אובדן העשתונות של ליאת בן ארי:
מנסה לשבש הליכי משפט ולהלך אימים על השופטים, על ארנון מילצ'ן ועל עו"ד עמית חדד
נדמה לי שזו אחת ההתקפות האלימות, הבוטות והמכוערות ביותר שהיו אי פעם על שופטים בישראל.
שופטיו של נתניהו – רבקה פרידמן-פלדמן בראש הצוות, משה בר-עם ועודד שחם – ספגו מכל הבא ליד בסוף השבוע.
שופטים הם כמובן לא חסיני ביקורת, אבל זו לא היתה ביקורת עניינית ומקצועית, זה היה קמפיין שהלך עליהם על הראש רק בגלל ש"העזו" לכנס את הצדדים בלשכתם ולאמר לתביעה שכדאי לה לסגת מסעיף השוחד בתיק 4000 – כי הרי הכתובת היתה על הקיר כבר זמן רב לאור קריסת פגישת ההנחיה.
הדברים האלה גם מצטרפים לפגישה דומה שהיתה בתיק 1000 ובה נאמרו דברים לא נעימים לתביעה (עוד לפני עדות מילצ'ן).
***
המתקפה על שופטי נתניהו דומה לקמפיין נגד השופט אשר קולה, שעמד בראש צוות שופטי זדורוב במשפט החוזר, וזיכה אותו בסופו של דבר.
אלא שהעוצמות, מטבע הדברים, הרבה יותר גבוהות, הרבה יותר אלימות, הרבה יותר נבזיות.
הפרקליטות טועה לחשוב שאין בתי משפט בישראל, שהיא היא הבית המשפט.
קול השופרות
הקול קולם של השופרות, כמו גידי וייץ, ברוך קרא, גיא פלג, אמנון אברמוביץ', אביעד גליקמן ועוד ועוד, אבל ברור שהידיים הם ידי הפרקליטות ושל ליאת בן ארי.
המסר שלהם אחיד: השופטים קיבלו החלטה "חריגה", לא מקצועית, לא אחראית, הם "בלעו" ספין של נתניהו ופרקליטיו, עשו זאת בעיתוי מפוקפק, רקמו דיל (גידי וייץ) ואחד השופרות (אורי משגב) אף דרש מהם לפסול את עצמם.
המתקפה הזו היא עוד דוגמא נהדרת לצביעות של המחנה ה"נאור", זה שלכאורה תומך במערכת המשפט ומגן על עצמאותה.
מסתבר שאם יש שופטים שלא מיישרים קו עם החבורה הזו, הם חוטפים באבי אביהם – וכל הערכים של החבורה הזו על "עצמאות" שופטים נזרקים לפח.
הרכב השופטים במשפט נתניהו
במהלך התוכניות שלי ברדיו גלי ישראל אמר שוב ושוב ושוב השופט בדימוס הרן פינשטין שהוא לא מבין את השופטים – מדוע הם לא מכנסים את הצדדים בלשכתם ואומרים לתביעה לעשות חושבים וניווט מחדש.
הוא חזר ואמר שזו פרקטיקה מקובלת והוא היה, כשופט, נוהג בה לעיתים. זו לא רק זכותם של השופטים, זו חובתם – כשהם רואים ושומעים דברים חריגים במהלך העדויות.
בסופו של דבר, הם עשו זאת, והם עשו זאת בנקודה שבה הם הבינו שהמשך העדויות בתיק 4000 הוא בזבוז זמן לריק, אחרי שכל עדי התביעה המרכזיים, בהם שני עדי המדינה (ניר חפץ ושלמה פילבר) סיימו את עדותם – והיה ברור שסעיף השוחד ז"ל יחד עם כל התיק.
כמי שיושב בכל דיון ראיתי ושמעתי את השופטים. הם לכאורה שומרים על מזג שיפוטי נינוח, לא בדיוק כמו אשר קולה עם הערות עוקצניות לפרקליטות, אבל אמרתי ששפת הגוף שלהם שידרה אי נוחות רבה מאוד, וזו בלשון המעטה.
בתוספת ההערות של השופט בר-עם וגם של פרידמן-פלדמן, אפשר בהחלט היה לראות לאן הרוח נושבת.
ההחלטה לא לאפשר לפרקליטות לתקן את כתב האישום בנושא פגישת ההנחיה היתה סוג של כרטיס צהוב אבל הפרקליטות לא ממש בנויה להודאה בכישלון.
הגיע הדיון בלשכה והוציא את אנשי הפרקליטות מדעתם. זה לא רק ליאת בן ארי, זה גם "הלשעברים" כמו משה לדור, פרקליט מדינה בעבר.
לאיש אין מושג ירוק מה התרחש בשנתיים האחרונות בדיוני תיק 4000 אבל יש לו דעה שלילית נחרצת מאוד על השופטים. אבוי לנו שזה היה פרקליט מדינה בישראל.
שבוע קשה בברייטון
המתקפה על השופטים באה אחרי שבוע קשה מאוד של ליאת בן ארי בברייטון: היא קיוותה לאיזשהו ניצחון, ולו מוראלי, עם עדות מילצ'ן, אבל קיבלה עוד עד תביעה שהפך לעד הגנה.
החשש הגדול שלה הוא מההמשך השבוע. היא מבינה שמילצ'ן הרס לה את תזת הפעולות השלטוניות של נתניהו לטובתו לכאורה, אחרי שאמר שוב ושוב שנתניהו לא עזר לו אלא רק הזיק לו בענייניו העסקיים.
החשש הגדול שלה הוא שמילצ'ן גם ירסק את תזת קו האספקה השוטף בשבוע השני לעדותו – ולכן דליפמן נשלח לאיים עליו בהכרזה אפשרית של "עד עוין" במהלך חקירתו חוזרת.
האיום הזה כמוהו הטרדת עד וניסיון לשבש הליכי משפט, אבל הוא גם איום ריק מתוכן.
ראשית, זה ממש לא מזיז למילצ'ן – כי הוא נמצא במקום מוגן משפטית – הרחק מישראל. שנית, זה לא תיק מתנות אלא תיק של הפרת אמונים שבו מילצ'ן כבר הכחיש מכל וכל שנתניהו עזר לו. ושלישית – ולא פחות חשוב – מילצ'ן כבר הודה בחקירה הנגדית שהוא אירח רבות, שאין לו מושג אם הכמויות של השמפניות והסיגרים הלכו וגדלו, שהוא חילק סיגרים גם לאחרים והכי מהותי – שאין לו מושג מה היו ההיקפים כי נתן לדבריו "צ'ק פתוח" להדס קליין ואמר לה וליונתן חסון "תסתדרו".
כלומר, מילצ'ן החזיר את עניין הסיגרים והשמפניות לנקודת המוצא, שעליה עמד השופט בר-עם: הכל מתבסס על הבל פיה של הדס קליין, בלי שום הוכחה חפצית ועם עדויות סותרות של אחרים.
***
במהלך המשפט אמרתי וכתבתי לא מעט פעמים שהרמה המקצועית של בכירי הפרקליטות היא ירודה, שאנשים כמו ליאת בן ארי ויהודית תירוש מעולם לא היו מגיעים לעמדות בכירות בסקטור הפרטי.
זו הבעיה הכי גדולה של הפרקליטות: חוץ מהאג'נדות הפוליטיות, גם הבינוניות השתלטה עליה ואנשים מקודמים לא בזכות הכישורים שלהם אלא בזכות הקשורים הפוליטיים שלהם.
