זה היה מחזה עצוב מאוד. שופר פרקליטות אחרי שופר פרקליטות התייצבו אתמול לתחילת עדותו של ארי הרו, במה שנראה כמו "הפגנת כוח" מביכה, אחרי חודשים ארוכים של היעדרות מהדיונים והתעלמות מוחלטת ממשפט נתניהו.
אביעד דליפמן וברוך קרא (אלג'זירה 13), יובל אראל (אלג'זירה 12), תמר אלמוג (תאגיד השידור על חשבוננו), נטעאל בנדל ("ישראל היום") והופעת אורח של קלדנית מתווה הגז והמגפיים (אורלי בר-לב).
***
לאורך כל העדות, קרא, דליפמן ובר-לב צחקקו ביניהם, התלחששו ביניהם, לא היו קשובים בכלל לדיון ואף הפריעו לו.
זה לא מפתיע, ארי הרו לא נתן לפרקליטות דבר, שום כלום, מקסימום פירורים שלא שווים הסכם עד מדינה.
כל חבורת השופרות הזו הבינה זאת ולא ידעה את נפשה – מה שהתבטא בהתנהלות שערורייתית במהלך הדיון.
העד היה נרגש
ארי הרו, לשעבר ראש הסגל של נתניהו, היה נרגש מאוד לאורך עדותו, קימץ במילים, לרוב ענה שהוא לא זוכר, ואישר את הקטעים שרעננו את זכרונו.
ניכר שהמעמד לא נוח לו, הכותרת של "עד מדינה נגד נתניהו" מעיקה עליו.
לתחושתי הוא גם הגיע עם בטן מלאה על הפרקליטות אבל נזהר שלא להוציא את התסכול שלו על מה שנעשה לו. אשתו ושתיים מבנותיו הגיעו לדיון יחד עם כ-10 מבני משפחתו. זה היה מפגן תמיכה משפטי מרגש ויפה. הצינה של בני המשפחה לפרקליטות הורגשה היטב באוויר.
לקראת סוף החקירה הראשית של הפרקליטות, ארי הרו אמר את מה שחשפנו פה שוב ושוב. התובע אלון גילדין הרים לו להנחתה ושאל אותו למה הוא לא הפך לעד מדינה כבר בהתחלה (עם החקירה בפרשה האישית שלו) והסכים לכך רק אחרי מספר חודשים.
הרו ענה במרירות:
"בהתחלה הרגשתי שאני חף מכל פשע (הרו התכוון כאמור לפרשה האישית שלו) ולא חשבתי ולא רציתי להיות עד מדינה. בהמשך הרגשתי שיש תיק ועוד תיק (נגדו) ולא יעזבו אותי".
רוצה לאמר: סחטו אותי. התחילו עם הפרשה האישית של הרו, שלא קשורה כלל לנתניהו, הידקו את החבל עוד קצת ועוד קצת, האשימו אותו בעוד עבירה ובעוד עבירה, הגיעו לשוחד, אמרו לו שזו פרשה חמורה, איימו למעשה להרוס את חייו, חילטו את כל רכושו, עד שכל בר דעת אומר: תעזבו אותי, אתן לכם משהו, רק תעזבו אותי.
וזה מה שהיה עם הרו, זה מה שהיה עם פילבר וזה מה שהיה עם חפץ. זיהו נקודות תורפה והתנפלו עליהם כמו כלבי תקיפה עד שהפכו אותם לעדי מדינה.
הבעיה היא שעד מדינה זה טוב לכותרת בהתחלה, אבל כשמגיעים לתוכן מגלים שאין שם שום דבר. גורנישט. מקסימום פירורים לא משמעותיים שהפרקליטות ניסתה להרכיב מהם פאזל של שחיתות ולא ממש הצליחה.
חקירה ראשית ביזארית
החקירה הראשית של הפרקליטות ע"י גילדין היתה ביזארית. גילדין הוא הרבה מתחת לרמתם של עו"ד חדד, עו"ד בן צור ועו"ד ז'ק חן. הוא פשוט לא יודע לחקור, השאלות שלו מוזרות (אולי כי התיק מוזר), בסגנון "מה ידעת, מה חשבת, מה תיארת ומה הערכת", מה שהפך את העדות של הרו לחסרת משמעות, במקרה הטוב לרכילותית שאינה מגובה בראיות.
גילדין פלש למחוזות הזויים, שלא נמצאים כלל בכתב האישום, בניסיון נואש לגרד איזושהי כותרת לטובת השופרות שהגיעו לכבודו.
גם זה לא הצליח ולראיה – לא מצאתי ולו אחד משופרות הפרקליטות שמכתיר את העדות של ארי הרו כמי שחיזקה את תיזת התביעה.
זאת ואף זאת, גילדין הרבה לגמגם בחקירתו, להתבלבל בין עובדות ובין דפים – ככה לא חוקרים וככה לא מכינים חקירות. זה היה מביך.
אז הרו אמר שראה פעם אחת את מילצ'ן מביא חפיסת סיגרים לנתניהו ושמפניות לשרה נתניהו, פעם אחת! שהיה שותף לניסיונות של נתניהו לעניין אנשי עסקים ברכישת "ידיעות אחרונות", שהיה עד לשיחה של נתניהו עם ג'ון קרי על הוויזה של מילצ'ן, שנתניהו אהב לעשן ועישן הרבה.
זה הכל? מה פלילי בזה? מה מפליל את נתניהו בזה? הוא גיבה את גרסת נתניהו בנוגע למאבק של מוזס בו ואמר ש"ההרגשה היתה שמוזס וידיעות אחרונות רוצים לחסל את נתניהו ואת הימין ולכן נתניהו חיפש כמה אופציות לשינויים".
המילה "חיסול" משקפת היטב את תמונת המצב. חיסול של נתניהו והימין ע"י כלי התקשורת וחיסול כל מי שמקורב לנתניהו.
סיפורי צבע "נחמדים"
להערכתי הרו הוא אדם ישר והגון שנקלע למצב בלתי אפשרי ולכן איש לא יכול לשפוט אותו.
כשהמערכת מתלבשת עליך בכל הכוח, והתלבשו עליו בכל הכוח, גם האיש הכי חזק לא מסוגל להתמודד עם כזו מערכת דורסנית ונקמנית. אתה עלול לאבד את כל רכושך, להישחק בריאותית ולהרגיש נרדף כל ימי חייך. זו המציאות העגומה. טוב שהיא נחשפת עכשיו בבית המשפט.
חלק גדול מעדותו עסק באופן שבו הקליט הרו את שתי השיחות המדוברות של נתניהו למוזס, המניעים לכך, ההתייעצות של נתניהו עם עורך דינו דוד שמרון בנוגע לזה ועוד. סיפורי צבע נחמדים שיכולים לפרנס מדורי רכילות אבל לא משהו מהותי.
