוף מה שיוצא מהפגישה הזו שאלוביץ' "איים" על לבאות וברגר, למרות ששניהם חשבו שאין בזה איום או הפחדה.

עוד דוגמא איך הפרקליטות מתעסקת עם שדים ורוחות ולא עם ראיות.