השבוע חשפה הפרקליטות את הבלוף הגדול של רשימת העדים בתיקי נתניהו, אחרי שהתבקשה על ידי בית המשפט להגיש רשימה מעודכנת של עדים, בניגוד לידיעה בתאגיד השידור על חשבוננו, שנותרו כ-60 עדים על פי "ההבנות" שהתגבשו – הרשימה חשפה עוד כ-100 עדים שנותרו, אבל מה שלא נכתב במפורש הוא על מי ויתרה הפרקליטות ופה לא צריך "הבנות".
לפרקליטות יש את הזכות לוותר על עדים בכל שלב בלי שום צורך בהסכמה עם ההגנה. הסכמות הן רק בנוגע להגשת ההודעות של עדים מסויימים ואלו אכן התקבלו בכמה מקרים של עדים לא מהותיים.
מה שניסתה ומנסה הפרקליטות היא לייצר מצג שווא, כאילו הרשימה התקצרה ל-60 עדים בלבד ולכן עדותו של נתניהו מתקרבת בצעדי ענק – שהרי הפרקליטות שיווקה את התיזה הנלעגת ש"חכו חכו לעדי ההגנה, הם אלו שיוכיחו את כתב האישום ובראשם נתניהו".
לתזה המטופשת הזו אין הרבה קונים, לבד מאורן פרסיקו, מאתר "העין השביעית" – שופר זוטר ונאמן מאוד של הפרקליטות.
קצרה היריעה כעת מלהרחיב על ההתנהלות המוזרה והחריגה של פרסיקו בדיוני המשפט – שמעוררת תהיות רבות – ועל החיבור שלו ושל הבוסים שלו עם הפרקליטות.
אל דאגה, אעשה זאת בעתיד – כולל פסק דין חמור שהתקבל נגד האתר.
ולשערורייה הגדולה של העדים:
תמונת המצב
הפרקליטות רשמה בתיקי האלפים קרוב ל-340 עדים מהם העידו למעלה מ-60 עדים. 4 עדים נפטרו, חלק מהעדים הוסכם להגיש את הודעותיהם בלי להעיד.
הפרקליטות הגישה השבוע רשימה של כ-100 עדים שאמורים להעיד, חלקם בכלל על תנאי. המשמעות היא שהיא ויתרה על יותר מ-100 עדים לפחות. ולא, היא לא עושה את זה כדי לייעל את המשפט, היא עושה את זה מטעמים מאוד פרקטיים: היא רוצה לקצר את משך ההתבזות שלה בדיונים – במיוחד לאחר המלצת השופטים לסגת מסעיף השוחד בתיק 4000 ובמיוחד אחרי עדות מילצ'ן בתיק 1000 ו-2000 שהקריסה את התיקים.
וחייבים להדגיש: העובדה שהפרקליטות מוותרת על קבוצה גדולה מאוד של עדים לא תמנע מההגנה להזמינם בבוא העדת כאשר ההגנה תתחיל – אם בכלל תתחיל – כי השלב הבא הוא דיון בבקשה להגנה מן הצדק, לפחות בתיק 4000.
העדים ה"שבויים"
פרקליטי נתניהו ואלוביץ' מתחו ביקורת חריפה על התופעה של עדים שנותרו "על תנאי". מדובר, בעיקר, בסטלה הנדלר, מנכ"לית בזק לשעבר, עדי כאהן גונן, העוזרת לשעבר של פילבר במשרד התקשורת ואלי קמיר, היועץ לשעבר של בזק בתקופת אלוביץ'.
יהודית תירוש, בחוצפה שאין כדוגמתה, הכריזה עליהם בעבר כ"עדים לא אמינים" והיא מסרבת לוותר עליהם רשמית, אלא דוחה את הקץ.
למה היא עושה זאת? כדי למנוע מההגנה לדבר עם אותם עדים. ברגע שאתה מוגדר עד תביעה אסור להגנה לתקשר איתך ותירוש מנסה למרוח את הזמן ככל האפשר כדי לשבש את הגנתם של נתניהו ואלוביץ'.
מה שמדהים ומצער הוא שתירוש מקדמת עדים זוטרים ולא משמעותיים אבל "לוקחת בשבי" עדים מרכזיים מאוד בתיק 4000, שכולם נחקרו תחת אזהרה ואף נזרקו למעצר.
הסיבה האמיתית היא ששלושתם יזיקו לתירוש מאוד כיוון שעדותם מחזקת מאוד את ההגנה ולכן תירוש מעוניינת לדחות את ההחלטה בעניינם ממש עד סוף פרשת התביעה.
הנזק הצפוי הוא כפול: השלושה, במיוחד כאהן גונן, עברו חקירות משפילות ותירוש רוצה להימנע מתיאורים שיביכו בעיקר את עצמה.
העדים ש"הועלמו"
מניתוח שעשיתי עולה תמונה ברורה – הפרקליטות השאירה לרוב עדים שידועים בביקורת הקשה שלהם על נתניהו – כמו ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יהודה וינשטיין, טייקון הפרסום ואחד מראשי המחאה אילן שילוח ועוד.
מצד שני, היא ויתרה על עדים שעדותם תחזק בוודאות את ההגנה ונתניהו כמו איתן צפריר, לשעבר ראש המטה של נתניהו במשרד התקשורת; פיני רובין, עורך דינו של מילצ'ן, שהשתתף בפגישה על הארכת הפטור של מילצ'ן בביתו של לפיד; רון דרמר, היום שר בממשלת ישראל ומקורבו של נתניהו; אלי גרונר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר; ג'יימס פאקר, ראטן טאטא, לארי אליסון (שהסיכוי להביאם היה ממילא נמוך) ועוד.
קיזוז החוקרים
הפרקליטות ויתרה על עשרות חוקרים, חלקם על תנאי. נכון הוא שיש חוקרים זוטרים שאין צורך להביאם, ונכון הוא ששני הקצינים הכי בכירים עדיין ברשימת העדים – אלי אסייג וכורש ברנור.
אבל צריך לשים לב על מי ויתרו: ראשית – ציפי גז, אז מנהלת מחלקת החקירות ברשות ני"ע והיום שופטת שלום בישראל – היתה בין אדריכלי תפירת תיק 4000 יחד עם יהודית תירוש וליאת בן ארי.
ציפי גז היתה במוקד החקירות, היתה בחלק מהחקירות ושמה עלה לא פעם במהלך דיוני המשפט. ברור למה תירוש רוצה לוותר עליה, אני לא בטוח שצוות ההגנה יוותר עליה עם תחילת פרשת ההגנה, אם נגיע אליה בכלל.
חוקר נוסף בכיר שתירוש ויתרה עליו הוא יורם נעמן וגם אחד החוקרים הבכירים של הדס קליין – דני יופה – נמצא בסוג של המתנה.
בכירי "ידיעות אחרונות" לשעבר והפוליטיקאי שקיבל סיקור אוהד בעיתון
זה לא הפתיע אותי, אבל הפרקליטות החליטה לוותר על עדותם של רון ירון ושילה דה-בר, שניהם ערכו בעבר את "ידיעות אחרונות".
במקביל, אלון גילדין ויתר על עדותו של הח"כ לשעבר איתן כבל, שנחקר באזהרה והפרקליטות החליטה לא להגיש נגדו כתב אישום.
לדעתי ולאחר קריאה, עדותם של השניים במשטרה לא שירתה את "תזת" הפרקליטות בתיק הנ"ל נגד נתניהו, בכל הנוגע ליחסים של "ידיעות אחרונות" ופוליטיקאים מסויימים בכל הנוגע לחוק "ישראל היום".
האם לכל הפחות, לא היה על הפרקליטות להבהיר באופן מפורש שהיא מוותרת על עדותם ולהסביר מדוע ויתרה עליהם?
ועוד שאלה: האם לא חלה חובה, לכל הפחות מוסרית, על ירון וכל הקשורים ב"אולפן שישי", קל וחומר שהדעות המושמעות בו הן לרוב לא "פרו" נתניהו בלשון המעטה ובפרט בנוגע לתיקיו המשפטיים, לציין שירון הוא עד תביעה באחד מהתיקים כנגדו?
