נתניהו צדק: לא היה כלום‼
זה היה אמנם היום הדרמטי ביותר במשפט נתניהו, היום שריסק את תיק 4000 באופן סופי, אבל לקוראינו (של אבי וייס, שלי ושל צופי האולפן הפתוח של כנרת בראשי) שום דבר לא היה מפתיע.
אמרנו, חזרנו ואמרנו, שפגישת ההנחיה, כפי שהוצגה בכתב האישום, לא היתה ולא נבראה. היא פשוט הומצאה ע"י הפרקליטות ופילבר במשותף. וגרוע מזה, בפרקליטות ידעו שהיא מומצאת ובכל זאת הגישו כתב אישום שקרי.
זאת לא רשלנות, לא טעות בתום לב, לא שגגה – אלא פעולה בזדון, בכוונת מכוון, כדי לבצע הפיכה שלטונית בישראל.
אנשים רבים תוהים עכשיו איך מאות חוקרים, עשרות פרקליטים ומשאבים בלתי מוגבלים "מצליחים" להכניס לכתב האישום נושאים שלא נבדקו ושאין להם שום ראיות.
התשובה היא – כי המטרה היתה חשובה יותר מכל והמטרה היתה ראשו של נתניהו בכל מחיר. ובדרך הם צפצפו על החוק, צפצפו על בית המשפט וצפצפו על הציבור. גם לתפור תיקים כמו שצריך לא יודעים בפרקליטות.
עו"ד בן צור וצוותו (בתו, כרמל בן צור, ישראל וולנרמן ועוד) עשו אתמול עבודה מבריקה, מאסטר-פיס בעריכת דין. פרט אחר פרט, ראיה אחר ראיה, מסמך אחר מסמך – הם פירקו את לב ליבו של כתב האישום – והציגו מסכת מרשימה של ראיות חפציות ששוללות את כל סיפורי אלף לילה ולילה של כתב האישום.
***
במקום להתמקד בפרטי הפרטים אני רוצה היום להתרומם ולצייר את התמונה הכללית ונתחיל עם לוח הזמנים – כולו בשנת 2015:
7.6 – יום ראשון, הממשלה אישרה את מינויו של שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת.
8.6 – יום שני, פילבר מקיים בבוקר ישיבת ראשונה עם הנהלת המשרד ובו הוא מציג להם את האג'נדה שלו ועיקרה: הפסקת מלחמות העולם עם בזק ומעבר לגישה של הידברות בכדי לממש את חזון התשתיות שלו.
פילבר מציין כי עשה זאת "בינו לבינו" (אחרי פגישות עם גורמים רבים בשוק התקשורת) ללא כל קשר לנתניהו.
פילבר טוען שוב ושוב שהפגישה עם נתניהו היתה אחרי ישיבת ההנהלה.
8.6-9.6 – יום שני ושלישי בערב: אלו התאריכים שבהם טוען פילבר שהתקיימה לכאורה "פגישת ההנחיה" בלשכת ראש הממשלה בירושלים שבה נתניהו "הנחה" אותו לכאורה בשיחה בעמידה בת 40 עד 60 שניות בנוגע למיזוג בזק-יס, כולל אותה תנועת יד שהבין ממנה למתן את המחירים (למרות שאי אפשר למתנם).
במהלך עדותו אמר פילבר שלא זכר את מועד הפגישה המדויק, אלא עשה, יחד עם החוקרים, מן "שבץ נא" או "תשבץ היגיון" שבו שרטטו טבלה עם תאריכים אפשריים והגיעו למסקנה שאלו שני המועדים האפשריים.
בכתב האישום הוגדר מועד הפגישה כ"מועד לא ידוע, בסמוך למינויו של פילבר למנכ"ל משרד התקשורת". פילבר הוסיף כי הפגישה נקבעה מראש, כלומר פגישה מסודרת ע"י לשכת רה"מ והוסיף שדוד שרן, ראש לשכתו של נתניהו דאז, יצא ובא מהפגישה (שרן, אגב, לא זוכר את הפגישה).
13.6 – מוצ"ש: פילבר נפגש עם אלי קמיר, יועץ בזק, בביתו של האחרון. לטענת פילבר הוא אמר לקמיר שהוא מגיע לפגישה בהנחייתו של נתניהו. בעימות ביניהם קמיר אומר לו שהוא משקר (ותיכף נראה שקמיר צודק).
14.6 – יום ראשון: פגישת פילבר-אלוביץ' במשרד התקשורת בבוקר. גם פה אומר פילבר לאלוביץ', בשיחה בארבע עיניים, שהוא מגיע בשליחותו ובהנחייתו של נתניהו. גם פה, בעימות ביניהם, אלוביץ' אומר למעשה שפילבר משקר.
15, 17, 26 ביוני – פגישות של פילבר עם נתניהו בענייני רשות השידור. בשני הימים הראשונים נכח גם השר אופיר אקוניס בישיבות, ביום השלישי הוא רק עודכן עליה. הפגישות הללו מתועדות ביומן נתניהו ויש גם תיעוד בהתכתבויות.
21.6 – פילבר יוצא לחופשה ללונדון, חופשה שתוכננה עוד לפני שנכנס לתפקידו.
23.6 – נתניהו מאשר את מיזוג בזק-יס.
28.6 – פילבר חוזר מחופשתו ללונדון.
***
ינואר 2020 – הגשת כתב האישום נגד נתניהו.
מרץ 2020 – אבי וייס מופיע בתוכנית "המקור" של דרוקר. האחרון טוען שיש איכונים שהפגישה התקיימה ב-7.6 ליוני (פילבר היה אמנם בירושלים אבל לא נפגש עם נתניהו ונסע לביתו בפ"ת כבר בשעה 16:00)
כלומר, בידי הפרקליטות היו כבר אז איכונים כלשהם, לפני חוות דעת חיצונית שנערכה, והם הודלפו לדרוקר.
אוקטובר 2020 – לפרקליטות מוגשת חוות דעת של איכונים ששוללת פגישה של פילבר עם נתניהו. החוות דעת חובקת 168 עמודים ונעשתה ע"י מהנדס חיצוני (למרות שיש מומחים במשטרה לענייני איכונים)
מהלך החקירה בתחילת 2018: בידי הפרקליטות והחוקרים כל ההתכתבויות של פילבר, בין היתר התכתבויות הנוגעות לפגישותיו ביוני 2015.
***
מה הוכיח עו"ד בן צור? שלא היתה פגישה של נתניהו עם פילבר לאורך כל השבוע הראשון למינויו כמנכ"ל משרד התקשורת.
איך הוכיח את זה בן צור? באמצעות שילוב ראייתי של שלושה גורמים: היומן של נתניהו, התכתבויות שהצביעו על מיקומו של פילבר והאיכונים.
הוא עבר יום יום, מיום ראשון ועד יום שישי והוכיח לפילבר שאין שום אפשרות שהוא נפגש עם נתניהו באחד מהימים האלה בערב בלשכתו של נתניהו ברח' קפלן בירושלים.
רוב הזמן היה בת"א, פעם אחת בגוש עציון בבת מצווה של אחייניתו, וביום ראשון ורביעי אמנם היה בירושלים, אבל ירד מוקדם לביתו בפ"ת.
זו הסיבה שתירוש ניסתה להזיז את פילבר בחקירתה הראשית ליום ראשון, למרות שהאיכון לא מתאים, אלא רק בגלל שהיה בירושלים באותו יום.
השורה התחתונה: יש ראיות בטון שהפגישה לא היתה בשבוע הראשון למינויו: לא ראשון, לא שני, לא שלישי, לא רביעי, לא חמישי ולא שישי.
איך מסביר זאת פילבר? שהפרקליטות והחוקרים לא הראו לו שום מסמך, שום התכתבות, שום יומנים, שום כלום, לכן הוא הכין טבלה יחד עם החוקרים ובו ניסו למקם את הפגישה והגיעו למסקנה שזה ב-8 או ב-9 לחודש.
עם זאת, באופן תמוה, פילבר לא זכר את הפגישות האחרות עם נתניהו, למרות שב-15 לחודש הוא כתב לאשתו שהוא מתעכב בפגישה עם ראש הממשלה.
בשורה התחתונה פילבר הודה שאלו העובדות, שהוא לא יכול להתווכח עם זה, אין לו הסבר לכך, והפגישה אכן לא התקיימה במועד שהוא חשב.
בקיצור ולעניין: תעתועי זיכרון של פילבר שהובילו לכתב אישום מופרך ושקרי.
למה זה משמעותי מתי היתה הפגישה? כי פילבר טען שבפגישה ב-13 וב-14 עם קמיר ואלוביץ' הוא אמר להם שהוא הונחה על-ידי נתניהו.
אם הפגישה לא היתה ומן הסתם לא היתה הנחיה, אז איך יכול להיות שהוא אומר זאת? כלומר, ההוכחה שלא היתה פגישה מרסקת גם את תיזת ההנחיה והפעולה אחריה בשני מפגשים משמעותיים עם קמיר ואלוביץ'. מתברר כי קמיר ואלוביץ' צדקו שהטיחו בפילבר שהוא משקר.
שורה תחתונה: העובדה שאין פגישה מרסקת את ליבת כתב האישום בפרט ("פגישת ההנחיה") ואת כתב האישום בכלל בתיק 4000.
איך השערורייה הזו מתרחשת עם משאבים בלתי מוגבלים ומאות אנשים שעמדו לרשות הפרקליטות והמשטרה?
קודם כל, בואו נראה את היקף השערורייה: לפרקליטות והחוקרים היו התכתבויות שהצביעו על כך שהפגישות לא היו במועד שפילבר דיבר עליו; איכונים – תמוה שלא נעשו בזמן אמת איכונים, למרות שזו פעולת חקירה לגיטימית של המשטרה.
הפרקליטות מנסה לזרוק את התיק על המשטרה ("זו פאשלה שלה") אבל היא רוחצת בניקיון כפיה. הפרקליטות הרי ליוותה את החקירה בכל פרט שלה וגם אם המשטרה פישלה, האחריות של הפרקליטות (ליאת בן ארי ויהודית תירוש) ברורה: היא היתה צריכה לבקש לעשות איכונים בזמן אמת.
גם האירוע של אבי וייס עם דרוקר מצביע על כך שהיו כנראה איכונים עוד לפני חוות הדעת החיצונית אלא שהפרקליטות כנראה העלימה אותם.
אלא שזו הקדמה לשערורייה הגדולה יותר: הפרקליטות ידעה על בסיס התכתבויות פילבר שהיא מגישה כתב אישום שקרי בנוגע למועד "פגישת ההנחיה" ובכל זאת הגישה אותו.
מאוחר יותר, אחרי הגשת כתב האישום, היא ידעה לפי חוות הדעת ש"פגישת ההנחיה" לא היתה ולא נבראה – אז למה היא לא ביקשה לתקן את כתב האישום?
המסקנה מכל השערוריות, שהפרקליטות לא חיפשה את האמת אלא חיפשה להרשיע את נתניהו בכל מחיר. האמת – ההתכתבויות והאיכונים – לא עניינה אותה והיא נצמדה לתיזה השקרית של עצמה ושל פילבר, כנראה בתקווה שנתניהו ירים ידיים מוקדם ויחתור להסדר טיעון עוד לפני כתב האישום או מיד לאחריו.
זה לא קרה, ועכשיו נכנסה הפרקליטות לבור עמוק.
ויש עוד עניין חמור: במהלך החקירה הראשית, התובעת יהודית תירוש למעשה רימתה – כן, רימתה את בית המשפט. היא ידעה היטב שלא היתה פגישה בשבוע הראשון ובכל זאת אפשרה לפילבר להגיד את מה שמתאים לה ולא מה שמתאים לאמת. זו התנהלות שערוריית של מי שנחשבת כאמונה על החוק.
ומה בכל זאת יכולה לעשות הפרקליטות? אין לה הרבה אפשרויות, שתיים בלבד: להגיד שהפגישה התקיימה ב-15 או ב-17 ליוני כי הפגישה השלישית היתה כבר אחרי אישור המיזוג, או לאמר שהפגישה היתה לפני מינויו של פילבר למנכ"ל משרד התקשורת – במהלך מאי (והיו כאלה).
בשני המקרים תצטרך הפרקליטות לבקש לתקן את כתב האישום ועוד בנושא הכי קריטי שלו – זו ללא ספק תהיה מבוכה ענקית ועוד בתיק הדגל שלה.
הבעיה היא אחרת: בשני המקרים זה יוצר בעיות נוספות – אם זה אחרי, הפרקליטות מודה שהפגישות עם קמיר ואלוביץ' לא יכלו להיות חלק מההנחיה של נתניהו. ואם זה לפני, פילבר יצטרך אף הוא לשנות את גרסתו, לאחר שהתעקש שהיא היתה אחרי מינויו ואחרי ישיבת עם הנהלת בזק.
בעיה נוספת היא בדמויות שהשתתפו – פילבר התעקש על דוד שרן בלבד, בעוד הפגישות לפני ואחרי השתתף אופיר אקוניס.
תזכורת: הפגישות המתועדת במאי 2015 ביומן נתניהו עם פילבר נערכו ב-22.5 יחד עם אופיר אקוניס וב-27.5 שוב עם אקוניס, דוד שרן ובהמשך עם אמיר גילת (יו"ר רשות השידור באותה עת) – שתי הפגישות בנושא רשות השידור.
וחוץ מזה, פילבר סיפר על אותו טופס חופשה שהכניס לחתימת נתניהו, וטופס כזה לא יכול לדור בכפיפה אחת בפגישות לפני מינויו.
איך אני יודע שהפרקליטות בברוך גדול? כי השופרות נדמו אתמול בערב ולא המציאו ספין.
זאת ואף זאת: חלק מהשופרות כבר הבינו שהפרקליטות בצרות צרורות.
ומה עם שינויי הגרסה של פילבר לגבי תנועת היד?
פילבר הפך את גרסתו, או בלשונו – פרשנות נוספת – לתנועת היד; מבקשה של נתניהו למתן את ירידת המחירים, לבקשה של נתניהו לא להפסיק את התחרות ולא להעלות מחירים כי אני לא חייב לאף אחד.
פילבר, בלוליינות מילולית, ניסה להסביר שאין פה סתירה אלא פרשנות אחרת והשאיר את השופטים מבולבלים ותוהים על אמינותו (במיוחד השופט בר-עם).
אני חושב שהמשמעות הגדולה יותר של האירוע הזה, הוא לא הסבריו המפותלים של פילבר, אלא השורה התחתונה: פילבר מצטייר כעד שמשנה גרסאות בצורה תכופה, שסותר את עצמו לא פעם ולא פעמיים, שמתקשה להסביר את הפערים – בקיצור: עד לא אמין.
זה בהחלט עוד גורם שמשחק לידי צוותי ההגנה.