באחד מימי הדיונים השבוע חקר עו"ד בן צור את פילבר על ענייני תקשורת. זה היה מין שיח על ערוצי טלוויזיה ורשתות חברתיות שנראה מנותק לכאורה מדיוני הראיות של אין "פגישת הנחייה" ואין "ראיית זהב" של הבלוק הצהוב.
אבל, לטעמי זו נקודת מפתח להבנת עוצמת הכוחות והאינטרסים הכלכליים שפעלו נגד נתניהו ונגד שלטונו.
פילבר סיפר על טראומת בחירות 2015 שבהן ניצח הליכוד. ההבנה בליכוד התחדדה: כלי התקשורת הממסדיים לא מסקרים את המשחק הפוליטי, אלא הפכו לשחקן פוליטי בפני עצמו.
המסקנות היו שתיים: האחת, להכניס תחרות בשוק התקשורת תוך הסרת חסמים רגולטוריים, והשנייה – הגברת הנוכחות ברשתות החברתיות.
כנגזרת מהמסקנה הראשונה, נתניהו רצה לעצמו את תיק התקשורת כדי להכניס תחרות באמצעות משקיעים חדשים והסרת חסמים.
המשימה הראשונה כשלה – והכישלון הזה מחובר בטבורו לתפירת תיק 4000.
המשימה השנייה הפכה להצלחה גדולה: נתניהו הוא למעשה כלי תקשורת של איש אחד, שמגיע למיליונים ועוקף את ערוצי הטלוויזיה הממסדיים. הוא לא ממש צריך אותם – זו היתה עוד סיבה לערוצים הממסדיים לתקוף את נתניהו ומשפחתו.
בחקירתו הנגדית השבוע ובעדותו בזמנו, פילבר אמר כי רק נתניהו יכול לקדם רפורמות בתקשורת, כי הוא מחוסן מביקורת בערוצי המדיה לעומת שרי התקשורת האחרים שאותרגו כדי לא יעשו כן:
"הוא השר היחיד שלא פוחד מתקשורת, שאם מחר יעשו לו זובור בערוץ 2 או בערוץ 10 או יתחילו לטנף אותו זה, הוא רק ירוויח מנדטים ולא יפסיד מנדטים, לכן הוא היה בעצם מחוסן… ככה זה עובד, מה לעשות.
לאורך כל השנים דליה איציק היתה מאותרגת ורובי ריבלין היה מאותרג ומשה כחלון היה מאותרג וכולם לא נגעו בהם במדיה, לא נגעו בהם כי אני מדבר איתך על ערוץ 2, ערוץ 10, חוק רשות השנייה, העולמות האלו. הם ברחו מזה".
בכלי התקשורת הבינו שאי אפשר לנצח את נתניהו בקלפי, אבל אפשר בהחלט להשחיר אותו כדי לתפור לו התיק. האמצעי שנבחר היו יחסים לכאורה עם שאול אלוביץ' ו"שליחו" כביכול שלמה פילבר.
כאמור, לא רק מניעים אידיאולוגיים-פוליטיים הניעו את החבורה יחד עם הפרקליטות, אלא גם, ובמיוחד, אינטרסים כלכליים רבי עוצמה.
היו ארבעה עיקריים ואני לא מונה את האינטרס שעליו דובר רבות: נוני מוזס וקבוצת "ידיעות אחרונות" שכניסת "ישראל היום" לשוק היתה לצנינים בעיניהם.
האינטרס הכלכלי של ערוץ 12
מה האינטרס הכלכלי? הגדרתית, הכנסת תחרות והכנסת שחקנים חדשים לשוק כזה או אחר, אמורה לפגוע בשחקנים הישנים.
המטרה של נתניהו היתה להכניס תחרות ולהכניס שחקנים חדשים כדי להתמודד עם המונופול של ערוץ 12. האינטרס של ערוץ 12 היה לשמר את כוחו בכל מחיר, והמחיר היה הפלת נתניהו באמצעות השחרתו כמעט מדי ערב בערוץ.
המשימה הזו צלחה: לאור הכישלון של ערוץ 13 וההתרסקות שלו ברייטינג, ערוץ 12 רק התחזק. הוא שולט בכ-60% מנתח הצפייה של מהדורות החדשות בפרט ובתוכניות אחרות בכלל – זו שליטה חסרת תקדים לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בשווקים.
ערוץ 12 הפך למונופול רב עוצמה ששולח את ידיו גם בעסקאות נוספות עם תאגידים ריאליים תמורת פרסום. שליטה כזו בנתח שוק של ערוץ טלוויזיה אחד היא סכנה לדמוקרטיה ולחופש הביטוי, אבל למזלנו יש את הרשתות החברתיות שהפכו לשחקן חשוב בזירה ולמעשה הרשתות היום הן המתחרה הבולט של הערוץ.
מה שווי האינטרס הכלכלי? מאות מיליוני שקלים לפחות. היום קשת, הבעלים של ערוץ 12 הוא גוף מרוויח מאוד, רווחיות שנוצרה באופן טבעי אחרי שהערוץ סיכל הכנסת תחרות כלשהי.
איך זה התבצע? כרגיל, שטיפת מוח. מהרגע שספין "נתניהו-אלוביץ'" תפס והפרקליטות נרתמה למאבק, ערוץ 12 התמסר לחלוטין להתנפלות על נתניהו באמצעות כותרות מגמתיות ושקריות.
כמעט ערב ערב, ובוודאי שבתקופה טרום הבחירות, הערוץ הקדיש זמן רב לנתניהו ומשפחתו תוך הצגתו כמושחת.
גיא פלג, אמנון אברמוביץ', דנה וייס ואחרים התגייסו באופן מלא למשימת שטיפת המוח, מתוך כוונה ברורה להשפיע על דעת הקהל ולהסיט מנדטים מנתניהו.
האינטרס הכלכלי של חיים סבן יחד עם ערוץ 12
מה האינטרס הכלכלי? המיליארדר חיים סבן, המקורב למפלגה הדמוקרטית בארה"ב ולקלינטונים, היה בעל השליטה בחברת הסלולר פרטנר, אחת המתחרות של בזק.
בעבר, סבן היה שותף לרכישת גרעין השליטה בבזק ומכר אותו ברווח ענק לשאול אלוביץ'. ההשקעה בפרטנר לאחר הסיבוב המוצלח בבזק היתה פחות מוצלחת. סבן היה מופסד מאות מיליוני דולר "על הנייר" ולכן לא היה מעוניין בפיתוח שוק התקשורת כפי שפילבר רצה לטובת הציבור, כיוון שזה גורר השקעות גבוהות, פוגע בפרטנר ועלול לקבע את הפסדיו.
מה שווי האינטרס הכלכלי? כאמור, מאות מיליוני דולרים פוטנציאל הפסד של חיים סבן בפרטנר.
איך זה התבצע? פרטנר היתה הגורם העיקרי ש"הפציץ" את התקשורת בספין של "נתניהו-אלוביץ'" וההעדפה לבזק ע"י פילבר.
פרטנר בחשה בתוך משרד התקשורת (סמנכ"ל במשרד הדליף לה על מהלכים) והיתה המנוע העיקרי מאחורי כתיבת דו"ח מבקר המדינה המוטעה בעניין הרגולציה במשרד התקשורת.
אלא שפרטנר לא הסתפקה בכך: היא פנתה למשרד ראש הממשלה ויצרה ציר עוקף לפילבר באמצעות אלי גרונר, מנכ"ל המשרד בזמנו ויואב הורביץ', ראש הסגל של נתניהו והמנכ"ל בהמשך. חיים סבן אף נפגש עם נתניהו בבלפור, פגישה שאליה הצטרף פילבר בעצמו.
חמור מכך: אנשי סבן (כמו אדם צ'סנוב, יד ימינו) איימו בצורה ברוטאלית על פילבר ("נחסל אותך") ואיימו גם על נתניהו בעקיפין ועל שגריר ישראל בארה"ב, תוך רמיזה שאם ייצאו מהלכים מסויימים במשרד התקשורת נתניהו לא יוכל להיפגש עם הילרי קלינטון, לכשתיבחר לנשיאת ארה"ב – מה שלא קרה לבסוף.
המהלכים, אגב, אכן הוקפאו ע"י צחי הנגבי בזמנו כשר התקשורת.
ומה הקשר של ערוץ 12? חיים סבן הוא אתרוג תקשורתי בכלל ואתרוג תקשורתי בערוץ 12 בפרט.
שימו לב שכל הידיעות על פועלו בתיק 4000 במהלך החקירה הנגדית נעלמו או הוצנעו בערוץ המונופוליסטי. סבן טווה קשרים ארוכי טווח עם "עיתונאים" בערוץ 12 כמו דנה וייס, בין היתר באמצעות הזמנתם מדי שנה בעבר ל"פורום סבן" בארה"ב על חשבון הברון.
כך נוצרה ברית של אינטרסים כלכליים רבת עוצמה נגד נתניהו: חיים סבן עם ערוץ 12.
האינטרס הכלכלי של חברת הוט, משה כחלון וערוץ 12
מה האינטרס הכלכלי? לחברת הוט היתה חובה רגולטורית לפריסה אוניברסלית לשירותיה בכל הארץ, חובה שהיא לא מילאה במשך תקופה ארוכה ומשרד התקשורת ויתר לה פעם אחר פעם.
התכנון של פילבר היה לוותר לה על החובה הרגולטורית תמורת התחייבות להשקעה בתשתיות – זה היה החזון שלו והוא אף הגיע להבנות עם הוט.
האינטרס של הוט היה כמובן לקבל את הוויתור על חובתה הרגולטורית ב"חינם".
מה שווי האינטרס הכלכלי? מיליארד שקל – הערכת משרד התקשורת.
איך זה התבצע? משרד האוצר, בעיקר באמצעות אגף התקציבים ומי שעמד בראשו, אמיר לוי, פעלו להכנסת סעיף בחקיקה (חוק ההסדרים) שלמעשה מייתר את המתווה של פילבר ודה-פקטו מוותר להוט על החובה הרגולטורית.
מי שכיהן אז כשר האוצר היה משה כחלון, שהיה מנוע לטפל בהוט כיוון שאחותו היתה סמנכ"לית בחברה. אלא שכחלון עקף בפועל את המניעות, מאחר שאנשיו היו אלו שדחפו להטבת הענק להוט בכנסת.
ומה הקשר של ערוץ 12? כמו חיים סבן, גם כחלון היה אתרוג תקשורתי, במיוחד בערוץ 12.
כדי לטשטש את מהלך ההטבה הענקית להוט תדרך אמיר לוי בזמנו את קרן מרציאנו נגד פילבר (ואיתו נתניהו) במנטרה הידועה: שמשרד התקשורת מתעדף את בזק – בדיוק ההיפך ממה שקרה במציאות.
האינטרסים הכלכליים של תאגיד השידור ושל ערוץ 13 (ערוץ 10 בעבר)
מה האינטרס הכלכלי? בלי לעייף ולייגע בכל סבך הרגולציות התקשורתית, אפשר לאמר כך: נתניהו לא רצה בתאגיד השידור וגם רצה לסגור את ערוץ 10 לאור הפרות החוק החוזרות ונשנות שלו.
האינטרס שלהם היה כמובן הפוך: תאגיד השידור רצה להמשיך ולשאוב כספי ציבור מדי שנה, ואילו ערוץ 10 רצה לאורך השנים עוד ועוד הטבות והקלות כדי לשרוד.
מה שווי האינטרס הכלכלי? כ-700 מיליון שקל כספי ציבור כתקציב שנתי לתאגיד השידור והקלות רגולטוריות שהסתכמו במאות מיליוני שקלים לערוץ 10 (גם בתקופת שרי תקשורת אחרים).
איך זה התבצע? כרגיל, בשטיפת מוח תקשורתית שנתניהו "הורס" את הדמוקרטיה.
כחלון ואגף התקציבים שלו צידדו בתאגיד השידור וגורמים משפטיים מנעו את סגירת ערוץ 10.
כמובן ששני הערוצים התמסרו במקביל לספין "נתניהו-אלוביץ'" של הפרקליטות. בערוץ 10, למשל, רביב דרוקר שידר 4 תוכניות על תיק 4000 שכולן היו מגמתיות מאוד כדי להשחיר את נתניהו. אליו הצטרפו כמובן גם ברוך קרא ואביעד גליקמן בדיווחים שוטפים הפוכים לגמרי למציאות (למשל, "ראית הזהב", "פגישת ההנחיה" ועוד).
בתאגיד השידור היו אלו מוטי גילת ותמר אלמוג שהפכו את התאגיד לסניף יחסי הציבור של הפרקליטות.
השורה התחתונה
מי שפעל כחוק, פעל לטובת האינטרסים הציבורים הועמד לדין (נתניהו) ומי שלא פעל לטובת האינטרס הציבורי אלא לטובת אינטרסים של חברות כמו פרטנר והוט היו משה כחלון, פקידי משרד התקשורת והאוצר ועוד.
הם אותרגו, הן ע"י משרד התקשורת והן ע"י כלי התקשורת.
