יומן הבוקר
ארנון מילצ'ן (צילום מסך)
מדוע הפרקליטות מנסה להסתיר את הבעיות בהבאה של ארנון מילצ'ן לעדות? למה הפרקליטות מוותרת לפתע על שורה של עדי תביעה במשפט נתניהו? האם לנוני מוזס באמת אין השפעה בעיתון שלו? מה חזר כבומרנג אל מומי משולם?

לקראת אחת ההפסקות אתמול, בדיוני משפט נתניהו, ביקש אלון גילדין מהשופטים לזרז את עניין ההחלטה בעניין העדות של ארנון מילצ'ן, תוך שהוא בא בטרוניה לצוות ההגנה.

לטענתו, עו"ד עמית חדד לא הגיב על הבקשה המחודשת להעיד את מילצ'ן באמצעות וידאו, לאחר שנשלחו לצוות ההגנה מסמכים רפואיים נוספים בנושא.
עו"ד חדד העמיד במבוכה את גילדין ואמר לו שהוא ממתין לתשובתו אם לאפשר לו להעביר את המסמכים הרפואיים שקיבל לעיונו של רופא מטעמם.
או אז, בשיח עם השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, גלשה לגילדין האמת; הוא אמר במפורש שמילצ'ן איננו מתכוון להגיע לעדות בישראל, גם אם מצבו הרפואי ישתפר.

***

זו דרמה של ממש, למרות שאיננה זרה לקוראינו. בפעם הראשונה הפרקליטות מודה שאחד העדים המרכזיים בתיק 1000 (למעשה, יש שניים כאלה בלבד – הדס קליין ומילצ'ן) "הבריז" לה ולא מוכן להעיד בבית המשפט המחוזי בירושלים.

מכה קשה לפרקליטות, שניסתה עד עתה להסתיר את הסירוב הזה עם מסך העשן של "מצב רפואי".
לא ברור עתה למה טסה ליאת בן ארי בזמנו ללונדון, יחד עם עוד שני פרקליטים, כדי "לבדוק" את מצבו של מילצ'ן, אם אין בכוונתו כלל להגיע בישראל. אוקיי, אז בן ארי חובבת הטיולים הרוויחה עוד סוף שבוע ארוך (בסך הכל 6 ימים ברוטו) בלונדון על חשבון המדינה, אבל למה להסתיר את האמת מהציבור?

למילצ'ן, כפי שחשפנו אבי וייס ואני, יש שפע של סיבות לא להגיע בישראל ובראשן סוגיות מס. בכל מקרה, עדותו, אם תתקיים ואם לאו, טובה מאוד להגנה כי מילצ'ן בעדותו המאוחרת סתר את עדותה של קליין ובנוגע לזיקה העסקית כביכול לנתניהו אמר חד משמעית שנתניהו מעולם לא עזר לו בעסקיו.

כעת מחכים הצדדים להחלטת השופטים בעניין האפשרות להעיד את מילצ'ן באמצעות וידאו, וזאת לאחר שעו"ד חדד יגיש את עמדתו בעקבות המסמכים הרפואיים החדשים (הוא כמובן יתנגד).
גם אם האופציה הזו תתממש, צריך לקחת בחשבון שמילצ'ן יהיה משוחרר בלונדון מכל איום אפשרי שמרחף מעליו אם היה מגיע לארץ. זה משהו שעובד בהחלט נגד הפרקליטות.

למה הפרקליטות מוותרת על עדי תביעה?

סוגייה נוספת שעלתה אתמול, בין השיטין, היא אמירתה של עו"ד איריס ניב סבאג, המייצגת את נוני מוזס, ש"נמסר להם" (מהפרקליטות) שאין כוונה לזמן לעדות מי מעורכי "ידיעות אחרונות" לשעבר כמו רון ירון, שילה דה-בר וערן טיפנברון (ששימש כעורך וויינט והיום משמש כעורך וואלה) – למרות שהם נרשמו כעדי תביעה.

המשמעות היא שהפרקליטות לא רוצה לגרום לעצמה מבוכה נוספת ובדרך לחסוך מבוכה גם מהעדים האלה.

העובדה שהפרקליטות מוותרת על עדי תביעה שהיא הזמינה מלמדת שהיא מבינה שהעדות שלהם תזיק לה.
במקרה של רון ירון, למשל, שמשמש היום כעורך "אולפן שישי" בערוץ 2, זה ברור: עדותו במשטרה היתה די מביכה, במיוחד לקשר של "ידיעות אחרונות" עם הח"כ לשעבר איתן כבל.
הפרקליטות יודעת היטב ששאלות מביכות על סיקור אוהד לפוליטיקאים נוספים יעלו בעדויות של עדי "ידיעות אחרונות" (יאיר לפיד, איילת שקד, אביגדור ליברמן) ויפריכו את התזות שעליהן בנתה הפרקליטות את תיק 2000.

מנדלבליט: פשרה עקומה

ובנוגע לחקירה הנגדית אתמול: תיק 2000 הוא קשקוש אחד גדול, שמנדלבליט נאלץ להגיש כתב אישום בגינו רק אחרי לחץ חיצוני ופנימי אדיר, כיוון שהוא רצה לסגור את התיק בלא כלום.

הפשרה היתה עקומה: אישום בשוחד לנוני מוזס ואישום בהפרת אמונים לבנימין נתניהו.
התזה של עסקה שוחדית נולדה מהקלטות נתניהו-מוזס שנמסרו למשטרה ע"י עד המדינה ארי הרו. על פי התיזה הזו, מוזס הציע סיקור אוהד לנתניהו תמורת טיפולו של נתניהו בענייני "ישראל היום" – וכל זה על בסיס כמה אמירות של מוזס (בחירת כתבים של נתניהו ושיח ישיר עם עורכים) ונתניהו שהוצאו מתוך שיח מוקלט של כ-4 שעות עם איכות שמע ירודה.

כמובן שסיקור אוהד ב"ידיעות אחרונות" לנתניהו הוא דמיוני והוא גם לא מעשי ולא מדובר בעסקה שוחדית – התיזה שבנו הפרקליטות והמשטרה.
ובכלל, תזות זה שם המשחק בתיקי נתניהו: תזת פגישת ההנחיה בתיק 4000, תזת קו האספקה השוטף בתיק 1000, ותזת העסקה השוחדית בתיק 2000.
שלוש תיזות שאין להן שום ראיות, זולת שיח מוקלט שבו נתניהו אומר במפורש שהוקלט רק כדי לתפוס את מוזס בקלקלתו.

ניב סבאג ניסתה אתמול להוכיח לאורך כל החקירה הנגדית שמדובר בצדק בתזה מופרכת, שהשיח לא כוון בכלל לסיקור אוהד, אלא למשהו שהיה בעבר – סיקור מאוזן והוגן.

אחד מקווי ההגנה שלה היה שמוזס הוא לא כל יכול בקבוצה שלו, שהוא לא קובע את התכנים ואין לו שליטה עליהם.
ובכן, זה קצת מוגזם ומוקצן. אכן, לעורך אחראי אין שליטה על כל אות שמתפרסמת בעיתון שלו, אבל בהחלט יש לו שליטה על מנויי העורכים ויש מה שנקרא "רוח המפקד".
אי אפשר לטעות ב"רוח המפקד" ב"ידיעות אחרונות" ואת זה אפשר היה לראות היטב בחוק "ישראל היום" וגם בעידוד המחאה האחרונה.

צחוק הגורל

ולסיום: האמירה שחוזרת כבומרנג למומי משולם. בתגובה לאחת השאלות של ניב סבאג מדוע לא בדק אמירות וכתבות של עיתונאים בכירים ב"ידיעות אחרונות" על מוזס, תהה משולם: "זה נראה לי מופרע והזוי לנהל את החקירה לפי מאמרים בעיתון".

צחוק הגורל: את תיק 1000 הוא ניהל לפי מאמריו והגיגיו של המודיע המשטרתי בן כספית, ותיק 4000 נוהל לפי מאמרו והזיותיו של גידי וייץ מ"הארץ".

אגב, גם תיק 2000 נוהל על פי שורת מאמרים ב"הארץ דה מרקר" שגיבשו בשביל המשטרה את העסקה השוחדית שלא היתה.

זה מה שקורה כאשר "עיתונאים" הופכים לסוכנות המודיעין של המשטרה והפרקליטות.

מאמרים אחרונים

מיקי גנור (צילום: אלי ציפורי)

דברים מדהימים צפים בתיק "הצוללות"

העדות המטלטלת של מיקי גנור: מוטי לוי, ראש להב הפורש, צלצל אלי בצרחות נוראיות ואמר לי "אם לא תחתום על הסכם עד המדינה נזיין את הבת שלך" (הבת שנחקרה באזהרה ואיימו לשלול לה את רישיון עריכת הדין). מוטי לוי לא תיעד השיחה

הקליקו לתוכן »