ציוץ אחד, לכאורה סתמי, של רביב דרוקר המחיש את התמונה הרחבה של יחסי פרקליטות ותקשורת – יחסים שהגדיר אותם חיים רמון כ"מושחתים עיתונאית".
אבל הציוץ המחיש עוד דבר משמעותי: את רשעותו של רביב דרוקר.
***
כך צייץ דרוקר שלשום:
"במהלך ריענון הזיכרון לניר חפץ לקראת עדותו במשפט נתניהו הוא סיפר את הסיפור הבא: בשנת 2017 הוא היה עם ביבי ועם עיתונאי אחר בפאטיו של מעון ראש הממשלה. ביבי התקשר לגורם בעיתון "ישראל היום" וסיכם על מינויו של העיתונאי, עקיבא ביגמן, לתפקיד פרשן בכיר בעיתון. עוד עדות לעצמאות העיתון".
***
לציוץ הזה אין שום משמעות, אבל הוא בהחלט משקף את שיטת העבודה הפסולה של רביב דרוקר
הדלפה פלילית
אין הרבה אפשרויות להדלפה הזו – הרי פרקליטי נתניהו או אלוביץ' לא ידליפו זאת: או שהפרקליטות הדליפה או שפרקליטי ניר חפץ הדליפו.
זו לא פעם ראשונה שדרוקר משתף פעולה בצורה פלילית עם הפרקליטות – פעם אחר פעם הוא שידר תוכניות על תיק 4000 שהפכו לבית דין שדה עם הדלפות מגמתיות של חומרים מהפרקליטות.
יתר על כן, הוא נתפס על חם עם פרסום קלטות שטרם הגיעו לסניגורים והעניין הזה התגלגל עד לעליון עם ביקורת די חריפה על הפרקליטות.
מנדלבליט מנע חקירה בנושא כשהמציא תירוץ מאוד מגוחך שמדובר בהרבה גורמים במערכת אכיפת החוק שנחשפו לעניין ולכן אי אפשר לחקור את כולם.
הוא לפחות הודה שהקלטות הודלפו ממערכת אכיפת החוק.
שיתוף הפעולה עם ניר חפץ
אם ההסכם בין תכנית "המקור" לחפץ יתממש – ואת זה נראה כנראה די בקרוב – מתוכנן לנו עוד ניסיון של שיבוש הליכי משפט מבית מדרשו של דרוקר.
אבל הפעם זה גם הופך לסוגייה אתית חמורה: על פי הפרסומים תוכנית "המקור" אמורה לשלם מאות אלפי שקלים לחפץ עבור שיתוף הפעולה שלו.
איך בדיוק זה מסתדר עם ערכים ו"עצמאות" שדרוקר מטיף לאחרים?
זה לא מסתדר, כי דרוקר בטוח שהוא אדם עליון שמותר לו לעשות הכל.
המשפט
לציוץ אין שום קשר לכתב האישום בתיקי האלפים והאירוע כלל לא מופיע בכתב האישום.
אז מה המטרה של דרוקר?
בדיוק כמו המטרה של הפרקליטות: לייצר אווירה. אין להם ראיות, אז הם מנסים לייצר אווירה ש"משהו לא בסדר".
נכון או לא נכון, ראיות או בלי ראיות – זה בכלל לא משנה להם. בשבילם ולשיטתם אווירה מספיקה להרשיע. בית המשפט בינתיים לא קונה את זה.
הצביעות
הדבר האחרון שאפשר להגיד על ערוץ 13 בכלל ותוכנית "המקור" בפרט שהם "עצמאיים". דרוקר בוחר את אנשי התוכנית שלו בשביל שירקדו לפי החליל שלו.
חן ליברמן, איתי רום, ישראל רוזנר, חיים ריבלין – כולם כולם מהשמאל, מתעבי נתניהו וסריסי החצר של דרוקר.
כיצד קרה שאף עיתונאי ימני לא השתלב בתוכנית שלו? מפני שדרוקר חוסם אותם מראש. הוא רוצה בובות, הוא לא רוצה עיתונאים עצמאים.
הוא רוצה שכירי חרב שיצאו למשימות חיסול החשבונות שלו.
רשעות
בשביל מה פרסם בכל זאת דרוקר את הציוץ? כדי לפגוע בעיקר בעקיבא ביגמן ולצייר אותו באור לא מחמיא.
זו רשעות לשמה – הרי אין לו שום הוכחות, זולת דבריו של חפץ בריענון.
האם פנה לקבל תגובות? לא. האם ניסה לאמת את מה שכתב? לא. האם הטיל ספק בנכונות הסיפור? לא.
האם היה עליו לפקפק בנכונות הסיפור? בוודאי שכן. הרי חפץ הודה בעצמו שזכרונו אינו טוב בלשון המעטה, אז איך אפשר לסמוך על מה שהוא אומר?
הלחץ
ההדלפה הפצפונת הזו ממחישה היטב את הלחץ שבו נתונה הפרקליטות: כבר לא נותר לה מה להדליף, אז היא מדליפה מריענון העד של חפץ דברי הבל ורעות רוח.
להזכירנו, עו"ד ז'ק חן אמר בדיון האחרון שריענון העד שנערך לניר חפץ היה מנוגד לחלוטין לכל החלטות העליון ואת זה "שכח" דרוקר לספר לקוראיו.
חפץ הוא לא העד הראשון שעובד ריענון לא חוקי, שהופך מריענון לשיפוץ עדותו המקורית כדי שתתאים לתזה המופרכת של הפרקליטות.
הבעיה: כשמוסיפים שקר על שקר על שקר – קל לגלות את זה בחקירות הנגדיות.
כל מגדל הקלפים מתמוטט – והוא יתמוטט גם אצל ניר חפץ.
***
